ואולי
אני פשוט אתעטה במעטה החשאיות שלי? כך אוכל לכתוב את דיעותיי ורגשותיי האמיתיים, בלי שיתנכלו לי ויציקו לי? יונתן שגיא, שמכיר מישהו שחי בעילום שם כבר שנתיים, ומוכיח אותי על ההבדל ביני לבינו צריך לדעת שתודעתי בוגרת מספיק לקבל החלטות פרטיות, והדרך לבגרות סלולה בהחלטות כאלה. האם אני מסתתר מפרנציפ מטופש? מרגיש כמו ליצן שמהתל בכולם, יודע כל ונסתר מעיני כולם? וודאי שלא. אינני ילד האם אני מסתתר מבושה, מפני דיעותי הלא שגרתיות? וודאי שלא, אין אני פוחד מדיעותיי מרקו, אני יכול לתת לך אלף ואחד הסברים על הציור שבאינפו שלי הנה כמה: 1. מתן צייר לי את זה (אם אני מכיר את כולכם אני בטוח מכיר אותו) 2. בתור מישהו שמסתובב הרבה באינטרנט אתה יודע כמה מאגרי ציורים יש 3. אני מצייר לבד אני יודע למה אני מסתתר. אני מסתתר מאותה סיבה שכולנו מסתתרים מפני אנשים שאנחנו מכירים. אנחנו לא רוצים שיסתכלו עלינו מבעד לשבלונה המוכנה שציירו לנו כשהכירו אותנ מהתרשמות ראשונית, ויפספסו חתיכות שלא מתאימות לשבלונה הזו. אנחנו מתחבאים מפני הגיחוך שבידיעה, מפני האימה שבחשיפה, ועוד חשיפת רגשות ודיעות מוקצנות כל כך, למרות ששוב, זאת לא הסיבה האמיתית מי אני? אני לא יודע. מי אתם?
