יש לי כמה שאלות...

[תNר]

שמחה שהיתה לך חוויה טובה בכ"ז../images/Emo13.gif

 

[עדי יותם]

שליה נעוצה בעבר

ייתכן מאוד שמיילדות לא יסכימו. את בצפון? אולי תרימי טלפון לד"ר אבנר שיפטן. יכול להיות שרופא יסכים למה שמיילדת לא. בהצלחה!

 

[תNר]

אני חוששת שהוא רחוק ממני, קריות...

 

[אמא ואחות]

אולי הדיון הקצר הזה יועיל לך

הנה קישור לשאלה בנושא זה, ששאלו את רונית קופליס מיילדת הבית שהתארחה בפורום הזה פעם. (5 הודעות)

 

[תNר]

../images/Emo127.gif../images/Emo51.gif קראתי בענין את השרשור!

 

[יעל אוסטרליה]

|נצל"ש| שתי שאלות

קראתי את הקישור והייתה שם גם התייחסות לאחת משתי שאלות שרציתי להציג כבר שלשום: 1. מקריאה של סיפורי לידה בפורום זה ואחרים מצאתי שלידות ביתיות וטבעיות רבות הופכות ללידות התערבותיות בשל עיכוב בלידה ללא זיהוי של מצוקה *אמיתית*. בהנחה שאין מצוקת עובר, מה בעצם יכול לעשות בי"ח שאי אפשר בבית? האם זה רק עניין של סבלנות? 2. לאור ההנחייות להגיע לבי"ח לאחר ירידת מים בשל חשש לצניחת חבל הטבור (למרות שהבנתי שזה די נדיר), מדוע משתמשים בפקיעת מים מלאכותית לזירוז הלידה? האם זה לא יוצר את אותו חשש ממש?

 

[ayala26]

צניחת חבל הטבור

לא תתרחש כשהתינוק כבר ירד. הבעיה היא,כפי שהזהירו אותי,היא אם המים יורדים לפני שהתינוק ירד ואז חבל הטבור יכול ליפול בין התינוק לתעלה. אצלי למשל כבר בבדיקה האחרונה (שבדיעבד התברר שכבר הייתי בלידה ולא ידענו) המיילדת סיפרה לי שהתינוק כבר ירד ולכן ירידת מים לא מסוכנת במקרה זה. בספר שקראתי של מיילדות בהולנד מוסבר שאם המים יורדים לפני שהתינוק ירד יש מיד לעבור לתנוח שכיבה - כדי שהחבל לא יצנח. את המים פקעו לי כמעט בפתיחה מלאה. אני לא יודעת למה,חבר שלי טוען שהלחצתי את המיילדות שאני מתחילה ללחוץ או הולכת הביתה (הוא אומר שאיימתי שאני הולכת הביתה) בפתיחה של 9 וחצי.

 

[בלינקה]

אני יכולה לנסות לענות

1. השאלה היא גם למה אין התקדמות. לפעמים בגלל בעיה פיזיולוגית אמיתית,כמו חוסר התאמה אמיתי בין ראש לאגן, כמו חבל טבור כרוך פעמים רבות שאינו מאפשר ירידה. ואז, בבי,ח אפשר, למשל, לבצע ניתוח קיסרי. אני מניחה גם שלפעמים התקיעה היא בגלל מצב נפשי, אולי האשה לא מרגישה מספיק טוב/בטוח/נינוח ללדת בבית על אף שחשבה שכן, והמעבר משחרר משהו. והרבה מזה זה כסת"ח, גם משיקולים של לקיחת סיכונים לגופה של מיילדת, גם משיקולים פוליטיים של איפשור לידות בית, וגם כי אין אפשרות לדעת בבית מה גורם להתארכות/חוסר התקדמות יוצאי דופן של לידה. 2. כמו שאיילה הסבירה, כשהראש מבוסס (ספינה +1 או נמוך יותר) כבר אין חשש לצניחת חבל הטבור. בלידות ראשונות הראש מבוסס לרוב כבר שבועיים-שלושה לפני הלידה, והסיכון יורד (אבל קיים. לפני פחות מחודש נכחתי בחדר לידה כשאשה בלידה ראשונה הגיעה עם צניחת חבל הטבור. מאד מלחיץ). בלידות חוזרות הראש בד"כ מתבסס רק בלידה עצמה, ולכן הסיכון עולה. פקיעת מים מלאכותית בעיתוי המתאים (פתיחה מאד מתקדמת) באמת יכולה לסייע בקידום לידה. אם מציעים לך לפקוע מים, תבדקי - האם הראש מבוסס היטב? האם יש סיבה לנסות לזרז את ההתקדמות? כבר קרו מקרים של פקיעת מים מלאכותית לשם "זירוז" שהביאה לצניחת חבל טבור ולניתוח קיסרי חירום.

