כיבוד הורים |אמא ואבא|

[מלח השמים]

כיבוד הורים |אמא ואבא|

בכל התרבויות [הידועות לי לפחות] כיבוד הורים נחשב להתנהגות ראויה. נותנים לכך כמה סיבות שאולי עבור חלק מאיתנו אינן בתוקף. 1) כיבוד הורים כהכרת טובה להורים שהביאו אותנו לעולם הזה. ולמי שחושב שהעולם הזה אינו מקום, שרצוי כל כך להיות בו, האם יש סיבה שיכיר טובה למי שהביאו הנה ? 2) משפט ששמעתי כמה פעמים: "מי שמכבד את הוריו אף ילדיו ילמדו ממנו דוגמה לכיבוד הורים והם בתורם יכבדו אותו". ולמי שאינו רוצה להוליד אין לו צורך במתן דוגמה. 3) כיבוד הורים כהכרת הטוב להורים שטרחו בגידולו (שזה שונה מהכרת טובה על עצם ההולדה) בשנות ילדותו. סיבה זו תקפה בכל מקרה. מה דעתכם? האם הגישה שלנו להורינו מושפעת [או צריכה להיות מושפעת] מאי רצוננו בילדים ? וכשהורינו מתוודעים לאי רצוננו בילדים, האם חולפות בראשם המחשבות האלו, שכתבתי כאן ? ומה עושה להם הידיעה, שהערכתנו כלפיהם כהורים, עומדת בסימן שאלה ?

 

[inbal76]

הכבוד שלי להורי הוא פונקציה

של האהבה שלי אליהם, של הכרת תודתי על כל מה שהם עשו ועדיין עושים בשבילי, ושל העובדה הפשוטה שהם אנשים שראויים לכבוד בעיני (כי הם אנשים טובים, ישרים, וכדומה). בכל אופן, אני לא רואה קשר בין רצון או אי-רצון בילדים לבין רחשי כבוד להורים. אם הורה (או כל אדם אחר) ראוי לכבוד בעיני - אני ארחוש לו כבוד. אם הוא לא - אז לא. זאת פונקציה של האדם המסוים, אופיו ויחסו אלי. זה לא "כי ככה צריך" או בשביל להשיג איזו תועלת. על כן סיבות 1 ו-2 לא רלוונטיות מבחינתי. סיבה 3 כן מהווה, כאמור, חלק מהעניין. למרות שלא הייתי אומרת בדיוק שזו תודה "על כך שטרחו בגידולי", אלא יותר על האופן שבו טרחו, כלומר על כך שהם הורים טובים ואוהבים. (לא מושלמים, אבל את זה כבר למדתי לקבל.)

 

[מלח השמים]

ראיתי באיזה ספר

שמסביר, שכיבוד הורים משמעו לכבד את ההורים על תכונה טובה שקיימת בהם. ובכל אדם אם רק נחפש נמצא שיש איזו תכונה טובה הראוייה לכיבוד. [לפי פירוש זה המדובר בגישה חיובית כפי שכדאי לנקוט גם בכל עניין אחר]. וודאי, שהרבה יותר נעים כמו במקרה שלך, שאין צורך להתאמץ בכדי למצוא בהורייך את הדברים, עליהם הם ראויים לכבוד.

הלוואי על כולם!

 

[1שייכת]

כיבוד הורים...

...נראה לי מקרה פרטי של כיבוד מבוגרים בכלל. אבל נדמה לי שצריך (באמת, זה עניין של חובה ולא של בחירה) לכבד יותר ממבוגר סתם, כי ברוב המקרים, גם אם יש טענות להורים, אפשר למצוא בהם נקודות זכות. גם אם מעטות. אני יודעת על עצמי שרק לאחרונה התחלתי באמת לכבד את אמא שלי - להתעניין בה, לבקר אותה יותר - פשוט משום שהצלחתי לראות את נקודות הזכות שבה. אבל בספר המרתק "הורים מרעילים" כותבת המחברת (סוזאן משהו, סליחה שאני לא זוכרת) שבשום פנים אין חובה לילד לסלוח או לכבד הורה שהתעלל בו. ולהתעללות פנים רבות. כל הספר עוסק בכ-7 סוגים של התעללות.

 

[מלח השמים]

כיבוד הורים ביהדות

משנה תורה להרמב"ם => ספר שופטים => הלכות ממרים => פרק ו הערה: יש שם כמה קטעים, שאפשר לעבור עליהם חפיף [כיוון, שהם מצריכים אולי, קצת רקע מוקדם].

 

[XUXA141]

קראתי ושמתי לב למשהו..../images/Emo32.gif

"שהאיש בידו לעשות; והאישה אין בידה לעשות, שהרי רשות אחרים עליה" - רשות אחרים - היא תלויה בבעלה. "מניח כבוד אימו, ועוסק בכבוד אביו תחילה" - שוביניזם במיטבו. "ותלמוד תורה, גדול מכיבוד אב ואם" - אם הוריך חילונים, מותר לך לא לכבד אותם.

