אם יראוני דם ואומר דם יאמרו צבע!
(הכותרת הזאת היא משפט מחץ משיר מקסים של אמיר גלבוע) לימדו אותי, שאם משהו נראה כמו אדם, והוא מתנהג כמו אדם וגם מצהיר על עצמו שהוא אדם אז כנראה זה אדם. אני חושב שאם מישהו נותן לך עצות, הוא משתמש בהרבה טכניקות שכנוע ופיתוי כדי שתקבל אותן, הוא מכנה את עצמו יועץ/ מדריך/ מפתה/ מנהיג/ מורה- לסירוגין, אז אולי זה לא מופרך לראות אותו כיועץ. כדי לראות את ניטשה כיועץ, מולוקו היקר, אתה צריך לשכוח כל מה שאתה מכיר על יועצים בני זמננו. ה כ ל ! ניטשה מעתיר עליך עצות (אני מצטט במפורש מהטקסט "ככה רעי, כמו התאנים הללו נושרות תורותי לחיקכם: שתו איפוא את עסיסן, אכלו את בשרן המתוק..." (זרתוסטרא, 82). לא רק שהוא מעתיר עליך עצות, הוא עצמו קורא לעצותיו "עצות", המבנה התחבירי והסמנטי של המשפטים הוא של משפטי עצה "שברו, שברו נא את הצדיקים והישרים. הה, אחי, האמנם הבנתם דברי זה?" (זרתוסטרא 206). ניטשה מבקש מתלמידיו לעזוב אותו? נהדר. האם זה מוכיח את טענתך? להפך. זה מחזק את עמדתי שהיועץ המונומנטלי הזה מביא את הפיתוי ליצירה עצמית לשיאו. יצירה עצמית אין לה דגם שעליו היא יכולה להישען. אבל יש לה, אוהו- בהחלט יש לה דגמים שהיא יכולה ללמוד מהם! ככה ניטשה עצמו מעיד שהוא למד משופנהאור וספג ממנו השראה. לפיכך היועץ במיטבו הוא המורה במיטבו והמורה במיטבו הוא יועץ במיטבו, והמורה והיועץ במיטבם יש להם יעד אחד ברור: לאפשר יצירה עצמית. להתגבר על היסוד הדטרמיניסטי שבמציאות (aufhebung). אני יודע שהמושג "יעוץ" רחוק בפועל, מבחינת השדה הסמנטי המקובל שלו, מדגם ההשראה הניטשיאני. אותי זה לא מפחיד בכלל. הרי בפורום הזה, מולוקו, אנחנו לא כבולים לשום מוסכמות שהן. מותר לנו לשבור את הכללים הבלתי כתובים, אפילו של מוסד הייעוץ עצמו. אלא שאנחנו לא משאירים אותם שבורים! הו, לא! אנחנו בונים אותם, את הכללים ואת הכלים, מחדש. כל הזמן אנחנו עושים זאת. אבוי לנו אם לא נעשה זאת.
