יש אתר ויש שאלה

[monicala]

יש אתר ויש שאלה

גמד אחד ישב וישב כל הלילה למד ולמד בבוקר הגמד קם והנה הוא חכם זהו שיר שהופיע במקראות ישראל של כיתה א' שלי, ונתקע לי מאז בזיכרון. ולמה אני מביאה את השיר הזה? כי ישבתי בלילה ובניתי אתר!!! בינתיים הוא זמני אבל אתם מוזמנים להציץ ולהגיב, אני יכולה להכניס שינויים. http://www.6449547.web4u.co.il ושאלה: כשחשבתי להקים העסק מהבית, רציתי שישאר לי זמן לכתוב. כן, כן, גם אני כותבת ספר. הספר עוסק באמנות מזווית ראייה סוציולוגית והוא כולל ראיונות עם אנשים שונים. קיימתי מספר ראיינות, אספתי ביבליוגרפיה, שירטטתי את מהלך כתיבת הספר וכו'. העניין הוא שפתאום קבלתי רגליים קרות. האם זה בכלל אפשרי להיות בו זמנית בשני עולמות כל כך שונים? האם בהקימי עסק שעם כל הכבוד לי על ההברקה המוצלחת, עוסק בסופו של דבר בכינים, אני לא הורסת משהו עליו טרחתי ובו עשיתי חיל 20 שנה? האם יתכן ובלי משים עשיתי צעד שאין ממנו חזרה?

 

[יונית א]

לגבי האתר

קראתי אותו ברור ידידותי נגיש מאד מספק מידע ומספק שירות ואפילו הציורים ידידותיים (יחסית לחיות המגעילות האלו). בהחלט עונה על הצורך של "אתר מידע". לגבי שני עולמות- מצב זמני, את עוד תחזרי אל הספר, כעת מירב תשומת הלב בעסק החדש וזה ברור לגמרי. כשהדברים יתייצבו- העסק יהפוך למשהו קבוע, שדורש הרבה פחות זמן התייחסות (אם כי תמיד צריך ,גם במשהו שיושב על השוק, לחדש ולהתקדם). אז... תחזרי לכתוב כמעט מישרה מלאה.

 

[motyka]

נתחיל עם מזל טוב

ברכותי לרגל בניית האתר. תכנים רלוונטיים וידידותיים צעוצב יפה גישה ברורה לכל החלקים והערה קטנה - לדעתי בעמוד הבית יש יותר מדי אלמנטים זזים (גם הכותרת, גם הכנינים המרקדות, וגם הציפור. לדעתי (המחייבת רק אותי), זה עלול לגרום לקצת סחרחורת, ועדיך להוריד את אחד האלמנטים. ובקשר לשאלה - לדעתי זה רק עניין של תכנון זמן. גם היום את אם, רעיה, בעלת עסק, ואולי עוד כמה תיפקודים. אז יכול להיות שתהליך הספר יואט, אבל אסור להזניח אותו לגמרי, ולדעתי (ששוב מחייבת רק אותי), אחרי שוך ההתרגשות הראשונה - תמצאי זמן גם לכתיבת הספר. בכל מקרה בהצלחה

 

[י יעל י]

היי מוניקה, האתר חמוד להפליא

2 הערות קטנות: תמרכזי את הכותרת "קוטלות הכנים" - היא מופיעה בצד שמאל. העמוד הראשון מעט קופצני מדי, אולי אפשר להוריד אחד מהקופצים. ובקשר לשאלתך, אני מאוד אוהבת אנשים שכותבים ספר. גם אני מתכננת לכתוב ספר מתישהו. אני חושבת שזה לא שאין לך זמן לכתוב עכשיו, אם ממש תרצי אני בטוחה שתמצאי זמן לזה. כמו שאני רואה את הדברים, העניין האמיתי שאת מעלה כאן הוא הסתירה בין להיות אשת עסקים לבין העיסוק הקודם שלך, שמפחידה אותך מדי פעם. בטח שאפשר לשלב כתיבה עם עולם העסקים, אף אחד ושום דבר לא יוכל להרוס לך 20 שנה של רכישת ידע ונסיון בתחום ייחודי, זה משהו שהוא שלך לכל החיים, ואין, פשוט אין כזה דבר צעד שאין ממנו חזרה. בטח לא בשלב הזה שבו את נמצאת. תמיד תוכלי למכור או למסור את העסק שלך, או להעביר את הניהול למישהו אחר, אם זה לא ייראה לך. לדעתי את עדיין נמצאת בתהליך (בדיוק כמוני ועוד רבים כאן), של הפנמה שעכשיו את עצמאית, בעלת עסק, כשנלווים לזה המון פחדים בכל שלב. והפחד העיקרי הוא כשזה מתחיל לזוז, כמו שאצלך קרה. אלא שהוא עולה בדרכים ממש מתוחכמות. אל תדאגי יקירתי, את תמצאי את הדרך המתאימה ביותר לשלב בין שני העיסוקים שלך, ועוד ייצא מזה ספר שחבל על הזמן. יעל

