../images/Emo45.gif מסכים איתך לגמרי
לא רק שהפיינל קאט לא חדשני בנוסף לזה שהוא מעצבן ומשעמם, רוג'ר ווטרס חוזר על אותם מוטיבים מוזיקליים שהשתמש בחומה, שלא לדבר על לחנים שממש מזכירים/מועתקים מספר שירים בחומה. אבל בלי קשר, אני מסכים איתך לגמרי לגבי אותה תקופת ניסיוניות של פינק פלויד, שהניבה את הדברים הכי מעניינים שהלהקה השכילה ליצור, לדעתי. בנוסף למוזיקה המהפנטת והמקורית, השירים שווטרס כתב באותה תקופה הם מהטובים שלו, כשהם נוגעים בצד ההרבה יותר מעניין שלו, כמו המשיכה לצד הפחד מהשגיעון, ויכוחים פנימיים בנוגע למוסר בין חברים, ואפילו שירי אהבה(!), שאת רובם כתב באותה תקופה, עוד לפני שגילה את הצד הפוליטי והמחאתי והביקורתי והקונספטואלי והבלה בלה בלה של כתיבת השירים. אני מעדיף את המילים ההססניות והרומזות, ועם זאת, עם הרבה כוונה ועומק, לעומת הישירות הבוטה והצינית שלו באלבומים המאוחרים. אני מעדיף את המוזיקה המסתורית והמקורית ברוב המקרים על פני רוב הדברים שעשו בתקופה המאוחרת (למרות שבצד המוזיקלי, פינק פלויד כמעט תמיד נשארו גדולים).
לא רק שהפיינל קאט לא חדשני בנוסף לזה שהוא מעצבן ומשעמם, רוג'ר ווטרס חוזר על אותם מוטיבים מוזיקליים שהשתמש בחומה, שלא לדבר על לחנים שממש מזכירים/מועתקים מספר שירים בחומה. אבל בלי קשר, אני מסכים איתך לגמרי לגבי אותה תקופת ניסיוניות של פינק פלויד, שהניבה את הדברים הכי מעניינים שהלהקה השכילה ליצור, לדעתי. בנוסף למוזיקה המהפנטת והמקורית, השירים שווטרס כתב באותה תקופה הם מהטובים שלו, כשהם נוגעים בצד ההרבה יותר מעניין שלו, כמו המשיכה לצד הפחד מהשגיעון, ויכוחים פנימיים בנוגע למוסר בין חברים, ואפילו שירי אהבה(!), שאת רובם כתב באותה תקופה, עוד לפני שגילה את הצד הפוליטי והמחאתי והביקורתי והקונספטואלי והבלה בלה בלה של כתיבת השירים. אני מעדיף את המילים ההססניות והרומזות, ועם זאת, עם הרבה כוונה ועומק, לעומת הישירות הבוטה והצינית שלו באלבומים המאוחרים. אני מעדיף את המוזיקה המסתורית והמקורית ברוב המקרים על פני רוב הדברים שעשו בתקופה המאוחרת (למרות שבצד המוזיקלי, פינק פלויד כמעט תמיד נשארו גדולים).
). אין בתשובה שלך הרבה התייחסות לאלבומים כיצירת אמנות, במנותק מכל ההקשרים ההיסטוריים והחשיבות שלהם וכו' וכו'. אמנם נכון, חדשנות, תעוזה וכו' הם מרכיבים מרכזיים באומנות, ויש גם כאלו שרואים בהם את העיקר. אבל לדעתי הם לא העיקר. בסופו של דבר אני שואל את עצמי - מה לוקח אותי יותר רחוק, מה יותר מרשים, יותר מטלטל. מה פורט יותר על נימי הרגש שלי והחוש האסתטי. וכשאני שואל את עצמי את השאלות הללו - אין לי ספק ש"החומה" (וגם ה"פאיינל קאט" למרות שכמו שנטען פה למעלה - הוא ממש ממחזר את "החומה") עולה בכמה וכמה רמות על ASOS - חדשני ומעניין ככל שיהיה, ואפילו שהעיתוי ההקלטה שלו נבע מחוסר כסף. מדובר רק בעיתוי, היצירה כיצירה נוצרה ע"י ווטרס הרבה לפני כן, כיוון שהוא אומן והוא יוצר (אתה מכיר את הסיפור, מן הסתם, על המעריץ שעשה פרובוקציות באמצע הופעה ושווטרס איבד שליטה וירק לו בפנים). מה גם שאומנים רבים וגדולים מאוד, לכל אורך ההיסטוריה יצרו בשביל כסף. מוצרט היה כזה, אם אינני טועה. כך שהטיעון הזה לא משכנע כל כך. (וקרעת אותי מצחוק על מה שכתבת על איך שגילמור "הציל" את המצב...