יש סיפורים טובים?

[KallaGLP]

*רואה

 

[צהלולים]

יש סיפורים טובים?

שלום לכל יושבי הפורום הפעילים והסמויים...
אני גרושה, אם לבן תשע, חושבת ברצינות על אימוץ. קוראת אתכם כבר כמה חודשים. וגם חומרים אחרים.
יש שיח ער לגבי הקשיים, ה״שריטות״ של הילדים, קשב/ריכוז, הפרעות ויסות שונות, וכו׳...
אני זקוקה לסיפורים טובים ילדים שהשתלבו, מתבגרים מאושרים, ששרדו את הקושי הגדול הזה (על כל היבטיו) ומרגישים ״בבית״... אני יודעת שבוודאי הנושא רגיש - רק מחפשת עידוד, או אולי יותר נכון - פרופורציות

 

[גילעד 63]

סיפורים "טובים"

חשוב שתביני, בפורום הזה מטבע הדברים אנשים חולקים גם את הקשיים והאתגרים וגם את השמחות והתקוות. הכל.
החיים לא מתנהלים בפורום. החיים מתנהלים בחיים וקורים שם. אני לא מכיר אישית ממש, אבל יש כאן משפחות מכל מיני סוגים ואנשים מכל מיני מקומות וילדים מכל מיני מקומות. הורים וילדים עם הייחודיות הנוגעת לאימוץ, אבל לפני הכל, הורים וילדים.
הפורום אינו החיים של אף אחד מאיתנו. לא המאמצים ולא המאומצים ולא הפעילים ולא הסמויים.
השאלה שאני הייתי שואל ואולי היא אישית מידי, אבל זו השאלה שיש לי ואת לא חייבת לענות עליה כמובן

למה אימוץ?
מעבר לזה, ברגע שתחליטי ותבחרי שזה מה שאת רוצה, אני בטוח שפה תקבלי יותר עידוד ותמיכה ממה שאת יכולה לדמיין ומלא סיפורים טובים.
את במקום הנכון לדעתי.

 

[נוני 75]

שלום לך !

אני אמא טריה (כשנה) כך שלא אוכל לספר לך מה צופן העתיד, מבחינתי הוא ילד ואני אמא שלו. אני לא רוצה להיכנס לחוויות הגידול שלו כי ,שוב, כרגע אנחנו בענייני גן, וטיולים ומתי לגמול ואולי זה לא מה שאת מחפשת. וברור שיש קשיים ,כמו בכל גידול של ילד וכשאת אם יחידנית. אני אוהבת בצורה שהלב לפעמים כואב -זה נחשב לסיפור טוב?

אני כן רוצה להתייחס לצורת הניסוח שלך שמנציחה מיתוסים -האם יש להם שריטות , הפרעות קשב, מה הבעיה שלהם בעצם? את רוצה סיפורים טובים? מה זה סיפור טוב? הילד הפך עו"ד? הוא רופא? הוא בן אדם טוב? עוזר לזולת? מה יניח את דעתך? האם את יודעת מה יעלה בגורל בנך? האם איתו החיים רגועים?
סליחה אם אני נשמעת צינית וקרה (ואני לא -באמת) אבל את חייבת להגיע לתהליך שלמה עם הבחירה, זה בסדר לשאול ולהתייעץ והפורום הוא המקום אבל הניסוחים שלך צרמו לי
בהצלחה בהמשך

 

[צהלולים]

לא לא - זו לא היתה כוונתי.

ברור שלכל ילד המטען שלו. אף אחד אינו מחפש ילד ״מושלם״ (מה זה בכלל) אלא את הילד המיוחד שלו.
בעיקר התכוונתי לקושי של ילד מאומץ מעצם היותו מאומץ (קושי פסיכולוגי) שקצת מלחיץ אותי, אולי שלא בצדק, ואני מתנצלת אם התנסחתי בצורה פוגעת.

 

[אבי351]

כאבא לילד בן 6 רוצה רק לומר לך

על האושר שהביא לי ילדי ועל השינוי בחיי הכל כך טוב שזה הביא לי.כשאני מסתכל על האחינים שלי וילדיי חבריי בני לא שונה בגידולו ובהתנהגותו מילדים ביולוגיים ולכן אין לך ממה לחשוש.בהצלחה

 

[צהלולים]

היי גילעד

תודה על התגובה, אני קוראת אותך באדיקות ואולי אתה חלק מהטריגר לשאלות שלי וגם לחלק מהחששות שלי...
שכפי שכתבתי פה למטה בתגובה לחייכנית ולנוני, בעיקר נובעות מכך שהילד המאומץ, אולי לעולם אינו מרגיש באמת שייך לשום מקום. אולי הבנתי לא נכון, אבל הסוגיה הזו היתה קריטית עבורך, לא כן?