 

[siv30]

מוניקה התשובה היא כן

למה זה כל כך מוזר לך ? הרבה אנשים חיים בני עולמות מבחינה מקצועית. לפעמים העולמות האלה קרובים ולפעמים לא. ישר כח ותמשיכי כך, אני רק רואה בכך יתרון, פיזור הביצים במספר סלים מאפשר לך להתמודד עם סיכון שאחד מהעסקים שלך יאיט את הקצב. לגבי האתר, מגניב. גם העיצוב, הצבעים עכשיו את צריכה להתחיל לפרסם בפורומים.

 

[monicala]

מה קורה פה?

היי, אין התנגדויות? אף אחד לא חושב שבעולם ממנו אני באה, עולם האמנות ההרמטי, יראו בעין עקומה את עיסוקי החדש ואולי בגלל זה ימנעו ממני תפקידים בעתיד? אם הייתם שומעים על מנתח מוח שפתח קו מצליח לחלוקת לחמניות האם עדיין הייתם נותנים לו לנהל אצלכם מחלקה? האם זה לא היה מעורר חשד? אני לא תוהה לגבי עצמי. אני יודעת שאני יכולה להתפצל ולעשות יותר מדבר אחד. אני שואלת על המבט החיצוני, על תדמיות שקובעות לפעמים מי מקבל מה. זה מה שמטריד אותי. יחד עם זאת, התגובות שלכם היו מעודדות, ואני מודה לכולם עליהן. אני מנסה לחשוב מי מבין אנשי עולם האמנות שאני מכירה (פחות או יותר את רובם) עשה צעד כל כך דרסטי וחזר ממנו בשלום, ואני לא מוצאת אף דוגמה. יש דברים שלגיטימי לעשות אותם ודברים שלא. כך לפחות לפי קוד האמנות. מותר ללמד, מותר לעבוד בשיפוצים, מותר כמובן לכתוב, לערוך, לתרגם וכיוב', אבל לפתוח עסק? זה לא לגיטימי.

 

[siv30]

מ -ו- נ- י- ק -ה, אם בכל פעולה שלך

תחשבי על הצד השני, את לעולם לא תתקדמי, כי אף פעם אנשים לא יהיו מרוצים. תמיד ידברו, תמיד יבקרו. אז יקירתי, את יכולה לקחת אחריות רק על עצמך ועל המעשים שלך ועל המחשבות שלך. את לא יכולה לקבל אחריות על הצד השני. תעשי את מה שאת עושה בצורה הטובה ביותר שאת יכולה ותצליחי. זה לא משנה אם מנתח מח פותח קו לחלוקת סלטים, משנה אם השירות שהוא נותן הוא הטוב ביותר, אם כן, מצידי שיפתח גם קו לחלוקת לחמניות בזמנו הפנוי. תהיי שלמה עם עצמך ועם הכיוון שלך ותצליחי.

