יש לי שאלה..

[ilya15]

יש לי שאלה..

למה אני אף פעם לא מגמגם כאשר אני מדבר עם עצמי ...ליפעמים סתם אני מנסה לדבר עם עצמי ואני פשוט יכול ליזרום הרבה זמן..אבל כשאני מדבר עם מישהו אחר ...אני מתחיל לגמגם... מוזר לא?מישהו יודע למה?

 

[stkachov]

יש כל מיני גישות

יש שאומרים שכשאנחנו מדברים עם עצמנו אנחנו לא לחוצים, לא מרגישים מאוימים ע"י מישהו אחר ולכן הדיבור הופך לחלק יותר. גם אצלי זה אגב ככה ונראה לי שאצל הרבה אנשים נוספים. זה בהחלט לא מוזר.

 

[mfi123]

שאנחנו מדברים עם אחרים אנחנו

מושפעים מהתגובות שלהם על הגמגום, לא רוצים שהם ידעו שאנחנו מגמגמים אז לרב אנחנו רק משתדלים וככה נלחצים יותר ומגמגמים יותר

 

[shuky63]

כשאתה לבד אתה לא מנסה לשלוט בדיבור

שלך.אתה נותן למוח להפעיל את הפה אוטומטי כמו שצריך להיות.כשאתה מדבר עם מישהו אתה לא רוצה לגמגם ולכן לוקח את הפיקוד על הדיבור.בדרך כלל אתה גם במתח ושני הדברים האלה יחד:גם לנסות לשלוט בהפקת הדיבור תוך כדי כך שאתה במתח וכל השרירים שלך מתוחים יוצרים גמגום

 

[R O N Y1]

לא ניראה שיש תשובה לשאלה.......!!

אם אתה לבד בחדר ומדבר לעצמך אתה לא תגמגם ,אבל אם ניכנס מישהו לחדר אתה תגמגם.אם הייתה שואל אותי את השאלה ליפני חצי שנה הייתי אומר לך בברור שזו בעייה של ביטחון זאת אומרת שאנחנו פוחדים מאנשים שאנחנו חסרי ביטחון עצמי!וביגלל זה אני אישית עבדתי כל הזמן רק על ביטחון עצמי גבוהה וזה עזר כיום אני מגמגם בנוני קל. אבל בזמן האחרון כמה חברה מהפורום שברו לי את המיתוס אני תמיד חשבתי שהבעיה העיקרית זה ביטחון. הכרתי חברה כמו שוקי אריק שיש להם ביטחון עצמי גבוהה אבל הם מגמגמים או מירב גלית בל שיש להם ביטחון עצמי גבוהה ..בקצור אני מבולבל לא ניראה לי שמישהו יפטור את שאלת המיליון דולר....... RONY

 

[ilya15]

מתי כבר ימציאו לזה תרופה....

איזה סיוט..

 

[mico24]

זה שילוב קטלני של כל הדברים

כל הדברים האלה קשורים יחד ומושפעים אחד משני (מה נולד קודם, הביצה או התרנגולת?): ביטחון עצמי, פחד מאנשים (או לאו דווקא מאנשים.. בכלל), נטיה לגמגם, כלומר נטיה מולדת "לנעול" את איברי ההיגוי, אופי מסוים (פרפקציוניסט, ביקורתי מדי, ביישן, נטיה לחשיבה שלילית, וכו'). כל הדברים האלה יוצרים שילוב קטלני, שהופעתו החיצונית היא גמגום, אבל אנחנו יודעים, שזה רק קצה הקרחון.. לא נראה לי הגיוני, שבן אדם ידבר לעצמו בלי לגמגם, וברגע, שמישהו יכנס לחדר הוא יתחיל לגמגם !! זה נראה פה הגיוני למישהו?! לא משחק פה אפקט הפחד? חוסר ביטחון? חשיבה שלילית? הרגל? אם הוא יהיה מודע למה שהוא עושה, הוא עדיין יגמגם? אחרי, שנוכחתי לדעת, שאני יכול לדבר בלי לגמגם במצבים מסוימים, שאני יכול לשבת לפני 5 אנשים ולדבר חופשי לגמרי (!) כמה דקות רצוף, לא יכול להיות, שאני לא יכול ליישם את זה בשאר המצבים! (וזה המצב בינתיים). זה משגע אותי! זה הרבה הרבה יותר מטכניקה.. ביטחון עצמי ושכנוע עצמי חיובי משחקים פה תפקיד מכריע ביותר. כשאני כן מצליח, זה רק בזכותם..

