יש שרשור

[שמוליק דואק]

בוי ג'ורג' לידיעתך ממשיך ליצור

ולהוציא דיסקים לשוק, כותב ספר,כתב מחזמר, בעל טור שבועי בעיתון אנגלי, יש לו תכנית רדיו, יש לו תכנית טלויזיה, יש לו חברת תקליטים עצמאית שלו, גם מתקלט, וגם מופיע המון בכל אירופה.

 

[DrSnoop]

יש שרשור

שכבר נדחק לעמוד השני, והתחיל מהמשחק של DARLING ADAM. השרשור הזה הוביל לכל כך הרבה מקומות נפלאים, ואני (ואני חושבת שגם שאר המשתתפים בו) ישמחו למצטרפים חדשים. אז ככה, אנחנו דיברנו על אומנים שמרגשים אותנו, יצירות אומנות שאהבנו במיוחד (ואולי הסיפור שעומד מאחוריהן). דיברנו על זה גם בהקשר מוזיקלי, ודיברנו גם על ספרים וסופרים. אז אפשר להפור את זה ל: 1. חמשת האומנים ו/או היצירות האהובים עליכם . 2. חמשת הזמרימות (עשיתי את זה טוב?) או להקות, ו/או אלבומים ו/או שירים. 3. חמשת הסופרים/ ספרים. ואם יש עוד רעיונות עוד דברים שממלאים ומשמחים אתכנם, לכו על זה. וכמובן, לא חייבים לענות על הכל, ונחמד להסביר ו/או לפרט לגבי מה שכן עונים. מי שלא היה, מוזמן להצטרף, מי שהיה מוזמן להמשיך!

 

[DarlingAdam]

אם את רוצה,

מאחר והשרשור ההוא פעיל, אני יכול לחבר אותו להודעה החדשה הזו. או שאת רוצה לפתוח את הדיון מחדש לגמרי?

 

[DrSnoop]

רעיון מעולה

אתה יכול להוסיף רק את החלק הרלוונטי של השרשור? אם כן, זה יהיה נפלא

 

[DarlingAdam]

לצערי, לא

אבל מחר אני אוסיף את כולו.

 

[אורי 0]