 

[ש ח ר של י ו ם חדש]

מוניקה יקרה../images/Emo24.gif

וואו. את אשת אשכולות אמיתית. ואני אוהבת אנשי אשכולות. כמה דברים: א. לעניין האתר - מסכימה עם מי שאמר שהעמוד הראשון עמוס באלמנטים קופצניים וכן שכדאי למרכֵּז את "קוטלות הכינים" לאמצע העמוד. ב. למה לא קראת לחברה - "הכינניות". זה שם נפלא. ראיתי שהשתמשת בזה בתור שם-תואר למטפלות שמגיעות הביתה לטפל בראשי הילדים. זה נהדר. מי שחשב על השם הוא קופירייטר מבריק. בכל זאת, "קוטלות הכינים" זה בסדר, אבל הייתי יותר אוהבת את "הכינניות". מנוקד. בכוונה, כי זה לילדים וזה מקבל נופך ילדותי וידידותי לילדים כשזה מנוקד. ג. חסר לי הסבר שלכן, מה השיטה שלכן. האם זה רק לחסוך מהאימהות את הניג'וז בלנקות את ראשי הילדים, או שיש לכן חומרים מיוחדים? ההסבר הזה חשוב ונראה לי שזו השאלה הראשונה שהייתי רוצה לשאול אתכן, אחרי שהייתי נכנסת לעמוד הבית וקוראת עליכן. ד. בקישורים, הייתי מוסיפה באישור כמובן מהסופר ומהמו"ל, את הסיפור "הכינה נחמה" מאת מאיר שלו. וגם יוצרת לו פן אינטרקטיבי. הייתי מציעה לאימהות לתת לילדים לשחק עם הסיפור הזה על גבי המסך. זה גם משעשע, גם יוצר קשר בין הילדים לנושא ול"קוטלות הכינים" ובכלל, הופך את כל העניין לעסק משולב של אימהות, ילדים וכינניות... ה. לגבי שאלתך בעניין כתיבת הספר ובניית העסק. כל דבר בעִתו. אני לא רואה בכלל בעיה בלעשות את שני הדברים. זה נהדר. זה מגוון. זה רק מראה שאת רבת-כישורים וכישרונות. לכי על זה, אני בעד. החיים שלך פוריים ומלאים, למה שתעדיפי דבר אחד על פני השני. כבר ראינו רופאים ומדענים שהם ציירים ומוזיקאים ויש הרבה מקצועות שלכאורה מתנגשים עם עיסוק או תחביב אחר של בעליהם, לכן, שלא יהיו לך ספקות. ממש לא. בהצלחה, מכל הלב. שחר

 

[monicala]

סיכום דיון

היי שחר וסיון וכל השאר. תודה מקרב לב על התגובות, תודה על ההערות וההארות. השינויים בדרך. הערה לגבי השם: "כינניות" זו אכן הברקה קופיריטרית, אבל לא שלי, אלא של אחת הבנות, ואני נותנת לה קרדיט על זה בכל הזדמנות. "קוטלות הכינים" כי בעיני זה מצחיק, זה נשמע כמו שם של סרט, השם מסביר את מהות העסק, ויש בזה מידה של girl power . הייתי צריכה לשחרר לחץ ונתתן לי - אופס, סליחה בנים - במה ראויה לעשות את זה. אני חושבת שהתאספו כאן כוחות מצוינים שתענוג לכתוב להם ותענוג גדול עוד יותר לקרוא את תגובותיהם. תודה על שחממתם את רגלי הקרות ואת לבי, להתראות בפרקים הבאים, מוניקה

 

[יונית א]

קוטלות הכינים בלי סרט המשך.../images/Emo15.gif

אני מתה על השם יש בו המון הומור קריצה לקולנוע, לנוער, הוא מדוייק בהגדרת העיסוק (כינניות נשמע לי כמו שינניות קצת והאסוציאציה הראשונית לא מלבבת למי שלא אוהב להיות בפה פתוח על כיסא)

 

[י יעל י]

