אז נעבור למאמר
בניית מודל שיווי משקל אבולוציוני לעיקרון ההכבדה:
http://users.ox.ac.uk/~grafen/cv/hcapsig.pdf
בהקדמה גריפין מציג את התאוריות המתחרות בזמנו שהן יכולות להוות השערת אפס או מבחן הפרכה:
לעומת זהבי שטוען שהסיגנלים הביולוגיים חייבים להיות כנים אחרים טענו שחיות מרמות ועושות מוניפולציות כשהן מתקשרות.
הנחות המודל עבור ברירה מינית:
1) לזכרים שונות חשובה לברירה שהיא בלתי נראית לנקבות
2) לזכרים שונות נראית שתלויה בבלתי נראית והיא מהווה פירסום שרמתו נשלטת ע"י הזכרים (באמצעות ברירה טבעית).
3) נקבות משתמשות בשונות הנראית של הזכרים כדי להסיק את הבלתי נראית
הפיטנס של הזכר תלויה באיכות האמיתית שלו, רמת הפרסום שלו והערכת המתבונן.
מסקנות לאחר פיתוח המודל:
שיווי המשקל האבולוציוני של סיגנלים משכנעים מחייב כנות בפירסום ולפיכך ביזבוז\הכבדה.
רמאות תיתכן במערכת סיגנלים בשיווי משקל אבל המערכת תהיה יציבה רק אם ברוב המקרים רמאות לא באה לידי ביטוי.
רמת ההכבדה, בשיווי משקל, מגלה את איכותו האמיתית של הפרט ("בחירה אסטרטגית" של רמת ההכבדה).
לסיגנלים שיקריים עלות גבוהה.
ועכשיו לגבי "יופי". איך אפשר לדעת שמה שמיתפרש כיופי מקורו לא בהכבדה? האם המתמטיקה של ההכבדה שוללת זאת?
ניקח לדוגמא את מה שמתפרש כיופיו של התוכי, צבעי נוצות מרהיבים למשל, האם ניתן לומר בוודאות שלא מדובר בהכבדה למרות שלכאורה יש פה פירסום?
