אפשר לכתוב שלל ספרים...
אבל בקיצור, חוץ מהמנגינות היפיפיות שגורמות לקהל "להרטיב את הכיסא" מהתרגשות, שופן היה קונטרפונקטיסט מהדרגה הראשונה והוא באמת היה אמן הצורות הקטנות. קח לדוגמא את הפרלוד במי מי מינור. אומנם יש שם מנגינה פשוטה וליווי של אקורדים, אבל כל נסיון להסתכל על זה במונחים אלה בלבד, יגיע למבוי סתום ויפספס את הפואנטה. כל הקולות עצמאיים ונעים במקביל (אמרנו קונטרפונקט?) ונותנים את האפקט המדהים של מצלולים דיסוננטים ופתרונותיהם. גם הבס עצמו מדהים מול כל אחד מהקולות (בראש ובראשונה הסופרן) בדיוק כמו באך, וקפיצות בבס בהחלט מסמנות את האירועים המבניים ביצירה. הוא ללא ספק הושפע מבאך, והיה מעיין באך של תקופתו, רק שפוגות לא היו במודה אז (חוץ מאשר במוסיקה מקהלתית, או ב"תרגילים" של מלחינים שונים) ומיצא את יכולתו בפרלודים ובד'אנרים המיניאטורים האחרים בהם כתב. לראות בו מנגינה יפה וליווי זה לפספס את כל הפואנטה.