תעזבי את הקודים, התדמיות והמבט

החיצוני. אם וכאשר תרצי לחזור לעולם האומנות, יהיה מי שישכור את שרותייך בזכות מי שאת, הידע והנסיון אותו צברת, ולא בשל התנסויות "לא לגיטימיות כביכול" לטעם ה"ברנז'ה". ומי בכלל קובע מה לגיטימי ומה לא? אני לא כל-כך מתמצאת בעולם האמנות ההרמטי, אבל ככל הידוע לי אמנות היא בכלל לא דבר הרמטי. אמנות מגיעה מהרחוב, מהצבעוניות והאותנטית של האנשים היוצרים אותה, מהמקומות הכי לא הרמטיים - מהחיים, ולא מהבועה. והמושג "עולם האומנות ההרמטי" צורם לי בעיניים. אז למה שתרצי בכלל לחזור לתוך בועה שמוקיעה מתוכה אנשים שלא הולכים לפי הקודים המקובלים שהיא יצרה, שזה דבר שסותר לחלוטין את התחום בו הם עוסקים? לא רק שלהיות בעלת עסק זה דבר שהוא לגיטימי, אלא אם וכאשר תרצי לחזור לתחום עיסוקך באומנות, הרי שהצלחה בעולם העסקי רק תקנה לך יתרונות נוספים על הידע והנסיון באמנות. כי אמנות שאין בה ערך עסקי כלשהו, לא בטוח שיש לה בכלל זכות קיום. ואילו היו אנשים בתוך "עולם האמנות ההרמטי" שיש להם מעט יכולת עסקית, הרי שאולי האמנות היתה חוזרת למקום שאליו היא שייכת - לאנשים הפשוטים והאותנטים. תעזבי, מוניקה, אל תעסיקי את עצמך באיך את נראית מבחוץ. תאמיני לי שאת נראית מעולה. תמיד יהיו מי שיבקרו ומי שיהיה להם מה להגיד, אבל גם תמיד תמצאי את אלו שיתמכו ויפרגנו. ואל תקחי חלילה את דבריי כביקורת לעולם האמנותי שממנו את באה, אלא רק כזווית נוספת להסתכלות על הדברים. יעל

 

[monicala]

תודה יקירתי ולילה טוב ../images/Emo24.gif

 

[י יעל י]

לילה טוב ../images/Emo29.gif

 

[בני ישראלי]

מוניקה, את יכולה

יש לי הרצאה שנושאה: הצלחה - כל אחד יכול. את יכולה. עשית את זה מהר, חלק, אלגנטי, יפה, מעולה. מה שטוב את יכולה לשנות, לתקן, להוסיף, לעצב, במו ידייך 24 שעות ביממה, כל יום בכל עת שתרצי. את יכולה גם לכתוב ספר, ספרים במקביל, בקצב שלך, בזמן שלך, בכיף ובהצלחה. עכשיו תתמקדי בעסק שאת מקימה ועם הזמן יפחת הלחץ ותקבילי את כתיבת הספר כאוות נפשך. אני כותב כעת את העיתון האלקטרוני שאשלח כנראה מחר. אעביר לך במייל מאמר ממנו: "תן כותרת", שיהיה לך מה לקרוא בינתיים.

 

[ברונטית גאה]

אני מאוד אוהבת את האתר!

הוא מאוד נעים, חמים ומתוק! יכול להיות שבאמת כדאי להפחית בדמויות הזזות בעמוד הראשי מאחר וזה קצת מבלבל. חוץ מזה הצבעים והעיצוב מקסימים ומועבר מידע ברור ומשכנע על הנושא והמוצר.

 

[ברונטית גאה]

דרך אגב, אולי סיפרת כבר ופיספסתי

אבל איך הגעת לעסק הזה?

 

[monicala]

