יש לי שאלה..

[b e ll]

וזה שיפר אצלך את היחס לגימגום?

כלומר, האם בעקבות התמיכה וההבנה של אימך היה לך קל יותר להתמודד עם הגימגום והקשיים שהוא גורם? האם הגימגום שלך כבד? פעם ראשונה שאני מדברת עם בן לאם מגמגמת, יש לי ה-מ-ו-ן שאלות

 

[stkachov]

לא השפיע

את מוזמנת לשאול כל שאלה. גם בפרטי אם תרצי. לא חושב שישנה השפעה כלשהי על היחס לגמגום בגלל שאמי מגמגמת. ברצוני לציין שוב שעכשיו אמי מגמגמת לעתים רחוקות מאוד, ואילו אני מגמגם כמעט תמיד. האמת היא שאמי אף פעם לא קיימה איתי שיחות מיוחדות על הגמגום או משהו כזה. פשוט היא הבינה אותי יותר משאר אנשים אחרים.

 

[b e ll]

איך התבטאה ההבנה שלה?

לא הרגשת בטוח יותר ופחות אבוד בגלל שהכרת את הגימגום מהבית? גם אני מגמגמת לעיתים מאוד רחוקות בעקבות הקורס בהדסה, אבל ההרגשה הפנימית היא - פעם מגמגם תמיד מגמגם. מה קורה איתך בקשר לתירגולים? אתה ממשיך?

 

[stkachov]

תתכונני, כתבתי הרבה

קשה לי להגיד איך הההבנה התבטאה, אני יותר טוב אסביר לך איך היא לא התבטאה: למשל אנשים שלא יודעים גימגום מזה אומרים כל מיני דברים שטותיים כגון: דבר לאט יותר, אתה לחוץ מדי ועוד כל מיני עצות "מלומדות". סבא שלי ז"ל לא כל כך הכיר אותי. וכשנסעתי לבקר אם אמי בבלרוס(משם עליתי לפני 14 שנה), נסענו לבקר את סבא. כשהגענו אליו(הוא היה מאוד חולה ונפטר לאחר כשנה) הוא התחיל לדבר איתי. כשעניתי לו, הוא קלט שאני מגמגם והתחיל לכעוס עלי! הוא צעק על אמא שלי על זה שהיא הביא לו נכד "מפגר". (אני יודע זה נשמע כאילו זה מסרט כלשהו, אבל כך זה באמת היה.) אז הייתי קטן אז באמת חשבתי אולי אני אשם במשהו. אמי הסבירה לי שסבא חולה ולא מבין מה הוא מדבר. אני זוכר שאמא שלי כל הזמן אמרה לי גם שהגמגום עובר עם הגיל(מה שלא נכון כמובן). במקרה שלה היא גמגמה כשהייתה צעירה, ואז כשהתחילה לצאת עם בנים היא "לקחה" את עצמה בידיים והגמגום נחלש(כך לפחות היא סיפרה). זהו אין לי ממש מה לספר לך עוד על יחסי אם מגמגמת-ילד מגמגם. העניין הוא גם שאמי לא מודעת בכלל לכל הנושא של הטיפול בגימגום, השיטות, המחקרים וכד'. ברוסיה המודעות הייתה נמוכה. עוד דבר שאני זוכר. מיד אחרי הקורס של ברברה, אחרי שדיברתי שוטף הייתי אפילו מעיר לה על הגמגום הקל שלה