מרים את ה *איקון של כפפה*

אני די בור ועם הארץ, כך שלא תצפו ממני שקראתי/שמעתי את כל מי שאזכרי כאן. שירה (לא ציינת, אבל אצלי זה די חשוב). בלי סדר מיוחד: 1. יונה וולך, צריך להסביר למה? 2. אלתרמן (לא הכל במדה שוה). הנה הסבר: "להביט לא אחדל ולנשום לא אחדל ואמות ואסיף ללכת". 3. עמיחי, בכ"ז. 4. ברכט. מ"כמה מפחיד בלילה הפרצוף הקעור של האדמה השחורה". ועד "גנרל, הטנק שלך הוא רכב חזק". 5. דליה רביקוביץ', אולי. פה די צפוף כי גם ויזילטיר והורביץ וזקס ("הלילה, קטיפה על גו שבור-מפרקת, כיסה על ערוות גופי הנקוב" משפט שמבחינתי נכנס ישר לעצמות). שירה בלשונות זרות - אני מסוגל לקלוט שירה באנגלית, ולהעריך במדה מאוד מסוימת שירה בערבית. ואחרים (נתן זך ונורית זרחי, ודן פגיס וט. כרמי,ועוד כל מיני שיצא לי לקרוא שירים שלהם ולאהוב, אבל אני לא זוכר בד"כ שורות בעוונותי). טוב, פרוזה - יותר קל: 1. דוסטוייבסקי, גם כסאטיריקאי וגם כנפש מתייסרת. 2.באבל, אין כמו התאורים הציוריים-מגעילים שלו. 3. ג'ויס קארי, "מפי הסוס". לא מכיר שום ספר אחר שלו. 4. לנץ. "השיעור בגרמנית". אבל גם "מבחן הצליל" המזעזע. גראס גם טוב, אבל לא שייך לה-סופרים אולי. גם היינריך בל, שמתאר בצורה מעולה סבל פשוט של אנשים פשוטים (בלי הדאוינים שמאפיינים את חבריו, ובכלל את הספרות היום). יש לו קובץ סיפורים יפה שמתאר, מתוך הזדהות גמורה, חילים גרמנים במלחמת העולם השניה, וזה עובד. 5. אני חושב מארקס. גם בורחס, אבל בורחס הוא שוב דאוין ופנסטסטי, מה שאומר לדעתי שהוא אולי לא מחזיק הרבה חוץ מזה. גם איטלקים נתקלתי בטובים פיראנדלו מצוין (ומדכא נורא). 6. אהבל שכמוני. תומס מאן כמובן. "הר הקסמים". גם "הנתין" של היינירך מאן שווה. 7. קפקא. איך אפשר בלי? ישראלים קשה לי להגיד. קראתי כמה עמוז עוזים ואת "המאהב", ועוד דברים טובים ופחות. אני ממש מפגר בקריאה. אני צריך ללכת לספרית ההשאלה הפרטית שלי (אמא שלי...) ולהחליף כמה. עכשיו, אמנות. 1. אני פשוט חולה צבע. אז כל מי שצבעוני, ובעיקר כל מיני פוביסטים ואקספרסיוניטים ו..ו.. של סוף המאה ה19 ושני העשורים הראשונים של המאה העשרים. ון גוך, גוגן, אקספרסיוניזם גרמני של "הגשר".(היתה תערוכה ב 1990, מתגעגעים לניו יורק אתם?) דווקא את אוסף מרצבכר ("שכרון צבעים), לא ראיתי. הפרש הכחול, קנדינסקי, ועוד כל מה שאני רואה. 2. אבל גם סוריאליסטים, ופיקסו ובראק ושאר אומני ה"עין תחת עין". וקוביזם. 3. ומאטיס, ופול קלה, וחואן מירו. 4. לפני כן: בוסך, וגם ברויכל (שאני מניח שאתן מכירות אותו כברויגל). אבל גם ציור ימי- בניימי, לפי הפרספקטיבה. שהוא לעתים קרובות מאוד צבעוני. 5. מתחילת המאה ה19 גויה, וכל מיני אומנים מוקדמים שראיתי ושכחתי. חובבי ההומו ארוטיקה יאהבו את ז'אק לואי דויד (אני פחות) האומן של המהפכה הצרפתית ונפולאון. וכמובן דומיה - צרפתי מאמצע המאה ה 19שהרישומים שלו (חיתוכי עץ לא?) משהו, קריקטורות מהממות. ואם מדברים על דומייה אז גם גאורג גרוס (עוד אחד מהחברתיים המסוייטים, הפעם מגרמניה של תחילת המאה). ואגון שילה - למרות הראשון שייך לקבוצה 2 בערך, ושילה במובהק ל 1. אה כן, גם מודליאני. סרטים (שכחת?): 1. "ציפורי שיר, ציפורי טרף" של פאוזוליני. אלגוריה הזויה בשחור לבן. ערבוב בין קומדיה דל ארטה, התפלספות, סאטירה ועוד כמה דברים. 