 

[KallaGLP]

כאמא לילד בן 9 את בטח יודעת

שגידול ילדים זה עסק לא פשוט (אלא אם ממש ממש התמזל מזלך וקיבלת בן אחד למיליון כמו הבכור שלי, שפשוט באמת באמת היה ילד מאוד קל מהיום שנולד, אבל אפילו לו היו תקופות יותר קשות והייתה תקופה שהציעו לי לתת לו ריטלין). אבל ברצינות, לדעתי לכל ילד יש את הבעיות שלו וחלק מההורים המאמצים לדעתי פשוט מפני שלא התנסו בגידול ילדים ביולוגיים סבורים שלרוב הקשיים שיש להם ואיתם קשורים לאימוץ, וזה לא תמיד בהכרח נכון. לי יש שלושה ילדים ביולוגיים וילדה מאומצת אחת, שבחודש שעבר חגגה בת מצווה. עם יד על הלב - לא קשה יותר ובטח שלא פחות מתגמל לגדל אותה מאשר את הילדים הביולוגיים. בואי נגיד שאם הבכור שלי ילד הרבה יותר קל מהממוצע (כולל מהאחרים שלי וגם מילדים שראיתי אצל בני משפחה וחברים), היא מבחינתי השנייה אחריו בסך הכל הכללי, ועם האח והאחות האחרים יותר קשה לי במובנים מסוימים מאשר איתה. בקיצור, היא ילדה רגילה לגמרי מבחינתי. לכל ילד יש את נקודות החוזקה והחולשה שלו, ולה יש לא יותר נקודות חולשה מלאחרים ופחות מאשר לרבים שאני מכירה. ייתכן שגם יהיו עניינים הקשורים לאימוץ, אבל לילדים אחרים יש עניינים אחרים, ושלה לא נראים לי יותר בעייתיים. בקיצור, זה הניסיון שלי עד כה. ברור שארין לי דרך לדעת מה יקרה בעתיד ושיש גם ילדים מאומצים שיותר קשה לגדל אותם ושיש להם יותר בעיות, אולי היא לא דוגמה מייצגת, אבל אני באמת באמת לא מרגישה שום הבדל או קושי מיוחד בלגדל אותה. ממש לא.

 

[צהלולים]

תודה

אני מניחה שלמשהו כזה חיכיתי. אכן, ילד זה עסק לא פשוט אך מדהים. אני חששתי מכך שילדים מאומצים נושאים עימם צלקת או קושי שבלתי-ניתן להתגבר עליו. את צודקת שלכל ילד המטען שלו והקשיים שלו. תודה

 

[Daria34]

על צלקת לא מתגברים,לומדים לחיות איתה.

 

[צהלולים]

אגב

איך מתמודדים עם הקושי שלה (אם קיים) בכך שאחיה ביולוגיים והיא היחידה המאומצת? זה לא גורם לה להרגיש פחות ״שייכת״ באיזשהו אופן?

 

[KallaGLP]

את זה צריך היה לשאול אותה,

אך לפחות כלפי חוץ לא עושה רושם שיש לה קושי מיוחד כזה. למען האמת, ואולי באופן פרדוקסלי, דווקא העובדה שהיא גדלה בין כל כך הרבה אחים וזוכה מכל אחד מהם להמון אהבה והערכה מחזקת את תחושת הביטחון והשייכות שלה ולא להפך. האח הגדול שתמיד גונן עליה, האח השני שהוא בן גילה וכך יצא שהם גדלו ביחד מאז גיל שנה והחיבור ביניהם היה מיידי ווחזק לא פחות מאשר של תאומים קרובים, והאחות הקטנה שמעריצה אותה ורוצה לעשות הכל ביחד איתה. מטבעה היא ילדה מאוד מאוד חברותית ודומיננטית והיא לא מניחה לאף אחד לגרום לה לתחושת נחיתות.

 

[KallaGLP]

ואם להרחיב מעט את המעגל מעבר למשפחה

בחגיגת הבת מצווה הייתה לי הזדמנות להתרשם מקרוב מהדינמיקה החבר5תית בינה לבין בני כיתתה וחבריה האחרים. ראיתי אותה ממש טובלת באהבה, כל החברים הקיפו אותה כל הזמן, חיבקו ונישקו אותה, החמיאו לה ולא משו מצידה לשנייה. היא בדרך כלל ילדה שמחה וחייכנית, אך בערב הזה היא ממש זהרה והחיוך לא ירד מפניה לרגע. אלא אם כן אני לגמרי לא מבינה מהחיים שלי, ראיתי ילדה מאושרת ובטוחה בעצמה ובמקומה בעולם הזה. אין פירוש הדבר שלא יהיו לה קשיים או התמודדויות. גם היום יש לה ובטוח עוד יהיו, כמו לכל אחד, אבל יש לי תחושה שבזכות כל הדברים האלה היא תדע להתמודד ולהתגבר. אני מקווה רק שאני לא טועה.