הייתי מלמד אותה את השיטה שלימדו אותי. כמובן היא הייתה שמחה מאוד שהגעתי לרמה כזו והטיפול הצליח. באשר לתרגול...לצערי אין לי בשורות גדולות. מדי פעם אני מחליט שזהו, אני מתחיל לתרגל! ואז אחרי יום יומיים זה מתמוסס. אתמול הייתי אצל ספר, נורא גמגמתי אצלו על ההתחלה. ואז הוא שאל אותי על הגמגום(דבר שכבר זמן רב אף אחד לא שואל אותי!). ואז אמרתי לו "אתה רוצה לראות איך אני לא מגמגם!" והתחלתי לדבר נכון, לפי השיטה המוכרת. הוא היה בשוק. הוא לא מבין את ההבדל, ואיך בין רגע שיניתי ככה את הדיבור. גם הוא הוכיח אותי על עצלנותי ועל זה שאני לא מתרגל. בקיצור היה ממש נחמד לדבר עם מישהו על זה פנים מול פנים. משום מה אף בן אדם אחר לא התעניין ושאל אותי את זה בזמן האחרון(כנראה אנשים כאן מרוכזים יותר בחדו"א1מ

). זהו, זה הסיפור. אני מרגיש שאם היה איתי מישהו שגם מגמגם, אז המודעות שלי הייתה הרבה יותר גבוהה ולא הייתי מזניח את התרגול. לבד קשה לי. אולי אני באמת עצלן. אני פונה בהזדמנות שוב, אם יש כאן אנשים מאזור חיפה אשר מעוניינים לתרגל ביחד, לפי דעתי זה יכול להיות רעיון טוב. תשלחו לי הודעה פרטית.

 

[diana25]

אני יכולה להעיד

על כך שבאוקראינה (משם עליתי לפני 14 שנה) לא היתה מודעות לגימגום בכלל (באותה תקופה זה היה דומה בין כל המדינות של ברה"מ). אני זוכרת שברגע שהתחילו אצלי "בעיות דיבור" (כי אף אחד לא הבין מה זה ולמה זה קרה) לקחו אותי לכל מיני קלינאיות תקשורת, רופאים, פסיכולוגים וכו'. חלקם נתנו לי לקרא איזשהו קטע (היתי אז בת 5-6 וידעתי לקרא) היתי קוראת ובאיזשהו שלב היתי פשוט נעצרת. לא היתי מסוגלת להגיד את המילה למרות שיכולתי לקרא אותה. בדרך כלל זאת היתה מילה מאוד פשוטה כמו "כן" או "לא". הרופאים הסתכלו על ההורים שלי ושאלו אותם בתמימות האם אני באמת יודעת את כל האותיות (למרות לפני זה קראתי איזה 3-4 משפטים שלמים בצורה שוטפת, הורים שלי היו ישר אומרים שכן ושהם יכלו לשמוע את זה לפני 2 דקות. הרופאים היו מבקשים לאותת להם את המילה ואני לא היתי מצליחה לפתוח את הפה. לא יודעת למה, אבל אני זוכרת אותם כמו איזשהם מפלצות. היו כמה מקרים שלא ביקשו ממני להקריא משהו אלא לדבר בהברות ואז דיברתי בשטף מלא. והיו מקרים בהם בהתחלה פשוט ביקשו ממני לספר משהו. בכל מקרה בסוף תמיד שמעתי את אותו המשפט "הילדה שלכם חושבת יותר מהר ממה שהיא יכולה לדבר. היא צריכה לדבר לאט יותר". מאז כל המשפחה תמיד אמרו לי את המשפט המפורסם "דברי לאט". מה שהכי הרגיז אותי שהיו כמה אנשים שהיו פשוט עוצרים אותי באמצע הסיפור ומבקשים לחזור על הסיפור יותר לאט, או שהיתי שומעת משהו כמו " אני לא רוצה לשמוע אותך מדברת ככה תחשבי על מה שאת רוצה להגיד ואחרי זה תבואי ותספרי". עכשיו זה נשמע ממש מרושע, אבל הם סה"כ רצו בטובתי ורצו שאני אדבר שוטף, פשוט לא ידעו איך לעשות את זה והמודעות לגימגום שאפה לאפס. כך שאתה לא צריך להפגע ממה שסבא שלך אמר, כי גם הוא לא יודע מה זה ואיך להתמודד עם זה. חוץ מזה בגלל זהוא זקן, הוא זוכר כל מה שהיה לפני הרבה שנים. אולי עכשיו הדעות והטיפולים השתנו, אבל הוא זוכר את אותם הדברים ותפיסות עולם שהיו קודם.