היי ברונטית

סליחה שהזנחתי אותך, אבל האמת היא שגם לי לא ברור איך. בחצי שנה האחרונה הפקתי כנס גדול על אמנות תוך הדגשת הפן הכלכלי בחיי האמן הישראלי האומלל , כתבתי ספר על עצים עבור משרד החינוך (אני לא מבינה כלום בעצים, החברים מתבקשים לא, אני חוזרת, לא להפנות אלי שאלות בנושא), ובעיקר ניסיתי להקים מחדש את כתב העת שערכתי ושנסגר מחוסר תקציב. ואכן הייתי מאוד יעילה. מצאתי מו"ל שהיה מוכן להשקיע הרבה כסף, וגייסתי תרומה עקרונית ממקור ממלכתי אמין ביותר. הבעייה היחידה היתה ב"עקרונית". עקרונית היה כסף, בפועל הוא נכנס להקפאה בגלל הקיצוץ בתקציב התרבות. וככה נכנס ביבי לחיי. בהינף קיצוץ הוא הרס לי את ההקמה המחודשת של העיתון שלי. אבלה וחפויית ראש אמרתי לעצמי שאם ככה, אם התרומה נכנסה להקפאה ומי יודע מתי תופשר, אולי כדאי שאזיז את עצמי ואעשה סוף סוף טיפול נגד כינים לילדי המתגרד. כנראה שאת עצבי על ביבי והממשלה כולה, והמצב, והאינתיפדה, והחור באוזון, והגלובליזציה הוצאתי בקרצוף נמרץ על ראשו של בני החף מפשע. כה נמרץ היה הקרצוף עד שהחפוף המסכן נזעק ואמר "אמא, אפשר אולי ללכת למספרה ולגמור עם זה?" ואני עניתי "לצערי הרב לא, אבל... זה רעיון!" והשאר היסטוריה והרי היא כתובה בספר דברי הימים של היזמות הבלתי מתוכננת. במאמר מוסגר אוסיף שלפני הרבה שנים לקחתי קורס ליזמות עיסקית, ואפילו למדתי סמסטר אחד מנהל עסקים. אם זה נשמע לך מוזר, לי זה מוזר לא פחות. מוניקה

 

[ברונטית גאה]

איזה סיפור משעשע!

זה ממש נשמע כמו משהו מסיינפלד. אני מבינה שהכסף עדיין בהקפאה. העיקר שבינתיים יצא גם מזה משהו טוב. כנראה שלא במקרה למדת יזמות ומינהל עסקים. באיזה שהוא מקום נמשכת לזה. עובדה שאת באמת יזמית היום.

 

[א ב י ב ה חיים טובים]

וואוו מוניקה, כל הכבוד!

חשבתי לי ככה בשקט: "גם אני אוכל לבנות אתר אם אשב מול המחשב כל הלילה?" והתשובה ברורה: "לא!" אז לגבי האתר, לדעתי כדאי להוריד את הצבעים בכמה טונים ואולי אפילו לחשוב על צבעים אחרים. האתר העלה חיוך על פני,שזה מצוין, אבל גלישה ארוכה בו טיפל'ה מעצבנת, כי הצבעים חזקים מדי... מוכרחה להודות שהתרשמתי מהידע שיש בו על כינים ואפילו הצליח להפריך כמה "ידיעות" מבוססות שיש לי על כינים... הוא קליט וקל לתפעול בלי הרבה סיבוכים מיותרים, וזה טוב. לגבי החלק השני של הודעתך: כשקראתי את זה, "האם יתכן ובלי משים עשיתי צעד שאין ממנו חזרה? " שמעתי צרחה גדולה באוזניים עם הד מהדהד שחוזר בין ההרים... שאלה כל כך גדולה וחשובה....שאי אפשר להתיחס אליה כלאחר יד מבחינתי. שאלה שמשקפת מאבק עצום בין פנים לחוץ, ולכל מה שיכול להיות הכי מנוגד בחיים.... אומר לך משהו מעצמי, אפשר להיות בשני עולמות בו זמנית, רק יש לזה מחיר והשאלה היא האם את מוכנה לשלם אותו... זה גם מחיר בכסף וגם מחיר אישי ריגשי ומצד שני זו חוויה שאי אפשר לחוות אותה בשום דרך אחרת... אני אעצור כאן, כי יש לי הרבה מה להגיד על השאלה הזאת שלך... אבל אני תמיד אוהבת לבדוק לפני שאני אומרת משהו, אם יש מוכנות גם לשמוע את דברי. מה את אומרת מוניקה?

 

[monicala]

מוכנה ומזומנה

היי אביבה, אני מוכנה לשמוע כל דבר. אני מניחה שאת הדברים הכי קשים אני ממילא אומרת לעצמי, כך שלא תוכלי לגרום נזק, אם מזה את חוששת. תודה על ההתייחסות לאתר, אני בטוחה שגם את יכולה לבנות. זה באמת לא היה קשה. להשתמע, מוניקה