יש סיפורים טובים?

[חייכנית2]

מסכימה איתך מאד

מעולם לא הגיע אלי זוג או אשה כדי להתייעץ על פחדים טרם הריון ראשון . שייוולד ילד שיהיו לו קשיים /צרכים מיוחדים כאלה ואחרים...
שאלתי את עצמי לא פעם אם זה לא מעסיק נשים לפני אימהות בדרך הרגילה. אני חושבת שזה דווקא מאד מעסיק אבל שיש כזה קונצנזוס על הריון ולידה בחברה שלנו ,שפחות מעזים לבוא ולהתייעץ
לגבי זה. מה שכן,כשמדובר בהריון שני,לפעמים ילד קולט במשושים הדקים שלו את החרדות ומבטא אותן בהתנהגויות מגוונות כגון חזרה להרטבה,או ציור אשה הריונית ובבטן שלה-חייזר....
במקרים כאלה כן מגיעים ליעוץ "בשביל הילד" אבל כנות אצל האם מביאה להבין שיש לה חרדות משלה..

 

[אוריתפלד]

לבת שלנו צרכים מיוחדים - ולדעתי זה סיפור טוב

החיים באופן כללי הם סיפור טוב או לא טוב?
האמת? גם וגם

מהו בדיוק סיפור טוב?
סיפור על ילדה מאומצת מאושרת ואוהבת, מלאת חום רגישות ואהבת אדם זה סיפור טוב?
סיפור על ילדה שאוהבת את הוריה ואחיה, מתרפקת, צוחקת ממלאת את יומינו אור ואהבה - זה סיפור טוב?
סיפור על ילדה שמצאה את מקומה בגן והיא אהובה מאד ויש לה חברים זה סיפור טוב?
בעיני כן.

וחוץ מזה יש לה תסמונת רב מערכתית, מחלות ריאות ולב ובליעה, אתגרים קוגניטיביים ושפתיים מורכבים, הפרעת קשב וריכוז סוערת, קשיי ויסות רגשי וחושי ועוד ועוד.
אז זה סיפור לא טוב?

לא.
זה סיפור נהדר: של אור ואין-סוף אהבה.

 

[חייכנית2]

אורית...

|

 

[יסמין@]

כל מה שכתבה לך חייכנית ועוד - מרבד עבורך

<img src="http://timg.co.il/f/

 

[חייכנית2]

אלופה את

 

[יסמין@]

תודה

זוכרת שפעם היינו רוקמות מרבדים

בפורום?

הנה אחד עבורך (אני רעבה

ותיכף אוכל משו*

 

[חייכנית2]

כן כן ...

[היו ימים במערב...]

אז תודה על השטיח המפואר,אבל ברשותך אני מאמצת רק את השוליים

כי התחיל שבוע עם החלטות חגיגיות....

 

[יסמין@]

שיהיה בהצלחה!!!

אז הנה משהו שהרחתו אינה מוסיפה קלוריות LOL

 

[חייכנית2]

 

[Daria34]

אם אפשר שאלה בבקשה?

את רוצה לאמץ?או שאת רוצה להיות הורה מאמץ?
כי אם את על השאלה הראשונה תגיבי בחיובי,בלי לענות על השניה גם בחיובי,אז אני פשוט עונה לך את צריכה להפסיק פה.

 

[צהלולים]

זה נשמע סיפור מקסים

 

[מיה2013]

אוריתפלד.. איזה תשובה מרגשת

 

[אוריתפלד]

ריגשתם אותי. תודה על החיבוק הענק ואוהב

 

[tuttifrutti]

אורית - כ"כ כיף לקראו אותך!!!

עם כל הקשיים את כ"כ משרה אופטימיות!
מקסים לקראו!!

