ילד עויין - כיצד להגיב

[maof]

יונה אני ינסה לענות בשם אחרים

שלא כדרכי אני לא רוצה להיות הדובר של אף אחד......... לפי דעתי כולם מנסים לומר..... נתינה ואהבה זה דבר ניפלא טוב שיש את הדברים .....וזו מעלה בכל קשר ויחסים בין שני אנשים אבל שצד אחד נותן...ונותן.... ולא מקבל חזרה פידבק לדברים ולמעשים מגיע רגע של כעס ותיסכול...ביטול עצמי ויאוש ובדרך כלל אנשים מוצאים החוצה דברים שיש להם בלב...... אם זה שימחה שהם רוצים לשתף אחרים או......... דברים שכואבים ומפריעים.... אז תנסי לרגע יונה יקרה לראות למה יצאו הדברים החוצה??? הרי כל ניתוק מתחיל בגלל כאב מסוים בגלל שהיה לנו רע ...בקשר שהיינו בגלל ששמרנו דברים בבטן והם יתפוצצו ביום בהיר......... ברגע שהחלטנו שלא טוב לנו..... שאנחנו נותנים יותר מידי מעצמינו ולא מקבלים כלום נכון שאנחנו נותנים לבן זוגינו בגלל שאנחנו רוצים נכון שאנחנו אוהבים ורוצים להיות אופטימים ולקוות לטוב אבל האם אנחנו צריכים להיות אלה שמוותרים פעם אחר פעם........??? האם על כל דבר אנחנו צריכים לומר אמן...אחרי בן הזוג?? רק בגלל שזה אני וזה מה יש??? אני רוצה לישאול אותך היכן כאן הזוגיות?? היכן הביחד...והפירגון....היכן ההבנה....והוויתור?? עבור אותו אדם שנותן מעצמו.... מעוף

 

[יונה לבנה 1]

מעוף

בגדול אתה צודק קשה לתת ולתת מבלי לקבל,אבל מעוף יש הבדל בין בן זוג לילד.

 

[אילנהחלפ1111]

שלום חבר ../images/Emo140.gifהשרוי בתוך אהבה../images/Emo23.gif

זו נכון תקופה קשה ומבלבלת לא מבחינים בין הרע לטוב אך למרות כל הנתינה שלך לבת הזוג וילדייה אני מאמינה שהנך עושה זאת מרצונך כשאף לא אחד כפה אני מבינה את נדיבותך ואל תרגיש מזה מנוצל כל מערכת מורכבת כרוכה בהרבה כאבים, תיסכולים ואי הבנות הדבר החשוב שעליך לעשות לבדוק עם עצמך אם המאמץ כדאי0אם הגברת מספיק שווה) ואם כן אל תתייאש היי סובלני וכפי שנאמר לך תמשיך להתמיד תן רק אם ברצונך ותהנה מבת זוגך הילדים הם גם מרגישים מאוימים, מתוסכלים מביעים זאת בדחיה, בחוצפה, ולפעמים בקללות טוב עשית שהתרחקת אפשר לנהל מערכת יחסים בבתים נפרדים מאחלת לך שהזמן ירפא ויקרב את כולכם בקבלה ובאהבה אילנה באהבה ובהתבוננות מגיעים לשלימות

 

[נטוורק]