2. "חרטה", סרט שיצא ב 86 של במאי גרוזיני ששכחתי את שמו. כמו דוסטוייבסקי, המסר של הסרט הזה הוא לא משהו שאני מזדהה איתו (את משפט הסיום אומרת זקנה: "האם יש תועלת ברחוב שאינו מוביל לכנסיה?"). אבל מה שקורה בדרך למסר הזה הוא קולנוע פנטסטי. משל על סטלין, כמובן, שעושה בצפר לכל הוליבוד ומחזיק אותה בכיס האחורי. 3.אפוקליפסה עכשיו. בכל אופן הכי טוב של קופולה, אני חושב (לא ש"הסנדק" זה סרט רע...". 4. טרנטינו, ספרות זולה. 5. אהבת בשר ודם, הכי טוב של אלמודובר, עד עכשיו (כלומר שראיתי...). וכמובן ההיצ'קוקים, אם כי קשה לי לתת העדפות. וגם... הטוב הרע והמכוער (חסד נעורים), וראשומון (צריך להסביר למה?) ודיוה, סרט צרפתי כיפי מתחילת שנות שמונים, והלילה של סן לורנצו (של האחים טביאני) ו"יצרים" של אנטוניוני שראיתי במסגרת ה"חלון האחורי", וגם סרט בשם "מאריה ומאריה" של איזה גל-חדש, שעושה פיתה פלאפל מכל הענין של מהפכות גבורה וכו' (יש שם רובה שיורה מעבר לפינה). מוסיקה: פה זה ארכאולוגיה. שכבות שכבות. נתחיל בשכבת הבסיס: עד גיל 12 שמעתי רק מוסיקה קלאסית, ואם תכירו את ההורים שלי, תבינו למה. לא היה לנו פטפון אז, אבל כשהיתי בכתה ז' גרנו בדירה מרוהטת שהשאירו לנו את הפטפון (וגם את הספרים, סאמרהיל ו"כל מה שרצית לדעת על המין"). ותלמיד (פסנתר) של אמא שלי השאיל לנו כמה תקליטים, ביניהם היו "הצד האפל של הירח" ו"הלואי שהיית כאן" של פינק פלויד, שהוקלטו על הטייפ-סלילים שלנו. וגם אבי רוד. וכך זה התחיל אצלי. 1. בשלב הראשון: שמעתי בעיקר את השילוש הקדוש: פינק לפויד, לד זפלין ודיפ פרפל, וכמעט כלום בנוסף. 2. בגיל 16 נסעתי לניו-יורק והיה לי שער ארוך. השער הזה חיבר אותי לחברים חדשים, ששמעו גרייטפול דד, וג'פרסון איירפליין, וגם דורס (על הדורס ידעתי קודם). בצד השני הלכתי לשומר הצעיר, ושם הכרתי את פיל אוקס. את ג'ון באאז הכרתי קודם. בדרך לארץ קניתי תקליטים (שם לא היה לי פטפון), וזה התרחב עם וודסטוק, וג'וני מיטשל, ולג'פרסון אירפליין התווספה הלהקה מוקדמת של גרייס סליק, ה"גרייט סוסייטי", שקניתי דסק כפול שלה בלונדון, לפני שנה. וגם קרוסבי סטילס וכו', וג'ימי הנדריקס, ועוד ועוד. 3. כשחזרתי ארצה התאהבתי בנערה (בת זוגי היחידה עד היום...) שלא אהבה כ"כ רוק, מעבר לווליום מסוים, ואהבה המון מוסיקה עממית. שזה קודם כל ג'ון באאז, אבל גם פיל אוקס ואחרים מהכיוון הזה שיצא לנו לשמוע. 4. ואם כבר צריך לחזור לשורשים. כיוון שהסתובבתי בתנועת נוער, התחברתי לריקודי עם ולשירים וכו' (שקראו להם "שירי ארץ ישראל" משום מה). את הכיוון הזה פיתח בעיקר מורה לגאוגרפיה בתיכון שארגן "הפסקת שירה", שבה לימד אותנו שירים, בעיקר להיטים משנות החמישים והשישים (גשר הירקון, התרנגולים, שושנה דמארי וכו') וזה בהחלט יושב אצלי באיזה מקום. 5. ואז, לפני 11 שנה פגשתי את ידידת נפשי, והיא התחילה לדבר איתי על מוסיקה. היא הכירה לי את קינג קרימזון, אבל בעיקר את ג'ניס (ג'ופלין) שהכרתי אותה קודם, אבל רק עכשיו התחלתי להשתגע עליה. חוץ מזה היא הכירה לי את מליסה את'רידג', את פי ג'יי, את נירוונה והול, את 4 נון-בלונדס, את הדורס (כמו שצריך!) וביחד הכרנו את המכשפות ואת אלאניס מוריסט. היא נשארה ידידת נפש שלי, ועוד שעה אני הולך אתה להופעה של "לידי D" שהיא להקה של מתופפת המכשפות, יעל כהן.