 

[רוני של השלוש]

ב-ד-י-ו-ק בגלל זה לא כדאי לפקוע מים

בשביל לזרז לידה. חברה שלי עברה את זה לפני כמה שבועות - מאוד לא נעים, במיוחד משום שהיא היתה בלי אלחוש ולכן תוך שניותיים בלי להסביר לה שום דבר העיפו אותה לחדר ניתוח עם הרדמה כללית להוציא את התינוק. האבסורד היה, שהלידה פשוט לקחה את הזמן שלה (לא היה מדובר בימים ארוכים אלא בחמש או שש שעות בסה"כ) ואז הרופאה אמרה - בואו נאיץ עניינים, ונתנה לחברתי לבחור בין פקיעת מים לפיטוצין... פקיעת המים נבחרה בתור האופציה היותר "טבעית" וזה מה שקרה

 

[יעל אוסטרליה]

../images/Emo51.gif לכולן ../images/Emo222.gif

למישהי יש עוד תובנות לגבי השאלה הראשונה - התארכות לידה?

 

[debby12]

לא הבנתי את השאלה

בית החולים יכול לתת פיטוצין או לבצע קיסרי. לא צריך "מצוקת עובר" בשביל לזכות בטיפול המלכותי הזה - באופן כללי זה הכיוון של כל לידה שלא מתקדמת "לפי הקצב" של עקומת פרידמן הידועה לשימצה [ואם הלידה נתקעה בבית - אז ודאי שכבר חרגה מעקומת פרידמן]. מתחילים עם פיטוצין - ואז או שזה מצליח, או שלא. אם לא - היידה לקיסרי. יש לי קרובת משפחה למשל שילדה בבית חולים. היתה לדבריה שעות ארוכות עם פתיחה מלאה אבל בלי לידה. זה לא התקדם - והיידה לקיסרי. האם זה רק עניין של סבלנות? לדברי המיילדות שלי - לא תמיד. לפעמים הלידה הביתית נתקעת ורק בית חולים ישחרר אותה .בין בפיטוצין, בין בקיסרי, ובין באפידורל ולפעמים סתם כי שם האישה מרגישה בטוחה יותר. אני חושבת שחלק מזה יכול להיות קשור לפחדים ש"תוקעים" את הלידה (עיע FTP = failure to progress אבל גם fear-tension-pain מקורס ההיפנו בירתינג שעשיתי כהכנה ללידה). אם אישה, אפילו בתת מודע, לא מרגישה מספיק בטוחה ללדת - לדעתי זה יתקע את הלידה וזה לא רק עניין של סבלנות. זו שאלה תיאורטית רחבה יותר מה יהיה אם היא תתעקש בכל זאת ותישאר בבית. אין לי מושג.... אבל מיילדת אחראית שקוראת אותה נכון אני מניחה שתמליץ על התפנות לבית חולים ל Tookmy היה סיפור לידה של לידת בית שלא התקדמה ופינוי לבית חולים. אין לי מושג מה התחושה שלה לגביו - אזמין אותה לפה לענות. [

 

[tookmy]

כמו שדבי אמרה

אני התחלתי לידת בית ועברתי לבית חולים. אז חשבתי שזה רק עניין של סבלנות. היום אני יודעת שגם למיילדות בית יש נהלים ואחרי X שעות בלי התקדמות הן מעבירות לבית חולים. במקרה שלי אני הייתי X++ שעות בבית ללא התקדמות והמיילדת איפשרה לי להישאר שם (ניסתה למצוא דרכים לקדם את הלידה) ובאיזשהו שלב נשבר לי והעדפתי לעבור לבית חולים במטרה להגיע כשיש לי עוד כוחות ולא להגיע במצב בו שום דבר כבר לא יהיה תלוי בי. זה לא רק עניין של סבלנות. תינוק שנמצא בלידה במשך הרבה זמן והלידה לא מתקדמת יהיה תשוש יותר, האמא תהיה תשושה יותר וללידה צריך כוחות, כחות פיזיים. לגבי התחושות שלי: לא הרגשתי קרבן, לא נתתי לרופאים לעשות בי ככל העולה על רוחם והייתי עירנית לנעשה סביבי כולל להודיע להם לגבי פרוצדורות שלא מקובלות עלי, לא התנהגתי כאורחת, אלא כבעלת בית ל גופי. יש פרטים כאלה ואחרים שהייתי משנה בסיפור או עומדת טוב יותר על דעתי לגביהם. אם יש שאלות נוספות אני אשמח לענות, סיפור הלידה מופיע בסיפורים.

