רופאים
בראש מעיינם של רוב הרופאים השגת תוצאות במחקר. אם בניסויים קלינים בבעלי חיים מםיקים תוצאות, שאפשר לאסוף אותן במהרה ולכתוב מאמר, שיצטרף לקבוצת המאמרים שלהם ויקדם אותם בקהילת הרפואה, מדוע שיהיו נגדם? מה גם שהם זולים, וקיימת תמיכה ציבורית בהם. אמנם שאלת היעילות היא מדעית, אבל אין להתעלם מעובדה על טבע האדם, שנוטה להתבונן בעיקר בהגיון מאחורי מעשיו והאמצעים שהוא נוקט כדי להשיג את האינטרסים שלו ולא בהגיון של המתנגדים לו. רופאים שעוסקים במחקר, לא יזרקו את מפעל חייהם, וכאילו יאמרו - "אנחנו בעצם נגד ניסויים בבעלי חיים, לכן אנחנו מתעסקים כאן בדבר טיפשי ולא יעיל". חוקרים יעדיפו להפיק תוצאות מוכחות לטווח הקצר, מאשר לנקוט ביומרה ולנסות לקדם שיטות חלופיות למחקר שעליו למדו בבית הספר. אם הייתי שואל רופאים לפני מאה שנה, עת שזכויות האדם לא היו עניין מובן מאליו, על ניסויים בבני אדם (בעיקר בילדים חולים, או במיעוטים אתנים), הם היו מצדיקים אותם בשל יעילותם. הם היו מדברים על "ההקרבה" של חיי אדם לטובת הידע האנושי. ישנן דוגמאות רבות לניסויים כאלו. אין לי ספק, שמנקודת מבט מדעית, יש תועלת בשימוש בבעלי חיים ברפואה. לא רק בניסויים - בעלי חיים "משתתפים" גם בייצור תרופות. למשל, חלבונים שנמצאים בתרופות כמו מקבוצת ה-ANTI TNF מיוצרים בגופם של בעלי חיים (עכברים). מדידת התועלת הזו - אילו תתבצע ע"י רופאים תהייה כנראה מוגזמת. השאלה היותר מעניינת, היא מהי כמות המשאבים שיש להשקיע במציאת חלופות יעילות יותר. למה הדבר דומה? למשאבים שמושקעים במחקר בצמצמום תופעות לוואי מול המשאבים שמושקעים במחקר בייצור תרופות חדשות. כמחצית מהתרופות שמאשר ארגון המזון והתרופות האמריקאי, FDA, גורמות לתופעות לוואי בשכיחות גבוהה. מכאן שאינספור אנשים סובלים מדי יום מתופעות לוואי, אבל הרופאים האמונים על בריאותם שנמצאים במעבדה מעדיפים להעשיר את קורות חייהם המקצועיים בהמצאת תרופות חדשות מאשר להפחית מתופעות הלוואי של התרופות הישנות, המשעממות. כותרתו של המחקר הרפואי היום היא: "תרופות חדשות בשיטות ישנות". האם זה הוגן מצידנו לשאול את שאלת הניסויים בבעלי חיים, אך ורק מבחינת יעילות מדעית, ולהתעלם מהשאלה המוסרית?