 

[diana25]

לא מזמן ביקרתי אצל ידידים שלי

שיש להם ילד בן 6, ונתקלתי בקטע מעניין. הילד אמר משהו (אני לא זוכרת בדיוק מה) ואחד הבחורים שהיה איתנו צחק מזה. הילד דיבר ברצינות (אולי שאל משהו את ההורים) בכל מקרה אני וכל שאר החברה לא הבחנו בשום דבר מצחיק. ואז אחד הידידים שלי אמר לאותו בחור שצחק שאסור לצחוק על מה שילד קטן אומר אם הוא מדבר ברצינות, כי זה יכול לגרום לו לחשוב שצוחקים על הדיבור שלו ולהפסיק לדבר (או לגמגם, או לעורר את הביטחון האצמי שלו). אני היתי ממש בהלם. לא הבנתי מאיפה הוא לקח את זה והוא אמר שיש הרבה אגדות ישנות שמספרות על כך... אני לא יודעת על כמה זה באמת נכון, אבל תסכימו איתי שיש בזה משהו ושיכול להיות שזאת אחת הסיבות לגימגום...אולי זה גרם לגימגום אצל חלק מאיתנו...

 

[yogya]

יכול מאוד להיות.......

כל אחד מאיתנו נושא עימו מטען שלילי שאת חלקו זוכרים (או נזכרים לעיתים) וחלקו השני כבר נטמע בתת הכרה ויכול מאוד להיות שזה בנה את היסודות שמכשילות אותנו.

 

[shuky63]

אצל מי שיש את הגורם הגינטי לגימגום

זו בהחלט יכולה להיות סיבה לפריצת הגימגום,במיוחד בגילים צעירים כשהמכניזם של הדיבור עוד לא בשל ומעוצב.קלינאית תקשורת שמטפלת בילדים אמרה לנו פעם באחד המיפגשים:המכניזם של הדיבור כל כך מורכב ושברירי שזה לא צריך להפתיע כשילד מתחיל לגמגם אלא כשהוא מצליח ללמוד לדבר בלי לגמגם.

 

[מירב של פעם]

אין אמת אחת לגמגום

אני מאמינה שהגמגום נובע מאיזה פגם מולד רדום שפורץ בשלב זה או אחר מסיבות שונות. אצל חלקנו נדרש טריגר כלשהו כדי לעורר אותו ואצל אחרים הגמגום מתחיל עם שלבי הדיבור הראשוני ולא עוזב (כמו אצלי). גם אני עוד לא הצלחתי לפענח את עצמי אבל יש לי כמה תובנות בנושא:

כשאני חושבת על הדיבור ומשתדלת מאוד לדבר טוב מול אדם שמלחיץ אותי- אני אגמגם.

כשאני מרגישה נחותה ממישהו- אני אגמגם איתו.

כשאני מרגישה בנוח ומרגישה שווה בין שווים סביר להניח שלא אגמגם ואם כן אז ממש מעט.

כשאני מדברת לעצמי, לבד- אני לא מגמגמת.

עם הבן שלי לרוב אני לא מגמגמת אבל קרה שכבר גמגמתי גם איתו.

כשאני מקריאה לבן שלי סיפור אני לא מגמגמת, בעבר אם הייתי צריכה להקריא משהו מול אנשים זה היה גמגום בטוח, היום עם האימון הרב על הבן שלי יש לי יותר ביטחון בקריאה אולם אני לא בטוחה שלא אגמגם אם איאלץ להקריא מול מבוגרים.