 

[stkachov]

מזדהה

וואי אני ממש מזדהה איתך. בקשר לסבא אני לא כועס עליו חס וחלילה, כמו שציינתי הוא היה גם חולה ומאוד זקן. תגידי שאלה אישית ליוצאי ברה"מ לשעבר: לקחו אותך או רצו לקחת אותך לכל מיני "בבקות" - babki ? לצברים שביניכם: אלו מאין סבתות כאלו שאמורות להיות חכמות מאוד או מכשפות או משהו כזה. להן אמורות להיות של מני "שיטות סבתא" לטיפול בכל מיני בעיות. אני זוכר שאותי רצו לקחת למישהי כזאת(שתכשף אותי או משהו) אבל בסוף ויתרו על הרעיון. מצחיק נכון

 

[diana25]

דווקא כן!

לקחו אותי לאחת כזאת כשהיתי כבר בת 10 בערך. היא היתה מאוד זקנה (בת 80-90). לאחר שהיא דיברה עם אמא שלי ואמא הסבירה לה את המצב. היא השיבה אותי לכיסא, הסתובבה מסביבי ולחשה משהו. זה היה "טיפול" של 3 ימים. בטיפול אחרון היא ביקשה שנביא לה מהבית 2 בקבוקי מים. בסוף הטיפול היא לקחה מים, לחשה משהו מאליו ואמרה לי לשתות כוס אחד ביום. כמה שזה לא ישמע מצחיק, אבל זה עזר לי. שנתיים, עד העליה לארץ, דיברתי שוטף. יצא לי להתקע לכל היותר פעם אחת ביום. כנראה בעיקבות בעליה המצב חזר לקדמותו. תאמין לי זה נראה לי מאוד מצחיק גם אז וגם עכשיו. אני לא שמעתי על מה היא לחשה. אני זוכרת שבמשך "הטיפול" היתי יושבת וצוחקת. היתה לה דלת בכניסה לחדר עשויה מזכוכית ואמא שלי הסתכלה על מה שהיא עושה דרך הזכוכית. אני תמיד היתי יושבת ומחייכת לאמא או עושה לה פרצופים מצחיקים בזמן ש-babka היתה מאחורי ולא ראתה את הפנים שלי. לא יודעת איך ולמה, אבל כעבור שבוע באמת הפסקתי לגמגם לשנתיים. שלוש שנים לאחר העליה אמא שלי הציעה לי אפילו לנסוע לבקר דוד שלי באוקראינה ולחפס אותה babka, כדי "להירפא" שוב. לא יודעת למה, אבל אני לא הסכמתי (אולי בגלל שראיתי כמה עולה כרטים טיסה, שבזמנו היה נראה כמו המון כסף שלא היו).

 

[stkachov]

איזה קטע../images/Emo13.gif

באמת מצחיק. למי שלא מכיר את ה"מסורת" הזו בוודאי חושב שההורים שלנו משוגעים. לקחו אותנו למכשפות

 

[diana25]

כן

אם לא היתי עוברת את זה אישית, היתי גם חושבת כך

 

[b e ll]

יווו, איך הזכרת לי את הקטע של

"ילדה שלא מסוגלת לדבר במהירות של המחשבות שלה". כמה פעמים שמעתי את זה.... עצוב להגיד אבל גם היום יהיו הורים שישלחו את ילדם "לחשוב" שוב על מה שהוא רוצה לומר ובכך רק יהפכו את הגימגום לכרוני בוודאות. הורה מגמגם לילד מגמגם, בחיים לא יגיד שטות כזו לילדו.