תגובה לילד עויין - דעתי

השאלה שלך היא בעצם מדוע הוא לא אוהב אותי? דחייה ע"י ילדי בן/בת הזוג אינה משהו לא רגיל. כפי שאני רואה זאת זוהי דרכו של הילד להתמודד עם מצבים לא מוכרים ואפשר שאף לא נעימים. אתה צריך להבין שקרוב לוודאי שהנער אינו רוצה שאימא שלו תכלה הרבה זמן ואנרגיה על מישהו שאינו קרוב משפחה שלו. ילדים באמת, עמוק בתוכם, רוצים את הוריהם חזרה ביחד. אל תיקח זאת באופן אישי. (גם אם קל יותר להגיד זאת מלעשות.) כבעל שני או חבר, אתה מייצג את השבר והכישלון של נישואיי הוריו והמשפחה. זו אינה תמונה מנטאלית נחמדה עבור הנער. יש הגורסים כי הגירושין עצמם אינם מזיקים לילד, אלא הטינה וחילוקי הדעות הנגררים לאורך הגירושין, (אם אינם נמנעים מהילד) הם שמזיקים. קבלת הורה חורג על ידי הילד עשויה להיות מבוססת על הדרך שבה נחשף לגירושין ולצדדים הלא נעימים שלהם. גם ההורה הביולוגי של הילד יכול לעודד דחייה כשם שהוא יכול להרתיע ממנה, אם האבא שלו איננו מעוניין שהנער יחבב אותך (מכל סיבה מטופשת או לגיטימית) מירב הסיכויים שהוא לא. אם ההורה הביולוגי מעודד את הנער ליחסים בריאים וחיוביים אתך, מירב הסיכויים שגם זה יקרה. להורות יש חלק גדול בקבלה. אם הנער רואה שאביו מביע משאלה עבורו שלא יקבל את האב החורג, בדרך כלל ימלא הנער את המשאלה הזו כדי להשביע את רצונו של ההורה. הוא כבר הבין שאם הוא מרגיז או אינו מסכים עם אביו הביולוגי ובגלוי, תגיע סדרה של האשמות עם גיהינום קטן בעקבותיה, איזה נער רוצה לחיות ככה? ילדים חורגים עשויים לדחות הורים חורגים גם מטעמים פרטיים או עצמאיים שלהם ולעיתים לאחר מחשבה רבה. טעמים אלו יכולים להיות ברי תוקף והגיוניים או שלא. בלי קשר לסיבות המניעות אותם, לפעמים הם יתבצרו מאחורי ההחלטה שלהם לא לקבל אותך כחלק מהמשפחה שלהם עד שהם יהפכו לבוגרים. לדעתי אתה חייב להבין שזוהי רק התפיסה של הנער את המושג "משפחה". אם הנער אינו רואה אותך כחלק מהמשפחה, זה לא אומר שזה נכון. האנשים היחידים שיכולים לאשר ולהכריז את תפקידך בתוך המשפחה הם זוגתך ואתה....יחד. אם זוגתך אינה מאשרת את תפקידך בגלוי בתוך המשפחה, אז אולי אתה עם האישה הלא נכונה. אסטרטגיות. התנתקות – הבן שזו בעיה של הנער או ההורה של הנער. בדרך כלל אין הרבה מה לעשות כאב חורג כדי לשפר את המצב. אל תהפוך להיות הבעלים של הבעיה הזו. הפסק להיות מוטרד בצורה אובססיבית – כן, אני יודע שזה מאוד קשה לשמור על "סנטר וראש מורמים", אבל זה חלק חשוב מאוד בהתנהגות. התמקד במערכת היחסים שלך עם זוגתך. זהו הקשר הכי חשוב. הילדים גדלים (ואני תקווה שיעזבו את הבית לפני שיגיעו לגיל 40) ויהיו להם חיים משלהם. הקשר שלך עם זוגתך והצלחתו הוא בעל חשיבות עליונה. העבר מקסימום זמן עם זוגתך כזוג. הרבה אבות חורגים מוצאים עצמם ממוקדים בתפקיד של אב חורג במקום להיות הם עצמם. אין ספק שמערכת יחסים זו והמשפחה המורכבת חשובים, אבל זכור שאתה היית אדם שלם לפני שנפגשת אתה, גם לך יש שאיפות, חלומות, מחשבות, רגשות ותחומי עניין. פנה זמן לעצמך כל יום. מצדי תתחבא בחצר אחורית עם עיתון וספל קפה לרבע שעה, פשוט עשה זאת. חפש תמיכה מאבות חורגים אחרים – ברור לחלוטין שאתה נצרך להוציא החוצה את רגשותיך והתסכולים ולדעת שאתה לא מטורף, או לבד. זכור תמיד שהנער הוא הילד שלה. הציגו אתה וזוגתך חזית אחידה בכל זמן שהוא – (גם כשאין לך חשק) אם הנער יראה סדק בחזית הזו, אתה יכול להיות בטוח שהוא יחפור שם עד שיהפוך את הסדק לחור גדול. ילדים הם חכמים, הם לומדים במהירות כיצד לתפעל הורים ויודעים גם את מי לתפעל. אל תהיה יותר מדי מודאג או מועסק על ידי העובדה שהנער אינו אוהב אותך. האמת היא שאתה לא חייב לאהוב אותו גם. אתה חייב להיות הבוגר ולנהוג בו בכבוד. אם הנער אינו אוהב אותך – קבל את זה - אל תהיה מוטרד מזה, יכול גם להיות שהוא עדיין לא החליט מי אתה. אל תצפה ליותר מדי, אם בכלל, מהנער. ככל שתנמיך את הציפיות הרגשיות שלך, כך גם לא תמצא עצמך פגוע או מאוכזב. ובכלל, התנהגות מול דחייה לעולם אינה פשוטה, היא גם אינה נעימה. למעשה זה די כואב. זכור שהוא בסך בכל נער, יש בו גם תמימות והוא מעולם לא ביקש שהוריו יעבירו אותו את הגירושין שלהם.