 

[אם פי 3]

אם אני מבינה נכון

אז לרוב, לידה ארוכה, ללא סימני מצוקה, עוברת לבי"ח מתוך בחירה של האם - למשל, כדי לקבל אפידורל (הרבה מאד שעות של צירים זה מאד קשה ולפעמים גם מתסכל). בבי"ח יכולים גם לתת זירוז, אבל אני לא בטוחה שזה מוצלח (אני די בהרגשה שאם יש צורך אמיתי בזירוז, כבר עדיף קיסרי, בעיקר מבחינת העובר), ולפעמים עצם המעבר מהווה שינוי בלידה - ודבי תארה טוב למה. אם האם עצמה לא מותשת (נניח - מצליחה לנוח בין הצירים) ומרגישה צורך בעזרה, או רצון להיות בבי"ח, והעובר במצב טוב - אין, למיטב הבנתי, סיבה לעבור לבי"ח. 2. ההנחיות האלו לא קשורות/רלוונטיות ללידת בית. לגבי פקיעת מים מלאכותית לזירוז הלידה - זו אכן הסכנה (והיא גדולה יותר בפקיעה מלאכותית, כנראה כי העובר עדיין לא ממוקם במקום שגורם לפקיעת המים...) וכמו כן גם סכנת זיהום. לעומת זאת, ה"זירוז" בזה, מסתכם בממוצע בכמה דקות... בקיצור - לרוב, זה הליך בלתי יעיל ומסוכן. יש בו לפעמים תועלת, אם נוצרת מין "כרית" מים סגורה שמונעת מהעובר להתקדם, ואז פקיעת המים עוזרת לו לרדת. אישית - אני מאמינה שכשהלחץ יגבר, הכרית הזו תפקע מעצמה (הרי זו הפקיעה: לחץ שגורם ל"פיצוץ הבלון"), ואם לא מדובר על מצוקה שדורשת להאיץ את הענינים, אז אפשר לחכות לתהליך הטבעי. ברוב הלידות, אין שום סיבה לפקוע את מי השפיר, ואני ממש לא מבינה למה בבי"ח תמיד עושים את זה (לאו דווקא לזירוז). במקרה הקיצוני (כלומר, לא-שכיח) שהתינוק נולד עטוף בקרומים, אפשר א-ז, כשהתינוק כבר מחוץ לרחם, לפקוע את הקרומים בעדינות (אצלי זה היה כמעט: כבר הרגשתי את שלפוחית מי השפיר השלמה מחוץ לגופי, עד היום זה מרגש אותי, אבל בעת יציאת הראש, היא כן פקעה).

 

[tookmy]

עד כמה שאני יודעת

(ולא ידעתי לפני הלידה) גם למיילות בית יש גבול אדום של זמנים שאחרי מספר שעות מסויים הן מעבירות לבית חולים.מעבר לזה יש עניין של תינוק שמתעייף אחרי הרבה זמן לידה "תקועה" ללא התקדמות. אני יודעת שמה שהניע אותי לא היה רצון באפידורל (אם כי ביקשתי אפידורל כשהבנתי שאני הולכת להיות עם פיטוצין לא מעט זמן, בהתחלה חשבתי שזה "לשעה" ככה אמרו לי אבל המיילדת שלי מהבית הסבירה שזה לא יסתיים בשעה וידעתי שצירים של פיטוצין כואבים והחלטתי לא לבדוק עד כמה הם כואבים, אחרי הלידה היא אמרה לי שלידה "קטן עליי" מבחינת כאבים ואיך שהגבתי ובכל מקרה בצירי לידה כבר הייתי בלי) אלא העובדה ששום דבר לא התקדם והרגשתי שלא רק שאני לא רואה את הסוף כבר הרבה זמן, לא רק שכואב לי, שכל זה היה נסבל, הרגשתי גם איזשהו חוסר ביטחון בסיטואציה מהמיילדת שלי, הרגשתי שגם היא לא ממש יודעת איך לעזור לי כדי לקדם את הלידה. בעיקר חששתי להגיע לבית חולים חסרת כוחות ולהגיע לקיסרי, מה שמבחינתי היה קו אדום מאד מאד והייתי נחושה לסיים את הלידה כלידה ולא כניתוח, רציתי לעבור במצב שידעתי שאני לא תשושה לגמרי. ממש לא מסכימה איתך לגבי מצב של זירוז אז כבר עדיף ניתוח. אחרי ניתוח אין מצב שהיה לוקח זמן עד שהיו מנתקים את חבל הטבור ואינמצב שהייתי כמה שעות אחרי לידה לוקחת את הבת שלי למקום הטבעי ביותר- הביתה. אין מצב שאחרי ניתוח הייתי יכולה להחזיק אותה צמוד אלי כמו שהחזקתי כל הזמן והדבר המשמעותי ביותר בהקשר הזה הוא שמה שטוב לאם טוב לתינוק בהתחלה כי למרות שיש לידה זה עדיין חיבור ואי אפשר להפריד בין השניים במצב של אחרי לידה.

