אספר לך מקרה אמיתי..
היו היתה מישהי דתיה. מה זה דתיה? מאוד דתיה! ככה היא חונכה מילדות, ככה היא היתה.. עד התיכון, +-. היא חזרה בשאלה, עשתה צבא, והגיע למצב בו היא גרה עם בחור וקיימה איתו אורח חיים חילוני לגמרי(הכל, כולל הכל..) אותה בחורה חזרה אח"כ שוב בתשובה, היא הכירה בחור תמים וחמוד, בוגר ישיבת הסדר.. היה לה ברור שאם הוא ידע על זה,הוא לא ירצה להתחתן איתה. (כי ככה רובם, וגם רובן.. לפחות בחברה של הדתיים הלאומיים והחרדיים, לא ב"חפיפניקים") אותה אחת עשתה שאלת רב, מה לעשות.. מצד אחד, היא מאוד אוהבת אותו, והיא באמת לא יודעת איך לספר לו! הרב מרדכי אליהו והרב אבינר אמרו לה חד וחלק- אסור לך לספר לו. למה? כי זה נחשב ללשון הרע על עצמך שלא לשם תועלת.. כשלנו סיפרו את זה בשעת ראש אולפנה נחרדנו. איך אפשר להסתיר סוד כל כך גדול? היא עכשיו נשואה לו ויש להם חמישה ילדים.. אבל כל הבסיס של האמון בינהם שאמור להיות מוצק-לא קיים!!!!!!!!! אני נחרדתי לשמוע, וברור לי שאם בעלי יסתיר ממני כזה דבר לא אסלח לו לעולם. (למרות שאני אקבל את זה בהבנה אם אדע שזה היה והוא חזר בתשובה..) אבל כן, לרובנו זה מאוד מפריע. ואני חושבת שאת צריכה לשבת איתו לשיחה, מה יותר חשוב לו. כי זה ברור לשניכם שהגבולות כבר מאוד דקים, ושאתם יכולים להגרר לזה בלי לשים לב.. אבל מה יותר חשוב לו, הדת, או היחסים האלה? (אם היית דתיה הייתי אומרת לכם מה שהראש אולפנה שלנו אמר לנו- לעשות "פרידה ערכית"- להפרד, לבנות את עצמכם כל אחד לחוד לקראת הקשר, ולחזור לאחר מספר שנים ולראות אם זה עדיין רלוונטי-ואז להתחתן. יש כאלה שזה הלך להם, יש כאלה שלא..)