 

[*יערית]

קראתי...וכמעט התעייפתי../images/Emo13.gif

ופשוט אהבתי

לעיניין ובאמת כתבת לו כמה דרכי "טיפול" בבעיה, שוב נהניתי לקורא אותך... ואם לא שמעת ...אז תשאר איתנו..אתה תוספת טובה לנוף

 

[עלמה 3]

נט, קראתי בהנאה את תגובתך,

תגובה עיניינית וראיה מקצועית. הישאר עמנו, אתה בהחלט , תבלין טוב ותוספת נהדרת לפורום שלנו, תודה עלמה

 

[אילנהחלפ1111]

../images/Emo39.gifשלום נטוורק אהבתי כל מילה../images/Emo127.gif

 

[קורין1]

נטוורק, צודק/ת ב100% ....

אהבתי כל מילה, אני חושבת שזה יכול לעזור. באהבה

 

[בונוסית]

לקרוא להדפיס ולשמור

נטווק. ספר לנו קצת עליך. מי אתה? האם במקרה אתה פסיכולוג?

 

[אסתי האחד]

אני חושבת

שכל פעם שאני שומעת או רואה יחסים כאלה אני מצדיקה את החלטתי שלא להביא בן זוג לביתי עד שיגדלו האפרוחים ויפרשו כנפיים

 

[rolan]

../images/Emo20.gif ברוך בואך ../images/Emo20.gif

לקח לי קצת זמן להגיע... ואני רואה שכבר היתה לך קבלת פנים חמימה ומועילה. אהבתי את כל מה שנכתב כאן עבורך, באמת גם אני למדתי מזה. מקווה שרווח לך מעט ואתה יוצא עם צידה לדרך שכבר התחלת, אך בהחלט יכולה להיות שונה ונעימה יותר עם לוקחים את מה שנאמר לך כאן. מאחלת לך הצלחה רבה בזוגיות המיוחדת אותה בחרת. אבל, אל תלך לנו... שב איתנו והשתתף כאן בחוויות הפורום.