 

[אם פי 3]

יכול גם להיות שיש הבדלים בין מילדות

וזה גם תלוי במצב, ובהערכת המצב על ידי המיילדת. אני חושבת שאין גבול זמן ברור - וזה תלוי גם האם השלב הלטנטי נכלל בספירה, אבל בהחלט יתכן מצב של "תקיעה" וחוסר התקדמות לפרק זמן ארוך, ואז כן יהיה גבול (כלומר - להבדיל בין מצב של התקדמות איטית אך עקבית, לבין מצב של עצירה) וגם - המיילדת מעריכה את מצב העובר והאם. מה זה תינוק עייף? זה תינוק שמתחילות לו ירידות דופק, שהן עדיין לא מאד משמעותיות, ואם היה ברור שהלידה קרובה, זו לא היתה סיבה לדאגה, אבל אם הלידה לא קרובה, אז ההתייחסות שונה, ובמיוחד אם הלידה תקועה, אז יש כאן נורת אזהרה (תקיעה של הלידה, יכולה להצביע על כך שמשהו מפריע להתקדמות, וזו לא סתם לידה איטית-אך-תקינה). המיילדת גם מעריכה, לא תמיד נכונה, את יכולת העמידה של האם. חוסר בטחון של המיילדת, הוא סיבה (אמיתית ומדומה גם יחד) להעברה לבי"ח. לגבי עדיפות של ניתוח על זירוז - זה בגלל התינוק. יותר מדי פעמים, תינוקות בלידות שזקוקות לזירוז, לא מסוגלים לעמוד בו. גם הסיכון לקרע ברחם (ולא רק אחרי קיסרי) גדל, והסיכונים ללידה קשה מאד, עם השלכות לפעמים ארוכות טווח, גדלים. נכון, זה לא תמיד - אבל אני לא בטוחה שבמקרה שבו יש צורך אמיתי בזירוז, זה לא סיכון גדול מדי להשתמש בו. (וכידוע, אין צורך לשכנע אותי ביתרונות הלידה הנרתיקית על פני ניתוח).

 

[הילהל]

איפה את גרה?

אני הייתי הולכת רק לבי"ח שיש לו אוריינטציה חיובית לעניין לידה פעילה ודולות. אישית - ילדתי באסף הרופא עם דולה והיה מצוין. ליצור קשר כדאי בתחילת השליש האחרון (דולות לרוב לא לוקחות יותר משתי יודלות בחודש). אנחנו ילדנו עם לירון שרון, ואנחנו מאושרים מהבחירה ונשמח להמליץ ולספר לך במסר, אם תרצי.

 

[עדי יותם]

קודם כל - שיהיה בשעה טובה

(אחלה ניק בחרת לך

) כמה זמן לפני הלידה המשוערת כדאי /צריך לצור קשר עם דולה - מרגע שאת מרגישה צורך

בדרך כלל, לדעתי, כדאי לקראת סוף השליש השני/תחילת השלישי. המרחק מביה"ח: בדרך כלל, כפי שאמרת, המרחק הוא לא בעייתי, ובפרט בלידה ראשונה. אם הלידה מתפתחת ממש מהר ומאוד מאוד כואב לך, אולי לא תרצי לצאת לנסיעה של שעה. כנ"ל אם הלידה מתחילה בשעות של פקקים ועומס. יש מצבי חירום שבהם כדאי לרוץ, אבל הם נדירים. כדאי לשריין "שוטר/ת", אם יש לך מישהו כזה - ככה תרגישי שגם אם התוכניות משתנות, את מכוסה. חוץ ממאיר, הייתי ממליצה גם על לניאדו. שווה לעשות סיור, ובפרט במרכז ללידה טבעית ששם. אפילו אם זה מרחיק אותך עוד קצת מהמרכז. בהצלחה - אני עצמי דולה, ואם תרצי פרטים נוספים, את מוזמנת לפנות אליי.

 

[אתי של ירדן]

../images/Emo207.gif מתי להתחיל עם אפינו?

ועם עיסויים באופן כללי?

 

[רוני של השלוש]

נראה לי בחודש האחרון, לא?

 

[תNר]

בהריון חוזר, לא מספיק לעסות?

את חושבת שצריך את האפי נו? (שאלת תם שכזו)