 

[ס א א ס קי]

טוב, אין לי כוח לחקור את ההיסטוריה

האישית והלא ארוכה שלי, אבל מגיבה לשלך :

(טוב,למה שמצלצל לי מוכר ו/או אהוב...) טוב, יונה וולך...

לפעמים נדמה לי שאם היא לא היתה קיימת במציאות ישראלית, היה צריך להמציא אותה, כי היא כזה מיתוס מתבקש...(קסיוס..): ויונתן,ומת בארץ,וכשהמלאכים סחוטים): ועוד כלמיני..שרק להיזכר בהם לא כל כך קל לי .) וכל כך אהבתי את העיבודים והלחנים שעשה לה ערן צור (במיוחד את קסיוס בקול של רונה קינן, אוח. זה מסוג הדברים שפשוט הצטערתי שלא שמעתי אותם כשהייתי עצובה,כי זה היה מסתדר לי כל כך טוב ככה . והמיקס המדהים של 'מת בארץ') ומחבבת גם כמה דברים של חדוה הרכבי ויצחק לאור (איך הייתי שמחה לשם כזה משמעותי (גם נורא אהבתי כלמיני דאדאיסטים ומשוררים יידים משונים מאמצע המאה הקודמת שמצאתי בל מיני אנתולוגיות, אבל זה לא כל כך עוזר P: כי שכחתי את השמות..) (דרך אגב סאמרהיל היה ספר פולחן שלי תקופת מה, ולא יצא לי מהתיק 3 שנים בחטיבה ואוי P: "כל מה שרצית לדעת על " היה *כל כך * פסיכי!!!) טוב אני קופצת ישר לאמנות...: יי לפוביסטים .(ולצבעים בכלל (ובכלל לכל הפוסט אימפרסיוניסטים שנדדו בעולם כדי לחפש סוג חדש של אור ותרבויות וצבעים חדשים

) טוב, מ'הגשר' אני לא מכירה אף אחד, אבל הלכתי ופתחתי אנצקלופדיה (כזאת עם כמה שורות לכל אמן

לא כזאת עם תמונות נלוות) ואני ממש אוהבת את הגישה שלהם לחיים

. קצת נשבר לי הלב כשאנשים מתים 'למען ה-...' וגרוס ממש מעניין

הוא מזכיר לי גם את אוטו דיקס. ואוהבת גם את המפלצות סיוטים של גויה (וההירואיות האישית שלו) ו..דברים יימי ביניימים ,אייקונים דתיים, וכל מה שמבעית וחשוך ומיתי. אה, וגם את שילה, בעיקר רישומים. וגם זה שאני קוראת לו ברוייגל. (ומודליאני ..לפעמים . עם החום והצאוורים הארוכים והעינים החולמניות. וכל המוסיקת סיקסטיז סבנטיז שהזכרת (חוצמ קרוסבי סטילס ונאש וקינג קרימזון שאפפעם לא שמעתי.) זה לחלוטין כל השנים שלי עד גיל 17 . ואני אוהבת (

) את ג'ניס. אהבתי אותה עוד הרבה יותר כשראיתי סרט תיעודי עליה עם ראיונות, וראיתי איזה לב ענק ועצום היה לאישה הזאת. וכל כך אהבתי אותה, שהלכתי לחפש כל מיני אמני בלוז שהיא גדלה עליהם, רק כדי לדמיין אותה, יושבת יחפה על השטיח בבית של ההורים -נוצרים-חמורי סבר, באיזו עיירה וויט טראשית שכוחת אל...בכל החום הזה. יושבת ומאזינה להם....והדמיון ניצת ...

 

[אורי 0]

איזה סרט?