 

[rolan]

עם = אם אוףףףף העייפות

 

[b4icu]

תודה לכולם ../images/Emo140.gif

שלום לצערי, לא הוספתם לי כלים ממשיים לשיפור המצב. רוב התכתובת שנולדה פה, ואני מוקיר תודה על כל מילה שנכתבה עבורי, באה למעשה להבהיר את העניין, יותר מאשר לפתור אותו. בעיקרון, יחס גורר יחס ולכן כרגע הנער זוכה ליחס שהוא נותן. הוא גם היה בסרט הזה בעבר, ויודע שליד שלי יש שתי צדדים, הוא יכול לבחור את היד הנותנת או את היד ה-"לא נותנת". מה שהטריד אותי, ועדיין מתריד, זו התחושה הלא טובה שאני חש בשעה שהנער מפגין בהתנהגותו את היחס הזה. הפגנת יחס היא דרך של מחאה מצד אחד (כלפי אמו) אך היא גם יוצרת בי תחושה של אי רצון להמצא שם. בשעה שהדברים קוראים, אני אומר לעצמי, אל תבוא יותר ואז לא תסבול מזה יותר...שזה בדיוק מה שהילד מבקש להשיג! אתמול באמת לא הלכתי! במצב הנוכחי, אני לא מתיחס בכלל לילד. לא לטוב ולא לרע...אמו לפעמים מספרת לי כמה הוא "נהדר" ומנקודת מבטי, הוא ממש לא, אני נמנע אפילו להגיב. באותו מעמד, הייתי אולי מצפה שתגיד לי אני רואה (גם) איך שהוא מתיחס אליך, אני יודעת שלא טוב לך עם זה וכו'... גם אם לא תעשה עם זה כלום, לפחות תגיד שהיא יודעת שהיא רואה, שהיא מבינה איך זה לעמוד בנעליים שלי ולעבור את הקטע. רקכדי לתת לילעבור את זה ביתר קלות, עם קצת תמיכה שלה... וחזרה לנקודה שמשום מה היא ה-"נקודה" ולא התחסתם אליה: בשל המצב המתואר, אני נמנע מלהכניס מוצרי מזון לבית, כדי שהילד לא יהנה מהם וכדי לא להרגיש מכך מתוסכל עוד יותר, ובינתיים אני מונע זאת מהאישה אותה אני אוהב... כאן הדיסוננס, ואת זה חשבתי שתעזרו לי לפתור. אולי זה היה מסובך, וכדי להבין במה מדובר נדרש כל השירשור הזה. אשמח אם תוכלו להתיחס לבעיה הזו, לאחר שהתמונה התבהרה לכם. שוב תודה לכולם.

 

[rolan]

קראתי שוב את כל השרשור

כדי לנסות להבין טוב יותר את המצוקה. מיכאל, אני מבינה שהמצוקה שלך גדולה ועיקרה בתקשורת עם זוגתך... מקווה שלא פיספסתי הפעם... אתה אומר: :"אמו לפעמים מספרת לי כמה הוא "נהדר" ומנקודת מבטי, הוא ממש לא, אני נמנע אפילו להגיב. באותו מעמד, הייתי אולי מצפה שתגיד לי אני רואה (גם) איך שהוא מתיחס אליך, אני יודעת שלא טוב לך עם זה וכו'... גם אם לא תעשה עם זה כלום, לפחות תגיד שהיא יודעת שהיא רואה, שהיא מבינה איך זה לעמוד בנעליים שלי ולעבור את הקטע. רקכדי לתת לילעבור את זה ביתר קלות, עם קצת תמיכה שלה..." אני לוקחת את הקטע הזה שהוא בעצם העיקר ושואלת את עצמי כהורה וכבת זוג: האם אתה מצפה מזוגתך שתראה את בנה מנקודת מבטך? אני חושבת שכל הורה ואובייקטיבי ככל שיהיה (יש כזה?), יתקשה מאוד לעמוד במצב כזה, היא לעולם לא תוכל להיות אובייקטיבית ממש. אתה מצפה ממנה שתראה את היחס שלו אליך ותגיד שהיא רואה כמוך את הפגיעה בך. כאן אני חושבת שזו ציפייה לגיטימית ושעליה להתנתק מעט ולראות גם אותך, את הפגיעה בך, ולו רק משום שאתה אומר שאתה נפגע. כאשר אנחנו אוהבים מישהו, אנחנו יכולים לחוש את הפגיעה בו, יכולים להזדהות עם הכאב של בן זוגנו, מההיכרות שלנו אותו אנחנו יכולים לדעת היכן טוב לו והיכן יפגע... התפקיד שלנו בזוגיות, בין היתר היא התמיכה הזו, לעזור בהבנה ותמיכה. מיכאל, אני לא יודעת אם שוחחת איתה על כך באופן כזה ברור. עליך לומר לה, שאתה מבקש ממנה הבנה של הצד שלך, גם אם היא לא מסוגלת לראות מה בנה מעולל לך, היא צריכה כבת זוג להבין שלך לא טוב, שאתה נפגע ואתה צריך ממנה חיזוקים וכוחות משותפים כדי להצליח לשרוד את התקופה הקשה הזו. נדמה ששיחות איתה, הסברים עד כמה קשה לך ואתה במצוקה כאשר היא לא מצליחה להתחבר לכאב שלך, יכולות להועיל מקווה שעזרתי לך מעט. יום נעים

