אני מאוד מבינה אותך,
ואת מה שאת אומרת, גם אני לא "תלית שכולה תכלת" והיתי במצבים מאוד קשים, מבחינה דתית ונפשית. אבל זה עניין של הסתכלות.. לא היית רוצה שבעלך יהיה הראשון שיגע בך? לא היית רוצה להגיע לחופה וקידושין כשזה משהו שחדש לשניכם? כל פעם לעצור את עצמכם, ולעצור.. ותחשבי באיזו עוצמה האהבה הזו תתפרץ אז! אז נכון, אתם מאוד אוהבים כרגע ורוצים לממש את זה. זה כיף לכם והכל.. אבל רגע רגע, אתם יכולים עוד כמה זמן להחליט פתאום שזה לא זה. כשמתחיל הקטע הגופני, מתחילים להטשטש הגבולות ונהיים "מסונוורים" וזה לא משהו שאני המצאתי, זה משהו שאחרים קבעו. היית רוצה להגיע למצב שכזה? של סינוור בעקבות הגופניות הזו? ואצטט לך משהו שחברים מקשיבים כתבו, מתוך האתר כיפה: א. יחסי הגוף בין בני הזוג הם אחד הביטויים החשובים ביותר לקשר הנפשי של איש ואישה, אך יש מצבים בהם הם עלולים גם להטעות. פעמים רבות התחושות הנוצרות מהקשר הפיזי, נוטעות את האשליה שאכן קשר עמוק יותר מסתתר מאחוריו, ובאמת אין כאן אלא ריגוש רגעי, ותו לא. ב. פעמים רבות המגע הפיזי יכול לבסס קשר על יסודות התלויים בדבר (גוף), ועל מנת שקשר ייווצר נכון, צריך להצמיד אותו אל יסודות עמוקים ופנימיים יותר. ג. אדם שיוצר בגיל צעיר קשר לא בשל הכולל מגע גופני – מתרגל לקשר פיזי ללא עומק נפשי מתאים. ההיכרות עם אחרים נעשית חיצונית, מתמקדת בעיקר ביופי, בצורת ההתבטאות וכדו', במקום שהמבט יהיה בעיקר על האישיות והאופי. כל אחד יכול לראות איך יחסי בנים-בנות בגיל צעיר באים עם הרבה דגש על צורת ההתלבשות, עם נסיון להתנהג בצורה שמקובלת ונחמדה בעיני אחרים, ועוד. ד. אין אהבה בלי אחריות. חכמינו למדונו, שזוג הנשוי כדת וכדין אלא שנמצא פסול בכתובה, אסור להם לחיות יחד, זאת למרות שהחופה נעשתה כדת וכדין. והטעם הוא שחכמינו בגודל התבוננותם, הבינו שעל מנת שקשר גופני ינבע מהמקום הנכון, הוא צריך להיות מחובר לאחריות ומחויבות. אהבה ללא אחריות התלווה לה היא אהבה עצמית! ובמקום בו הכתובה נפסלה, הרי שכביכול אין מחויבות. ומכאן נלמד בקל וחומר על חברויות ראשוניות שאין בהן כל מחויבות לקשר, שאין זה נכון לקיים קשרי גוף כשאין עדיין מחויבות כלשהי לבן / בת הזוג. ה. סף הרגישות. לכל אדם יש רגישות טבעית כלפי בן המין השני. זהו דבר שנטע בנו הבורא, ונועד לחזק את הקשר בין בני הזוג. אדם שנחשף למראות לא צנועים או עובר חוויות כאלו, רגישותו הטבעית מתקהה ונשחקת. כשיגיע לרגע האמת וירצה לחוות או להתרגש מהקשר עם בן זוגו האמיתי, יגלה שהוא איבד את היכולת הזו. משל למכשיר אלקטרוני להאזנה לקולות. ככל שהוא יהיה בעל חיישנים יותר רגישים, ככל שסף הרגישות שלו יהיה נמוך יותר - כך יוכל לקלוט צלילים נמוכים יותר ולהרגיש בכל רחש. אם יהיו בסביבתו קולות בעוצמה רבה, לא יהיה מנוס אלא להוריד את סף הרגישות שלו, כדי שהחיישנים שלו לא יהרסו. אלא שאז הוא כבר לא יוכל לחוש יותר בצלילים נמוכים ויאבד את יתרונו הגדול. כך