וגם. יש להקה ישראלית, "אחת וחמישה" שעושה ג'ניס, החברה הטובה שלי מקבלת מהם עדכונים, כבר הלכנו לאיזה ארבע הופעות שלהם. ברגע שהם יופיעו עוד פעם אני מדווח לך! גאלתי לא מזמן את האלבום של האקפרסיוניזם הגרמני מאקסתי. הוא מחכה בארגז לזה שאעבור לבית חדש, ואז הוא יהיה פנוי (כולל להשאלה - בתנאי שהיא חוזרת כמובן!!!)

 

[ס א א ס קי]

סרט כזה של ערוץ 8.

(לא זוכרת מתי ...לפני שנה שנתיים..) באמת..?? לא שמעתי עליהם. קשה לעשות ג'ניס.

. ... אבל מסקרן בכל מקרה-וכן אשמח לדיווח !!

טוב, אולי יערך משא ומתן

(למרות..שאני כזאת רעה לספרים שלי שאני מתביישת לומר כמה.): )

 

[אורי 0]

סער ליבן

עומדת במשימה בכבוד

 

[אורי 0]

סאקי, תורך

אני סתם פטפטן, את לא חייבת הסטוריה - רק 5 דברים (פחות או יותר גם טוב) מכל דבר.

 

[ס א א ס קי]

מההה??

אבל כתבתי כלכך הרבה לאורך השירשור...! אני לא חושבת שנותרו לי עוד. כבר סיפקתי את היצר הגרפומוני שלי. טוב...אני אנסה לסחוט משהו.. 1) אמנים?אצלי הכל זה עניין של תקופות משתנות. היום זה רות'קו. (ציור אהוב? אה...הריבוע האדום

.) כי הדברים שלו נראים לי כמו רקמה חיה ונושמת (אולי תיאור לא משהו וקצת דוחה, אבל הכוונה טובה . אוהבת את ציורי הבין לבין של קנדינסקי.(כלומר אלה עם הצבעים הזוהרים לפני שהוא נהיה מופשט לגמרי) וצייר יפני בשם-yokoyama taikan ואחד בשם אישואי צ'וקי. ובכלל אמנות יפנית קלאסית ממאות 17 18, עם דברים והדפסים כמו "פריחת האפרסק" או הר פוג'י

. (גם האמנות המודרנית שם מטורפת ונהדרת לחלוטין ! אך לצערי לא ראיתי כמעט) אוהבת את פאול קלה, במיוחד את האיורים הקטנים והמרושעים שלו

,והציורים היותר בהירים ומעודנים והמסוגננות המשונה שלו . (ציורים אהובים: Ancient Sound, Abstract on Black Actor' s mask in the wind 'דיוקן ילד', והכי הכי 'הגות'

) מוקסמת ומהופנטת לסירוגין מ- The Buddha של אודליון רדון. "הצועניה הנמה" של אנרי רוסו. כי הוא כל כך נאיבי ועדין ומסוכן בבת אחת. (בכלל ציורים שלו מזכירים לי סיוטי ילדות שלי...יש בהם משהו פראי וקמאי,ואטום ותמים ונוראי הכל בבת אחת.) "דיוקן האב טאנגי " של ואן גוך. כי יש בו כל כך הרבה מצוקה שיוצאת אליך בלי שליטה ואמפתיה ורוך. והדפסים מאימים ונהדרים ברקע. הרבה זמן מאוד אהבתי את הציור של פרידה קאלו עם השם המאוד קליט The Love Embrace of the Universe, the Earth (Mexico), Me, and Senor Xolotl P: הוא עדיין יפה בעיני, אבל אני מתעייפת מההתמכרות הזו לסבל