 

[noamic]

הי מיכאל

מאד מזדהה עם מצבך, ומבינה את כאבך. התחושה של לגור יחד עם מישהו עוין היא כמעט בלתי נסבלת. הבעייה המעשית שלך היא מאד קשה לפתרון, אם בכלל. איך תשתתף עם האם במזונות והיא לא תיתן מהאוכל לילד העוין ? בלתי אפשרי. אבל אולי תפנה את המשאבים הכספיים שאתה מעוניין לעזור איתם לאם לפעילות יותר זוגית שלכם - כמו בילויים, נסיעה לחו"ל, לקנות לה אישית בגדים או כל עזרה אישית אחרת שתופנה לאם - זוגתך, וכך לא תרגיש את התסכול הרב שילד עוין חי על חשבונך. למרות שאפשר להבין את הילד ואת קשייו, תחושת הדחייה היא קשה מאד לחיות לצידה, ואני די מתפעלת מהיכולות שלך להבליג ולהיות סובלני, כפי הנראה האהבה נותנת כוחות רבים. מאחלת המון כוח !

 

[yaeli4]

מיכאל יקר

טוב שכתבת את ההודעה הזו, עכשיו באמת הדברים עוד יותר ברורים אבל אני מניחה שגם כל מה שנכתב עד עכשיו בשרשור היה חשוב כדי להבין יותר טוב ולראות עוד ועוד נקודות וזוויות של המצב. מיכאל, אתה כועס. ובצדק. מה שאתה מרגיש זה כעס ואי נעימות ואתה מתנהג בהתאם. לא מגיב למחמאות של האישה כלפי הילד, באוזניך, ולהפך, בפנים בתוכך, אתה חושב עליו לגמרי ההפך. והקטע שאתה לאמכניס מזון הביתה כדי שהילד לא יהיה מתוסכל עוד יותר, הוא מצב באמת לא נעים ואפילו מסובך. מיכאל, צר לי להגיד, אבל אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. זה מצב בלתי אפשרי. הילד גר בבית, אתה לא יכול לפתוח מיני-מטבח ומיני-מקרר בחדר שלך וזוגתך ולמנוע ממנו במטבח את הדברים שקנית ובישלת. זה מילכוד לא קטן אבל אין לך ברירה. תצטרך לחיות עם המצב הזה ולבלוע רוק עד שהדברים ישתנו ואולי הם לא ישתנו. אין אפשרות לצאת מז כשכולם מרוצים. או שלא תביא דברים שהוא יוכל להנות מהם, וכך באמת תמנע מזוגתך את מה שאתה רוצה להעניק לה, או שתביא, ותתעלם מתחושת הכעס הזו, שאולי תלך ותדעך. קשה לי לייעץ לך, כי המצב הוא די ברור על פני השטח. הילד שם. זו עובדה מוגמרת. זה לא ישתנה. או שתסתגל לזה בטוב, או ברע. אבל אין דרך אחרת. אצלי המצב כל כך דומה מבחינת הילדים של בעלי כשהם באים אלינו ומשתמשים בכל האמצעים בבית אבל לא מדברים איתי ועם בתי ועם אחיהם למחצה, הקטן, שגר כאן כמובן. איך אפשר בכלל להעניק משהו לילדים כאלה???????? שנים כאבתי ובכיתי אבל אני משתדלת להתעלם מזה, אחרת לא אוכל לחיות כאן יותר. אם הכעס יציף אותי כל הזמן, איזה חיים יהיו לי? לאיזה בנאדם אני אהפוך? איזו אמא אני אהיה לילדיי שלי? איזה אישה ורעיה, ובכלל? לכן עשיתי את ההחלטה שלי. מאחלת לך הצלחה בהחלטותיך שלך.