 

[משתפרת]

מה פתאום?

חברים שלי אמצו תינוקת כשהאמא היתה בהריון. האבא נסע לבד להביא את הבת כי האמא היתה בשמירת הריון. כמה חדשים אחרי שהגיעה הילדה ארצה נולד הבן. יש ביניהם הפרש של כשנה, כיתה אחת בביה"ס. הנושא היה לגמרי פתוח בבית. ההורים סיפרו לילדים שהבת נולדה מהלב, ושהבן נולד מהבטן של אמא. מתישהו בגיל גן הבן פרץ בבכי והתלונן שזה לא פייר, שגם הוא רוצה להוולד מהלב, שזה יותר שווה מאשר מהבטן. אגב, אני אישית לא השתמשתי ב"אתה נולדת מהלב", כי בני נולד מרחמה של אישה אחרת, ונכנס היישר אל הלבבות שלנו.
גם אנחנו הורים לבת שנולדה לנו ולבן שאימצנו. לשניהם לגמרי ברור ששניהם לגמרי שלנו. והכי חשוב (מכיוון שיום אחד אנחנו לא נהיה פה)- שניהם מאד מאד מאד אחים.
אבל כך זה אצלנו. לא יכולה לדעת מה יהיה אצלך.

 

[צהלולים]

תודה

זה נשמע מעולה.

בני כמה הילדים?

 

[משתפרת]

כל המאומצים הנ"ל אחרי צבא

 

[חייכנית2]

ילדים עם קשיי ויסות וקשב גם הם יכולים להשתלב.

וגם איתם יש סיפורים יפים טובים ומרגשים.
לא הייתי רואה בעיית קשב והפרעת ויסות כ"שריטה" כמו שכתבת,אלא כאתגר להתמודדות.
אני חושבת שאין גידול ילדים ללא התמודדויות.והדציבלים שלהן תלויים הן בילדים והן גם בנו.

האמת היא שאני נזהרת מלעשות פירסומת. אני חושבת שהאחריות כולה היא על מי שגומר אומר בליבו להפוך להורה,בכל דרך שהיא.
הייתי ממליצה לך בבוא העת לבקש מהשירות/מהעמותה מספרי טלפון של משפחות מאמצות כדי לערוך "ביקור בית" ולהתרשם ישירות,לא דרך אותיות בפורום.
לפני שאימצתי ביקרתי שתי משפחות נעימות. אחד הילדים היה תזזיתי מאד ,היה לי די ברור שהוא מועמד לאבחנה של היפראקטיביות כשיהיה גדול יותר. זה ממש לא הפריע לי אישית לרצות לאמץ
גם חמוד כמוהו.

 

[צהלולים]

ברור! וחלילה שלא יישמע שהתכוונתי

שהפרעת קשב (כדוגמא) היא קריטריון לאי-אימוץ ברור שלא.
החשש שלי נבע בעיקר מהתחושה שקיבלתי כי האימוץ
עצמו הוא צלקת קשה מדי - ואנא סלחו לי אם אני נוגעת בעצב רגיש - כלומר, שיש אלמנט מובנה של חוסר שייכות ״אמיתי״ שלא ניתן לגישור, בעיקר בגיל ההתבגרות ואילך.

 

[חייכנית2]

אני יכולה לספר לך שהמחשבה הזאת

בואריאציה מסויימת הטרידה אותי לפני שאימצתי.
לא חשבתי על התבגרות אלא על לפני. חשבתי שתמיד תמיד יורגש "רווח" ביחס אמא-ילד וילד-אמא.שמשהו ייחווה כ"לא ממש שייך".
הסתבר לי שזו ממש טעות. מלכתחילה השייכות הורגשה כמלאה מאד.
אבל את צריכה להבין שהתבגרות ,עליה במיוחד את שואלת,היא גיל של גיבוש זהות,בזמן הזה נערים ונערות מאד ערים לכך שיש להם שני "סטים" של משפחות,.לפעמים הם לוקחים אז מרחק מאיתנו ,המאמצים,כדי לבסס את העצמיות שלהם ולבדוק שוב גבולות כמו גם עד כמה נקבל אותם בכל מקרה.הסיפור לא צריך לדעתי להיות גישור כמו איפשור של מרחב למתבגרים לעשות את תהליך הטמעת הזהות המורכבת שלהם .מוכנות לנתינת מרחב -חשובה גם מול מתבגרים ביולוגים..

 

[KallaGLP]

מה גם שממה שאני רקואה מסביב

בעיות קשב וויסות, לקויות למידה ובעיות על הספקטרום האוטיסטי לא חסרות לילדים ביולוגיים, וכך גם בעיות בריאות, לא עלינו. לרוב אלה דברים שלא ניתן לדעת מראש ואף אחד לא יכול להיות חסין בפניהן. כל ילד הוא הימור, ולא משנה באיזו דרך הגיע למשפחה.