. רציתי גם לכתוב בכלל, שאני מאוד אוהבת את מודליאני עם כל החום והעושר שיש בו, אבל משהו בי זע בחוסר נוחות כשאני רואה דיוקנאות נשים שהם כמו ציורים של אגרטלי פרחים. הם מאוד חושניים, אבל משהו חסר לי שם. לכן אני אוהבת את לוסיאן פרוייד, כי הוא מצייר את האנשים העירומים הכי מעורטלים מכל בחינה שאי פעם ראיתי . אני גם אוהבת את איך שהוא מצייר גברים. פעם תליתי על הקירות כל מיני ציורים ותמונות של גברים גדולים עירומים ופגיעים כמעט פאתטים (לא במובן רע ולועג, פשוט הם היו כל כך חשופים ומלאים באפרוריות ועצב ונראו שלא במקומם) (בשלב מסויים זה התחיל להיות ממש מוזר ומצחיק לחיות עם כולם באותו החדר

) 2)מוסיקאימות ? טוב, אני אעשה את זה בקצרה: נניח שמשגרים אותי לחלל, ואני צריכה לבחור 5 דיסקים כשארית יחידה מהאנושות (או משהו כזה P HORSES של פטי סמית' (פרסומת:אלבום מיתולוגי, של דמות מאוד מיתולוגית בשבילי, פרוטו פאנק, נויז 'אמנותי' בהפקת ג'ון קייל הנערץ מהוולווט אנדרגראונד,שילוב של רוקנ'רול גס, עם הליריקה הכי יפה ופסיכדלית שאי פעם שמעתי. מדבר הרבה על נטישה וself made מוות, אבל מלא בכוחות אדירים והתחדשות. ואנרגיה נהדרת של פאנק

. כזאת שמניעה אותך...) ושום שום שום גבר רוק'נרול קשוח לא היה כותב שיר כמו KIMBERLY. סשן BBC של הקוקטו טווינז. (ביצועים חיים לכל מיני אלבומים של הלהקה, עם ליז פרייז'ר האשה ו הקול {כלומר , אני מאמינה בכנות שלקול שלה יש חיים משל עצמו songs for drela. אלבום מחווה לאנדי וורהול (שהכינוי שלו הוא דרקולה +סינדרלה ע"יי לו ריד וג'ון קייל.

. מלא חיבה ומרירות, ההפקה מדהימה, סיכום של תקופה dissectedשל מאירה אשר. אני לא מתקרבת אליו לעיתים קרובות. אבל הוא אחד הדברים הכי חזקים ששמעתי אי פעם. *מה נשאר לי רק עוד אחד ?): קשה להיות משוגרת לחלל...

כנראה הייתי דוחפת גם משהו של פיליפ גלאס, ודייויד בואי וangels of light ואיזה אוסף בלוז-ג'ז מגניב ובוצי, כזה עם סקיפ ג'יימס וג'ון לי הוקר, ונינה סימון וג'ניס גופלין. וספרימות: (אני חושבת שצריך להתחיל להטות ככה כל דבר קיים האמת היא שאני לא קראנית גדולה. (אני דווקא מאוד אוהבת ומוקירה אותם, והם נותנים לי המון. אבל אני קוראת לאט מאוד,ובמרווחים גדולים,ובדרך כלל פעמיים רצוף אני בעיקר מתחילת ספרים כפייתית..P: כי אין לי כושר איפוק. אולי אני אכתוב 5 הספרים שהתחלתי ואני בתהליך איתם בחדשיים האחרונים: גיל התבונה/ז'אן פול סארטר. אני אוהבת להישאב לאווירה של שפה וריחות אחרים לגמרי חדר משלך /מאסות של וירג'יניה וולף. היא עוסקת שם בין היתר בכל הסופרות חלוצות של המאה ה-19

ג'אנק/ וויליאם בורוז. בגלל שהוא היה סחבק של פטי סמית' ואני אוהבת פוזה של ביטניקים. התיקונים/ג'ונתן פראנזן. אני אוהבת דינמיקות משפחתיות מורכבות ובגלל שהסופר מאוד המליץ על 'מידלסקס' שקראתי לפני כן ומאוד אהבתי. גברים לבנים טיפשים/מייקל מור, האמת היא שהוא נורא נרקיסיסט ופופוליסטי, וכל כך אין לי כוח לפוליטיקה. אבל יש עליו באנקדוטות משעשעות...