 

[*יערית]

מיכאל...{אוהבת את השם הזה}

לפני תגובתי..אני אוהבת את השם שלך ובעבר הבטחתי לאביו של האקס שבמידה ויהייה לנו עוד בן אני אקרא לו בשם הזה שם שגם אהוב עליו....אבל יצא לנו בת... והיא מקסימה כמו שהיא בשם שלה

לעיניין המזון שאתה מנוע מלהכניס לביתה של בת זוגתך.. זה מאין הענשה...ואני לעולם לא מענישה באוכל כך שלא מזדהה כ"כ עם העיניין...תיסלח לי כן?{מרוקאית בדם} אני חושבת שחוסר יחס מצידך,והמשך חיים כרגיל עם בת זוגתך, ושאתה מראה"עסקים כרגיל"למרות ההתנכרות שלו.. זה כבר השיג מבחינתך

 

[מתאמצת]

מיכאל יקר,

נראה שאתה מאוד אוהב את זוגתך ויחד עם זאת כואב את המצב הנורא הנובע מההתנהגות הבעייתית של בנה, כמו גם רצונה המובן לגונן עליו. יש לי הצעה פרקטית. למה שלא תגורו בשני בתים נפרדים? הילדים שלה כבר בני 17 ולא ילדים קטנים. כמה לילות בשבוע היא יכולה לישון אצלך, ואתה לא תיאלץ להסכים למצב הקיים בו הבן שלה למעשה "מנצח". כך תהיו ביחד וגם לצרכים שלך יהיה מענה. אולי זה נשמע נורא ואיום שאני מציעה שהיא "תעזוב" את הילדים שלה. אבל גם המצב הנוכחי הוא בלתי נסבל ולא רק מהזוית שלך. כל רגע בו הילד מתנהג כפי שמתנהג היום מהווה הנצחה וקבלה של התגובות שלו, וכך כולם מפסידים. אתה וזוגתך, וגם הילד. מפני שהוא לומד שההתנהגות שלו לגיטימית ועם הלקח הזה הוא יצא לחיים. בעוד מספר לא גדול של שנים הילדים כבר יהיו גדולים ויעזבו את הבית, ואז תוכלו לשוב ולחיות תחת קורת גג אחת.

 

[מתאמצת]

אופס... לא הייתי מספיק ברורה

אתם כבר גרים בבתים נפרדים ואני מציעה שאתה לא תגיע בכלל לבית שלה, אלא שזוגתך תבוא רק אליך. באופן כזה המסר שאתם מעבירים לילדים שלה הוא שאינכם מוותרים על הקשר החשוב לכם, אבל גם לא מוכנים לקבל את ההתנהגות שלהם. ילדים בני 17 יכולים לבשל לעצמם כאשר האמא שלהם עסוקה. העזרה שלך אליה לא חייבת להתבטא בנוכחות ובטיפול פיזי שלך בילדיה. אתה יכול להעביר כסף ישירות לחשבון הבנק שלה. המצב הנוכחי הוא מנוף עבור הילד להמשיך להשפיל אותך ולקלקל לכם את היחסים ואת זה אסור לכם לאפשר לו.