גם בעניינינו. בחור שהולך לים או בריכה מעורבת או צופה בסרטים לא צנועים, שלא מקפיד על איסור נגיעה וכן הלאה ( והדבר נכון גם הפוך, ביחס לבנות), משחית בזה את רגישותו הטבעית. זה הופך להיות דבר רגיל אצלו. ואז, ברגע שימצא את בחירת ליבו ויבקש לחוות ולהתרגש מהקשר איתה, הוא יגלה פתאום שהוא לא מסוגל, שהדברים הפשוטים והעדינים שהיו יכולים לגרום לו לתחושות ולעורר אצלו רגשות כבר לא משפיעים עליו יותר. הוא הרס את יכולתו להרגיש ולהתפעל מדברים פשוטים. מי שהתרגל לשים 6 כפות סוכר בקפה שלו, כבר לא יוכל ליהנות מכוס עם 2 כפות. זה כבר "לא מתוק" לו יותר… . ו. הראשוניות. שמעתי פעם סיפור על מקום אחד שהיה נהוג שם שהחתן נותן לאשתו הטריה איזו מתנה כשהם לראשונה יחד בחדר ייחוד לאחר החופה. פעם אחת היה בחור עני שנשא אשה, ולא היה לו כסף אפילו למתנה פשוטה. כשישבו בחדר ייחוד והגיע הרגע שאז מקובל היה לתת את המתנה פנה הבחור אל רעייתו הטריה ואמר לה: "אמנם לא היה לי כסף לקנות לך במתנה טבעת, שרשרת או אפילו צמיד, אבל יש לי מתנה גדולה יותר להעניק לך. המתנה שלי היא שאת הבחורה הראשונה שלי. מעולם לא אהבתי מישהי אחרת, לא צחקתי עם מישהי אחרת , לא סיפרתי את הסודות שלי למישהי אחרת. את האחת והיחידה שהיתה לי אי פעם…". הראשוניות היא דבר בעל עוצמה אדירה. מי שיבזבז אותה על קשרים לא רציניים ו"משחקים" של ימי הנעורים, כשיגיע ל"דבר האמיתי", יגלה שאיבד את הטעם הייחודי של הבלעדיות של הפעם הראשונה. זהו דבר יקר שחבל לחלוק אותו עם בן אדם שלא מתכוונים לבנות איתו את החיים. (וקיים גם חשש של השוואות, במודע או שלא במודע, לחויות מן העבר, למי שהיו לו כל מיני התנסויות קודמות, מה שיכול לפגוע ולהזיק מאד לקשר הנוכחי). ואחזור רגע לסיבות שלי. תחשבי על זה ככה- כשאתם מורגלים בקיום יחסים כאלה, הגבול מאוד מיטשטש ונורא קשה כבר לחשוב על הקשר העמוק. בגלל זה ההלכה גם נותנת איסורים לזוג נשוי- מותר להם לקיים יחסים רק שבועיים בחודש(בערך..) למה זה? בגיל מסויים כבר לא תהיה משיכה בין המינים.. מה לעשות? הטבע עושה את שלו. מה ההלכה הזו באה לעשות פה? היא באה להחזיר את הזוג למצב שהם היו מורגלים בו קודם, אם זה לפני החתונה שלהם, ואם זה(שאין להשוות) בשבועיים האסורים. ואז לא יהיה כל משקל לגופניות, והכל יתבסס על הקשר הנפשי העמוק.. וברגע שהגופניות מטשטשת את הקשר הרוחני העמוק, הקשר הזה יכול חלילה להעלם! ולאן יחזור אותו זוג מבוגר שהיה מורגל קודם בגופניות? ואסיים בזה שאומר, שאולי את עדיין לא רואה את ההגיון שבזה, אבל התורה לא תמיד מביאה לנו הסברים, וגם אם כן- אי אפשר לתת את ההסבר לבד ולהגיד "בזה אני לא אפול" אפילו שלמה המלך, שהיה אדם גדול מאוד בסופו של דבר נפל בחטא הגאווה(והרבה לו נשים..) שהרחיק אותו מהקב"ה, למרות שהוא אמר לעצמו - בזה אני לא אפול.. אבל אם לבן זוגך ההלכה היא זו שחשובה, הסיבה שמעל לכל הסיבות שרשמתי לך פה אמורה להיות- כי ככה ה' ציווה.