* ואין לי בדיוק קבוצת סופרים אהובים (דווקא היו מדי פעם, אבל הם כבר לא ממש מייצגים את הטעם שלי היום.) אני אוהבת את אלבר קאמי,ומילן קונדרה וגם נאבוקוב מגניב. פעם, עוד כשהייתי די ילדה הייתי מכורה לספרי פסיכולוגיה על התפתחות הילד

של ווילהלם רייך ואריך פרום ואיוון אילץ',וא.ס. ניל. אבל הכי הכי אני אוהבת לשבת (רצוי על תל-גבעה בתוך גן פורח

) ולקרוא ספרים כמו "הבית בקרן פו" (ולדקלם את הדקלומים בקול רם ו'אליס בארץ המראה' (לא משנה כמה כבר קראתי אותו, אני מתמוגגת לטייל בין המילים והדיאלוגים וההתרחשויות ) ו'מלכת השלג' של האנס כריסטיאן אנדרסן (בגרסא המקורית, תרגום ישן

. ונכון שהוא גם נוצרי-דידקטי יללן, אבל הכתיבה שלו כל כך מלאה בפרטי פרטים נהדרים שהולכים למליון כיוונים, הוא אוהב באמצע הסיפור לפתוח צוהר לעוד מליון עולמות אחרים ורחוקים.) וספרי-נוער עם נשמה כמו 'מר אל כאן אנה'. ולא מתוך נוסטלגיה מחוייכת או משהו. זה באמת חומר הקריאה שלי (וסבתא שלי מסתכלת עלי בעצב ייקי, ושואלת-'למה שלא תקראי דוסטוייבסקי'..?) וסרטים? קשה לי להיזכר ולציין כרגע בדיוק. סרט הפולחן שלי הוא labyrinth. והסרטים האהובים עליי, הם בדרך כלל דרמות אינדי קטנות ונשכחות. כמו..."כומר" ו"פאקינג אמאל" וDifferent for Girls " וסרטים יפנים פיוטיים כמו "חלומות" וסרטי התבגרות לא קלישאתיים. (כמו stend by me למשל..) ובמאים כמו אטום אגויאן, וקן לוץ' ווים ונדרס ו...ג'ים הנסון (

) ועוד כל מיני שאני פשוט כבר לא זוכרת P: וואו, יצא לי מבולגן... אבל זאת הודעת - ריצוי לאורי, אז הוא יצטרך לקרוא אותה!!

 

[אורי 0]

../images/Emo99.gif../images/Emo140.gif../images/Emo140.gif../images/Emo140.gif../images/Emo140.gif

ואו... קודם כל את כל כך משכילה. אני מרגיש את כל המסננת שיש לי בהשכלה כשאני קורא אותך. אבל זה גם מרתק. קצת כניסה לתוך הראש שלך. בסמסטר הזה היו הרצאות של האוני המשודרת על לואיס קרול, אבל הכי הכי זה הספר עצמו. אין ספר חכמה יותר הזוי ממנו, יודעת את? ואני נוא אוהב איך את בוחרת תמונה מועדפת. כאילו את יודעת בדיוק, אבל בדיוק מה את אוהב. את רוב המוסיקה שלך אני לא מכיר. אני אשאל אולי את המדריכה המוסיקלית שלי. מקונדרה, למשל, אני אוהב את המוקדמים- "מחול אחרון ופרידה" ו"הבדיחה". אבל באיזה שלב הפסקתי לקרוא.