כשאני מרגישה שאני נראית טוב ויש לי ביטחון במראה שלי אז באופן אוטומטי הביטחון העצמי שלי גבוה והגמגום נמוך. מאידך, אם אני מרגישה שמבחינה חיצונית אני לא משהו אז מיד ההתבטאות מופיעה בגמגום.

אם אני רוצה לספר משהו (ולא משנה למי, גם לבעלי) על מנת להרשים- אני מגמגמת (כמו למשל בדיחה או לספר משהו שחשוב בעיניי).

אם מתקשרים אליי כדי לשאול שאלה ("את שומעת, התקשרתי כדי לשאול אותך....") אז אני מגמגמת בטוח.

אם נותנים לי פקודות שדורשות דיבור (כמו במקום עבודה- "תעשי טובה תתקשרי תודיעי ל....") זה גמגום בלנקו! לסיכום- זה לא קבוע, הגמגום אצלי משתנה בהתאם למצב הנתון ולתחושות הפנימיות שלי. אף על פי כל התובנות שלי, קורה גם שאני מגמגמת במצבים בהם כביכול לא הייתי אמורה לגמגם, גם זה קורה וזה רק מגביר את התעלומה. התובנות שלי לא בהכרח יתאימו לכלל המגמגמים. כל מגמגם נושא איתו מודע ותת מודע פרטי ייחודי שלו שמשפיע על הדיבור שלו כי הדיבור אצלנו הוא עקב האכילס.

 

[בתיה של פעם]

מירב , התיאור שלך , כאילו נלקח מפי

ממש קולע !!!!!!!1

 

[gali90]

ממש עבודת מחקר..

מה שלומך???

 

[b e ll]

גם אצלי זה בדיוק ככה.

אבל עם השנים והתרגול הצלחתי למזער את הפגיעות. בילדותי אם הייתי צריכה לספר משהו הייתי מגמגמת נורא עד כדי מחשבות שניות אם כדאי בכלל להתחיל. כך קרה שלהוריי היו הפתעות שונות ומשונות בגלל שלא תמיד סיפרתי בזמן...

 

[diana25]

איך אתה יודע שגימגום זה גנטי?

זה ידוע בודאות? אני לא כל כך בטוחה בזה. אצלי במשפחה אין ,ולא זכור שהיה, אף אחד שמגמגם. אני בטוחה שעם פענוח הגנום האנושי נדע אם זה גנטי או לא. אני מתעניינת בזה, כי אני נמצאת בתחום של ביוטכנוללוגיה והנדסה גנטית ולא שמעתי שמישהו הוכיח שגימגום הוא גנטי. חוץ מזה אם הוא גנטי הוא חייב לעבור בתורשה... אני מאוד מקווה שיוכיחו דווקא את ההיפך - שהוא לא גנטי... אם זה גנטי אז ילדים ונכדים של ההורה מגמם יש סיכוי גבוה לגמגם...את האמת, זה מפחיד אותי...

 

[מירב של פעם]

אצלי זה תורשתי

אבא שלי גמגם ואח שלי גם מדבר בצורה מרוחה כזו, דיבור מאוד דומה לשל אבא שלי. אין לי ספק שאצלנו זה גנטי. חוץ מזה אם אנחנו יורשים כ"כ הרבה תכונות מההורים שלנו אז למה שלא נירש גמגום? אני לא מאמינה שגמגום זו תכונה נרכשת, אולי לחלק מהמגמגמים כן אבל בהחלט לא לכולם. אני מגמגמת מאז ומתמיד, זה לא קרה לי יום אחד. לעניות דעתי, כמו שמצאו את הגן שגורם לסוגי סרטן שונים ימצאו גם את הגן שגורם לגמגום. גמגום זה לא וירוס, זה משהו הרבה יותר עמוק....הבעיה שאין כמעט מחקרים רציניים בנושא ועד כה לא הוכח שום דבר.

