חן ופרי - תראו איזו מבולבלת אני.
רציתי לכתוב לכן כאן ולחצתי בטעות על "שלח מסר למחבר" ושלחתי לעצמי את ההודעה. אז הנה, העתקתי אותה והרי היא לפניכן. קראתי שוב ושוב את סיפורי חייכן והם כל כך נגעו לליבי. אין ספק שגם לילדי ה"מורכבים" יש צד במטבע הזה שקוראים לו משפחה מורכבת אבל זה רק מלמד אותנו שלכולם קשה. להורים, לאקסים, לבנים ולבנות מכל הכיוונים ואני חושבת שהדרך הכי טובה היא לדבר, למרות שלפעמים מתאכזבים גם מזה. לפחות אם מדברים וזה לא מצליח, אתן יכולות לומר לעצמכן, ניסינו הכול, וזהו. זה כבר לא תלוי בנו, אנחנו הושטנו יד. קשה להבין את כל השתלשלות האירועים של חייכן מכמה הודעות בפורום כאן. אין ספק שלאורך הדרך נפגעו אנשים ופגעו באנשים בתוך המשפחה. לכל אחד יש את הסיפור שלו. אתן צריכות לחיות את חייכן ולהפיק מהם את המיטב. לפעמים אי אפשר לשנות דברים גם אם משתדלים אבל אתן צריכות להיות מסוגלות לומר לעצמכן כל בוקר: "אני עשיתי כל מה שיכולתי." ולהרגיש שלמות עם זה. זה המוטו שלפחות מחזיק אותי בחיים. אתן מקסימות ואל תעזבו אותנו. נשתדל לעזור לכן ואולי גם תצליחו לעזור לנו לפעמים בנקודת המבט המעניינת שלכן. שלכן,