כנראה שהדברים שלי יצאו מהקשרם, בכל זאת אסביר
השאלות שלי בעניין המקווה נובעות מהעובדה שאני לא מרגישה מספיק מחוברת למשמעות של הטבילה במקווה לפני החתונה. לפני שהתעוררה בי התובנה הזו, אני דווקא כן רציתי להינשא ברבנות (ללא ארוע - נישואין נטו) כי אני כן יהודיה וכן הייתי רוצה להתחתן כדת משה.. למרות שבכל זאת אני לא לגמרי מתחברת לחלק מהדברים שקשורים לתהליך גם לא לשטר הכתובה, קניין, טבעת אחת בלבד, מניין וכו'. עם כל זה השלמתי והסכמתי לעשות למרות שאני לא מתחברת לזה. ואז, הבנתי פתאום (כי לא ממש ידעתי את זה קודם) שהכלה חייבת לטבול במקווה לפני החתונה. כששמעתי זאת נרתעתי, אך בכל זאת החלטתי לבדוק. כשבדקתי, הבנתי כבר שאני לא אעשה את זה כי אני לא רוצה. אמנם הבנתי את הצד הרוחני שבכך אבל לא הסכמתי איתו. בדקתי, קראתי, שאלתי, נפגשתי עם הרב המחתן ולא השתכנעתי. אני לא נגד הגת ולא נגד היהדות וגם לא נגד הרבנות. אבל אני לא חושבת שאם יש בכל זאת אנשים שלא מוכנים "ללכת עד הסוף" עם יהדותם - חייבים. כמו שיש יהודים חילונים שלא שומרים שבת, אבל צמים בכיפור וחוגגים חגי ישראל אז יש גם אנשים יהודים שחוגגים את חגי ישראל ורוצים להתחתן ברבנות אבל לא רוצים ללכת למקווה... אני מבינה שהרבנים לא יכולים להתגמש בזה כי זה חלק מההלכה ומבחינתם זה טומאה ועבירה והם לא רוצים לקחת בזה חלק - וזה מובן לי לחלוטין. אמנם החלטתי לוותר על נישואים "כדת משה" אבל לא ויתרתי על על זהותי כיהודיה. לכן כן, אני מודה, חשוב לי גם דור ההמשך. אני ובן הזוג שלי מתלבטים אם להינשא בנישואים אזרחיים בחו"ל ולהירשם בארץ כנשואים או לא להינשא בכלל אלא לחתום על הסכם של "ידועים בציבור". ולכן אני שואלת לגבי הילדים - האם יש לכל זה משמעות (טכנית) כלשהי אם יש הבדל או אין? בכל מקרה, העניין הרוחני של ילדיי אינו קשור כרגע לנושא - אני מדברת על העניין הטכני. תודה על ההתיחסות