גם אני יכולה לספר על הצלחה עם בתי למרות הקשיים שהעליתי לאחרונה.
בתי בת שלוש ושלושה חודשים ואימצתי אותה כשהייתה בת שנה וארבעה.
היא מכייכת לרוב, צוחקת, צוהלת, מקשקשת המון גם אם היא באיחור ניכר מבחינה שפתית.
היא חכמה, יש לה חוש הומור (מצביע על חוכמה?), היא אוהבת לשחק עם כל אחד ויוצרת קשר עם אנשים לרוב.
היא ילדה נמרצת שאוהבת לטפס ולרוץ (היא מפותחת יותר מבני גילה מבחינה מוטורית) ורוקדת בכיף.
כל בוקר היא שואלת לאן הולכים היום - כי היא מלאת שמחת חיים ורוצה לחוות חוויות חדשות, כפי שילדים בני גילה רוצים.
היא סקרנית ורוצה לדעת הכל - למרות שהיא לא אוהבת להתאמץ ומהר מאוד נשברת אם היא צריכה להתאמץ במסימה.
הילדה שפחדה מאנשים מאוד חברותית ומנסה לדבר עם אנשים גם כאלו שהיא לא מכירה, לא משנה שהם לא מבינים את השפה שלה.אם כך היא מנסה לשחק איתם במשחקים שלא דורשים שפה כמו בקו-קו לדיגמא.

יש המון הצלחה באימוץ.
נכון שכדאי ורצוי ללמוד כמה שיותר על הקשיים שעלולים לצוץ.
אבל אם תתחילי לבדוק, יש המון אנשים מאומצים שאת לא ידעת ש"הם כאלו".
וביניהם יש המון סיפורי הצלחה, של אנשים שמרוצים מהחיים החדשים שקיבלו.

 

[49צהוב]

הנה סיפור טוב

בחודש הבא משתחרר מהצבא

 

[KallaGLP]

שאפו על הפרצוף שעשית לו!

 

[משתפרת]

טוב לראות "אותו". שיהיה לו בהצלחה באזרחות!

 

[צהלולים]

הבהרה !

ראשית תודה רבה על התגובות, והתנצלות אם פגעתי במישהו.
השאלה שלי לא היתה על אתגרי ההורות לילד מאומץ.
אלא על האתגר של הילד עצמו והיכולת שלו באמת, כפי שכתבתי, להרגיש בבית ושייך ומשולב.
זה כנראה משהו שעולה על פני השטח רק מאוחר יותר, לא בילדות, ולכן אני מתייחסת בעיקר לגיל ההתבגרות ואילך.
בכל מקרה שוב תודה, ושוב התנצלות על אי הבנה (לו היתה כזו).

 

[סביון1]

צהלולים

אני חושבת שעובדת היותו של ילד מאומץ מהוה קושי עבור רוב הילדים המאומצים. יש שאלות של זהות, שאלות של שייכות, יש "חור שחור" שלא תמיד ניתן למלא אותו ועוד. על כל זה קראת מן הסתם בפורום בזמן האחרון. ועם זאת אני ממש לא חושבת שמדובר בקושי שלא ניתן להתגבר עליו. אני משערת, ממה שאני רואה סביבי, ואני רוצה להאמין, שרוב המאומצים מתמודדים עם הקושי הזה ומתגברים, או לומדים לחיות איתו חיים שלמים וטובים. אני חושבת חלק מיכולת ההתמודדות של המאומצים תלויה גם בהורים. לא רק באיך שההורים מתיחסים לנושא האימוץ אלא בטיב קשר עם ההורים בכלל.

באופן אישי ילדי עדיין לא הגיעו לגיל ההתבגרות. האימוץ כן נמצא ברקע והנושא עולה אצלנו ובהחלט מקבל התיחסות. אבל בסך הכל אני מרגישה שאנחנו חיים כמשפחה רגילה לכל דבר. אני מניחה שבאיזשהוא שלב הקשיים יצופו ביתר עוז ואני מקוה ומאמינה שנתגבר. נכון להרגע הסיפור שלנו הוא סיפור טוב.

יש פה ושם מאומצים בוגרים שכותבים בפורום הזה. את יכולה להתרשם מהסיפורים שלהם איך זה להתמודד עם קשיי האימוץ.

 

[צהלולים]

תודה סביון!

אני בהחלט מתחילה להבין, מכל התגובות, בדיוק את מה שכתבת. כן, זה מהווה קושי - וכן, כזה שבהחלט להתגבר עליו או יותר נכון להכיל אותו כחלק מכל המכלול. תודה