"יש לי מישהו להכיר לך"
בגלל שהבדידות שלי כל כך שקופה למי שמכיר אותי .
ולא כי אני משתפת בחיי האינטימיים להפך זה תמיד בהיחבא ואני גם לא אחת שמרחמת על עצמה (לפחות לא בפרהסיה
אלא כי אני באותה סביבת חברים, חברים של חברים, חברים מהעבודה כבר מספר שנים ותמיד התשובה שלי שלילית לשאלת ה "יש לך מישהו?", והסטטוס שלי בפייסבוק לא משתנה.
אז המשפט "יש לי מישהו להכיר לך" חוזר על עצמו בתדירות קרובה.
אז גם היום מישהו מהעבודה אמר לי "יש לי מישהו להכיר לך!"
אני תמיד מתלבטת עם עצמי ללכת על זה? או לא?
נכון, זו דרך מעולה להכיר.. כי אם מי שמכיר אותי חושב שהאדם הזה יכול להתאים בטוח יש משהו משותף!
ומצד שני אני מעדיפה להימנע מההשלכות של מה שאספר לו עליי ואיך הוא יחווה אותי לאוזניים של אלו שהכירו בנינו. ואני לא מדברת על שלושת החברים הטובים שלי שיודעים עליי הכל אלו אנשים מהיום-יום שלי שמכירים אותי כלפי חוץ וגם קצת מהפנים אבל לא את ה-כ-ל.
אז כן, אני פחדנית ומעדיפה למנוע מעצמי את המבוכה שתבוא אח"כ באם יהיה גרוע .. שחוץ מזה שרע לי ביני לבין עצמי אצטרך להסתובב ליד כולם עם הזנב.
אז עד היום תמיד סירבתי להצעות האלו בתירוץ כזה או אחר ( "לא הסגנון שלי"/"אני לא חושבת"/"אני אחשוב על זה"/"שקר כלשהו").
איך אתם מתמודדים עם המשפט הזה?
ואל תענו שזו עוד פלטפורמה להיכרות (יודעת). אלא איך בתאכלס אתם פועלים? מה... הולכים על זה? שופכים את הקישקע? שומרים בפנים בדייטים הראשנים? מה אתם עונים בשאלת "הקשר האחרון/ כמה זמן את לבד?"האם הולכים על חבל דק ליד האנשים האלו? ואם לא הלך? מה עם המבוכה ביום למחרת מזה שהכיר בניכם? קרה לכם?
בגלל שהבדידות שלי כל כך שקופה למי שמכיר אותי .
ולא כי אני משתפת בחיי האינטימיים להפך זה תמיד בהיחבא ואני גם לא אחת שמרחמת על עצמה (לפחות לא בפרהסיה
אלא כי אני באותה סביבת חברים, חברים של חברים, חברים מהעבודה כבר מספר שנים ותמיד התשובה שלי שלילית לשאלת ה "יש לך מישהו?", והסטטוס שלי בפייסבוק לא משתנה.
אז המשפט "יש לי מישהו להכיר לך" חוזר על עצמו בתדירות קרובה.
אז גם היום מישהו מהעבודה אמר לי "יש לי מישהו להכיר לך!"
אני תמיד מתלבטת עם עצמי ללכת על זה? או לא?
נכון, זו דרך מעולה להכיר.. כי אם מי שמכיר אותי חושב שהאדם הזה יכול להתאים בטוח יש משהו משותף!
ומצד שני אני מעדיפה להימנע מההשלכות של מה שאספר לו עליי ואיך הוא יחווה אותי לאוזניים של אלו שהכירו בנינו. ואני לא מדברת על שלושת החברים הטובים שלי שיודעים עליי הכל אלו אנשים מהיום-יום שלי שמכירים אותי כלפי חוץ וגם קצת מהפנים אבל לא את ה-כ-ל.
אז כן, אני פחדנית ומעדיפה למנוע מעצמי את המבוכה שתבוא אח"כ באם יהיה גרוע .. שחוץ מזה שרע לי ביני לבין עצמי אצטרך להסתובב ליד כולם עם הזנב.
אז עד היום תמיד סירבתי להצעות האלו בתירוץ כזה או אחר ( "לא הסגנון שלי"/"אני לא חושבת"/"אני אחשוב על זה"/"שקר כלשהו").
איך אתם מתמודדים עם המשפט הזה?
ואל תענו שזו עוד פלטפורמה להיכרות (יודעת). אלא איך בתאכלס אתם פועלים? מה... הולכים על זה? שופכים את הקישקע? שומרים בפנים בדייטים הראשנים? מה אתם עונים בשאלת "הקשר האחרון/ כמה זמן את לבד?"האם הולכים על חבל דק ליד האנשים האלו? ואם לא הלך? מה עם המבוכה ביום למחרת מזה שהכיר בניכם? קרה לכם?