 

[stkachov]

זה אכן מאוד מפחיד

הרי אין יותר מפחיד מזה שלילד שלך יהיה משהו שאתה כל כך סובל ממנו, ועוד כשאתה יודע שאתה "אשם" בזה. אני מניח שיש אבל שיטות מדעיות לדעת זאת מראש, ואולי גם "להוציא" את הגן האחראי לגמגום. אני מניח, לא יודע. רעיון לשוקי: אולי אפשר להביא לפורום איזשהו מהנדס גנטיקה או מומחה בתחום שיספר מה ידוע על הגמגום מהבחינה המדעית.

 

[shuky63]

אני יודע שמתנהל מחקר בנסיון למצוא

את הגן האחראי לגמגום.לפני כשנתיים היה בארץ אהוד יאירי שהוא ראש החוג לחקר הגמגום באחד האוניברסיטאות בארצות הברית והוא גם ישראלי לשעבר וגם מגמגם בעצמו.הוא סיפר על מחקרים שנעשים אצלו ובניהם מחקר גינטי.הם אוספים דגימות DNA ממגמגמים שיש במשפחתם יותר ממגמגם אחד באותו דור(אחים בני דודים) ואספו דגימות גם בישראל.עוד אין תוצאות ככל הידוע לי.

 

[b e ll]

זה מפחיד אבל לא מאוד.

אני חושבת שחלק גדול מהקושי שלנו היום נובע מהילדות, מההתייחסות של הסביבה אלינו ולגימגום. מחוסר ההבנה הבסיסי כלפינו לאורך כל השלבים הכי חשובים של ילד שגדל. מהבושה וההסתרה שליוותה אותנו בילדות. דווקא כהורה שיודע ומבין מה צריך לעשות כדי למזער את ההשפעות יש למגמגם יתרון ענק בטיפול בילדו. כך שאם נגזר על ילד להיות מגמגם, עדיך שיהיה לו הורה מגמגם שמודע לקושי ומבין אותו. ולגבי האחריות או "האשמה" - היו על זה דיונים ומריבות בפורום. אף אחד לא אשם! בתי מגמגמת ואני ממש לא מרגישה אשמה בגלל זה. עצוב לי בגלל זה מאוד וצר לי שהיא תצטרך להאבק על מקומה מצד אחד, אבל מהצד השני אני כאן כדי להגן, לתמוך, להקל ולעזור לה בדרך ואני יודעת בוודאות שדרכה תהייה קלה משלי לאין ערוך. הורשתי לה גם חצי מכל שאר התכונות המקסימות שמרכיבות את אישיותה המלבבת, רק תכונה אחת מכל המכלול היתה גימגום. אתה יודע איזה תכונות מחורבנות אנשים אחרים (שאינם מגמגמים) מורישים לילדם? לפעמים אני חושבת שגימגום הוא כמעט הרע במיעוטו. לגבי הרעיון להביא מהנדס גנטיקה - קודם כל אין מקצוע כזה לאנשים. הנדסה גנטית היא שיטה שבה משתמשים הביולוגים לבודד חלקי DNA, לשכפל אותם ולהכניס אותם בחזרה לתוך סלילי ה- DNA. למי שמבין זה נקרא אינקורפורציה. לא כל ביולוג שמבין בשיטות של הנדסה גנטית יכול להסביר מה קורה בתחום הגימגום ולמעשה אני חושבת שאף ביולוג לא מסוגל לספר מה קורה בתחום, פשוט בגלל שמחקרים כאלה נעשים מעט מאוד אם בכלל. צריך לחפש ברשת מחקרים לגבי הגימגום ולקרוא.

 

[stkachov]

בקשר להורה מגמגם לילד מגמגם

אני מסכים איתך לחלוטין. אמי שמגמגמת מבינה הרבה יותר אותי מאשר אבי אשר לא יודע עד עכשיו איך להתמודד אם זה ולפעמים זורק הערות טפשיות כמו: "תדבר יותר לאט", "למה אתה לחוץ?" וכו'.