 

[DrSnoop]

אטום אגויאן

הוא בנאי ואדם מדהעם. יצא לי להיות במפגש יוצרים איתו בברלין, והוא פשוט אדם מרתק. הוא גם מלא הומור עצמי, וכל-כך יודע לשתף בתהליך היצירה, ונראה שגם אוהב. גם אישתו היתה שם, וגם היא היתה מגניבה ומצחיקה מאוד, ודיברה על העבודה המשותפת שלהם. זה היה אחד המפגשים המפרים ביותר שזכיתי להיות בהם. ווים וונדרס הוא כל כך נפלא ופיוטי. ועוד אנקדוטה חגביו- היתה לי חברה פעם (עם דגש על המילה היתה, כי היא התגלתה כאדם אינטרסנט, פוגעני ובאופן כללי מגעיל מאוד) שחבר שלה היה האחיין של ווים ונדרס. אוי, כמה שאני קינאתי! זה היה כל הזמן: "וים אמר שככה וככה", כשהיינו עם וים בזה וזה", והאוטו המגניב של וים, והבית המגניב של וים ו-

היא אפילו לא ידעה מי הוא לפני שהיא הכירה את חבר שלה. אבל זה היה כל כך טוב לרזומה החברתי שלה, בזאת אין ספק. ואפרופו סרטי התבגרות- ראיתי לפני כמה ימים את ראסטי ג'יימס בפעם הראשונה (כן כן!), וזה היה פשוט סרט מעולה. גם מרגש נורא וגם כל כך חכם ומעניים. והצילומים- איזה יופי! ומאט דילן התינוק וחוץ מזה, סרטי התבגרות שמאוד אהבתי : RUSHMORE (המרוץ לצמרת של מקס פישר), סרט פשוט גאוני של הבמאי ווס אנדרסון, שעשה גם את THE ROYAL TENENBAUMS, שבעייני הוא סרט גדול. וגם IGBY GOES DOWN,עם קירן קלקין, אחיו המאוד מאוד מוצלח של מקולי, פשוט שחקן מעולה. יש עוד סרט התבגרות לא רע איתו, למרות שדי מדכא, שנקרא THE SECRET LIVES OF ALTER BOYS. ויש לי עוד סרטים להמלצה אפשר?! למי שנמאס שיפסיק לשרוא, ולמי שלא- יייש! סרט פשוט מדהים, וגאוני ואומנותי וחכם ופילוסופי בעייני (כן, אני טיפוס כזה, מה לעשות), הוא AMERICAN SPLENDOR , שהוא סרט על יותר קומיקס מיתולוגי שמשלב בתוכו גם קטעים דוקומנטריים, גם סרט עלילתי וגם איורים. סרט פשוט מעורר השראה. סרט שגרם לי לרגשות דומים היה "אדפטיישן", שוב סרט על יוצר, אבל הפעם תסריטאי. שני הסרטים האלו כל כך גרמו לי לרצות ליצור, דבר אני לא ממש מצליחה לעשות הרבה מאוד זמן. אני מרגישה שהם פתחו בי משהו שאולי יהיה לו המשך. טוב, יש עוד מיליון, כי קולנוע זה פחות או יותר הדבר האהוב עלי בעולם (יחד עם הכלבים ומוסיקה), אז מספיק לעכשיו. חיבוק לכולם ולילה טוב, אני הולכת לישון

 

[DrSnoop]

הוא בנאי ואדם מדהעם

וואו, איזה משפט מצוין. ידעתם שאטום אגויין הוא בנאי מדהעם? זה אחד הדברים שהוא סיפר במפגש איתו כמובן!

נו, ככה זה בלונדיניות.

 

[DarlingAdam]

קיס!!

....כן, אני שטחי.

 

[ס א א ס קי]

הא! lol לקח לי כמה דקות להבין את זה

 

[sha na na revol]

אתה מאגניב

וייייייייייייש ראסטי ג'יימס ויש סארטר! (ממוען לDr. Snoop)

 

[ס א א ס קי]

../images/Emo13.gif

אטום ווים וואו יש לך קשרים.... ורואים כמה את אוהבת את הנושא....

ואמריקן ספלנדור-רציתי, אבל לא יצא לי לראות (בכלל יש לי חיבה -בלי שום קשר- לנושאים קומיקסיים) ו-DRSNOOP תורך על השאלון

(אם בא לך ונשאר לך כמובן

)

 

[ליטל ו]

איזה יופי