 

[diana25]

הבנה - זה דבר טוב

בילדותי היתי צריכה מאוד מישהו שיבין ש"דברי לאט" זה לא עוזר אלא רק מחמיר את הגימגום, מרחיק את הילד וגורם לו להיות סגור יותר. אבל עם כל הצדדים הטובים שבדבר, אני חושבת שבכל זאת אני ארגיש אשמה אם הילד שלי יגמגם. עדיין אין לי, אז אני יכולה רק לדמיין את התחושה.

 

[stkachov]

נכון

"לדבר לאט" זה משפט כל כך מעצבן! אני בטוח שכל מגמגם יסכים איתי. כשאומרים לי לדבר לאט (ועוד אנשים שלא אני מכיר אותם ולא הם מכירים אותי) בא לי להגיד לו - אתה בעצמך דבר לאט!!! אני אדבר איך שאני רוצה. לא מתאים לך, אל תקשיב!

אבל ברוב המקרים אני מסתפק בהנהון של הראש, וממשיך כאילו הוא לא אמר כלום.

 

[b e ll]

תודה שאתה מספר. למעשה אימך לא ממש

מודעת לגימגום ולכל ההשלכות. היא הבינה אותך מעמקי ליבה אבל לא היתה מסוגלת להסביר לאביך כיצד יש להתנהג איתך. הבנתי נכון? בטכניון האנשים מאוד מרוכזים בלימודים שלהם, ללא ספק. חכה חכה, בפיסיקה 1מ' האנשים בכלל בהלם טוטאלי

 

[stkachov]

אולי

ןאולי לא. אני בעצמי לא יודע. העניין הוא שההורים שלי אף פעם לא עשו מזה עניין כל כך גדול. כלומר לא דיברו איתי על זה לעומק או משהו. את הטיפול של ברברה למשל מצאתי בעצמי וארגנתי הכל בעצמי. הם רק חתמו על הצ'ק

זה פשוט עניין של מודעות, וברוסיה בכלל לא הייתה לזה מודעות.

 

[b e ll]

תודה על כל התשובות. ורק עוד שאלה

מה חומרת הגימגום שלך?

 

[stkachov]

הגמגום חמור

אני מגמגם די כבד(כשאני לא משתמש בשיטה של ברברה ומתרגל ומיישם את מה שאני יודע).

 

[stkachov]

תוכלי לראות בעצמך

במפגש הקרוב של הפורום שאני ממש מקווה להגיע אליו. למרות שלרוב כשאני בסביבת מגמגמים אז הגמגום קצת יותר קל.(אולי זה קשור לכל העניין הזה שדנו פה בפורום על להרגיש מאוים). אגב שימי לב ההודעות שלנו לוקחות כמעט עמוד שלם של הפורום. שברנו את כל השיאים

 

[b e ll]

ויטלי, שברנו שיאים נכון?

ובקשר למפגש, אולי תתרגל עד למפגש וכך במפגש תדבר שוטף יותר? מה דעתך?

 

[stkachov]

כמו שאומר כבוד השר...

אני יכול לנסות

האמת היא שאחרי השיחה שלנו כאן בפורום אני מרגיש שוב איזושהי תנופה. חזרתי למעונות, והיה לי הרבה בטחון עצמי אז התחלתי לדבר עם השוטף שלי, והלך די טוב. ראיתי שהולך לי, אז התקשרתי הביתה לדבר עם ההורים. התקשרתי לסבתא. התקשרתי לבת דודה שלי. לידידה שלי. במצטבר דיברתי משהו כמו שעה, וכמעט ולא גמגמתי. אוי כמה הייתי רוצה שזה יהיה כך תמיד. טוב, אני מבטיח לעדכן.

 

[b e ll]

זו פשוט מוסיקה לעיניי. תמשיך כך!

אני מאוד שמחה שאתה ממשיך לתרגל. תמשיך ואל תפסיק! מנסיון שלי - זה הכי כדאי. דיבור שוטף מעלה את הביטחון העצמי שלנו ואת המצב רוח, כל העולם נראה מלבב יותר. גם הקשיים נראים פחות קשים. כל הכבוד לך! תמשיך ואל תפסיק!