 

[מלח השמים]

שרה שרה שיר שמח

אני מניח שהבחנת בדברי הרמב"ם בדברים רבים שמצאו חן בעיניך. אך התייחסת לדברים האחרים מפני צרימתם לעיני בעל תרבות מערבית של ימינו. בנוגע לשובניזם אני מסכים איתך בוואן אנדרט פרוצנט. אך לגבי הורים חילוניים, כדאי שאומר לך כי הרמב"ם וההלכה קובעים כי מצווה לכבד הורים חילוניים. רוב מוחלט של ההורים החילוניים, על פי ההלכה, אינם רשעים וכן מולידים את בניהם באופן חוקי. והנה שני ציטוטים מהרמב"ם המדברים אפילו על מי שהוריו הולידוהו באופן בלתי חוקי ואפילו על מי שהוריו רשעים גם בכבודם של אלו הבן חייב: "הממזר חייב בכבוד אביו ומוראו". "...אפילו היה אביו רשע ובעל עבירות, מכבדו ומתיירא ממנו". מה שכן כתוב ברמב"ם, זהו שאם האב אומר לבנו לעבור עבירה לא ישמע לו. וכן אם יש מצוה שצריך לקיימה למשל להציל חולה מסוכן, ואין מי שיכול לקיים את המצווה מלבד הבן. ובאותו הזמן ביקש האב מבנו כוס מים. יקיים את המצווה [= יציל את החולה] וימנע מלתת לאביו את כוס המים שביקש. * ובהזדמנות חגיגית זו הנה סיפור מהגמרא: "אמו של ר' טרפון ירדה לטייל לתוך חצירה בשבת והלך ר' טרפון והניח שתי ידיו תחת פרסותיה [=כפות רגליה] והיתה מהלכת עליהן עד שהגיעה למיטתה. פעם אחת חלה ונכנסו חכמים לבקרו. אמרה להן, התפללו על טרפון בני שהוא נוהג בי כבוד יותר מדאי. אמרו לה, מה עביד ליך ? [=מה עשה עבורך ?] ותניית להון עובדא [= וסיפרה להם את המקרה שהיה בשבת]. אמרו לה, אפילו עושה כן אלף אלפים, עדיין לחצי כבוד שאמרה התורה לא הגיע". (תלמוד ירושלמי מסכת פאה, דף ג עמוד ב) * ולמי שממש רוצה לעיין ולהבין את סדר העדיפויות בעשיית מצוות שונות, שילחץ על הקישור הבא סמכויות השלטון וחובת הציות - גבולות ומגבלות [לקרוא מאמצע הדף אחרי כותרת הקישור].

 

[prizman]

באופן חוקי?

בטוח שזה נושא לגיטמי בפורום?

 

[מלח השמים]

../images/Emo3.gif

 

[nili6]

תגובה למלח השמיים

לדעתי זה בדיוק להיפך אי הרצון בילדים מושפע (אם כבר) מהגישה שלנו להורינו, יותר נכון מחוויות ילדות שלנו (של חלק מאיתנו לפחות). (ולא הגישה להורינו מושפעת מאי רצון לילדים) מסכימה עם סעיפים אחד ושלוש שלך אני נוטה להאמין כי בהחלט יש הורים שכאשר ילדיהם לא הולכים בתלם, ו"עוצרים את השרשרת", ולא מביאים ילדים, בוחנים את עצמם איפה והיכן והאם בכלל- הם טעו. אני לא חושבת שזה נקשר לאי הערכה שהם חשים שיש כלפיהם שאם היא קיימת, הם חשים בה בכל מקרה.

 

[חתוליקה]

מסכימה איתך!

כיבוד הורים הוא לא אוטומטי מעצם היותם הורים, אלא פונקציה של היותם ראויים לכך! אמא שלי לא רצתה אותי וניסתה לעשות הפלה, כמו שאתן מבינות ללא הצלחה (חבל). עובדה זאת היתה גלויה לי מאז שאני זוכרת את עצמי. אמא שלי נהגה להגיד שביום שנולדתי נגמרו חייה. ואז כשהיתי בערך בת 10-11, היתה לנו מריבה ואמא שלי צעקה שאני חייבת לה כי היא ילדה אותי אז עניתי לה שאני מצטערת על כך לא פחות ממנה! ולא חייבת לה כלום. היא כ"כ הופתעה מהמשפט הזה! מה היא חשבה לעצמה, שהיא איזו "גיבורת על" בזכות זה שיש לה בת? מאותו יום היחסים שלנו התקררו עוד יותר. בשלב מסוים התחלתי לפנות אליה בשמה ולא "אמא" כשהיא שאלה למה, הסברתי לה שהיא אומנם ילדה אותי אבל "אמא" זה מעבר לביולוגיה זה תואר שיש להרויח בהתנהגות! עכשיו קצת השלמנו כי היא בסה"כ נורא אומללה ולי אין חשק להתחשבן איתה על העבר...

 

[Cat79]

אני לא יודעת אם יש קשר

אני יודעת שלמרות שהם ההורים שלי, יש דברים שאני לעולם לא אסלח להם. בקשר להכרת תודה.... אבא שלי הגדיר את זה הכי "יפה" - "הייתי צריך לשפוך על הקיר". אני לא מודה להם בכלל על זה שהם הביאו אותי, וכל פעם שאבא שלי מתלונן, אני אומרת לו "אתה זה שעשית אותנו, תאכל אותה, אני לא אעשה את הטעות שלך". בקשר להכרת תודה להורים על גידולי, זה נכון אני מודה להם על כל הדברים שהם עשו בשבילי ועדיין עושים, אבל זה לא כבוד, זאת הכרת תודה. אני מכבדת אותם כמו שאני מכבד כל אדם, במיוחד מבוגרים ממני.

 

[habubnik]

זה ממש מוזר! (זהירות...מדכא!)

גם אבא שלי משתמש בטיעון שבגלל שהוא הביא אותי לעולם, אז אני צריכה לנהל את חיי לפי רצונותיו ואמונותיו, וכל דבר אחר הוא בבחינת בגידה בו. כשהייתי ממש צעירה, והוא היה "טרי" בחזרה בתשובה הוא היה מספר לי שכתוב בתורה שהמצווה הכי חשובה היא כבד את אביך ואת אמך, ומי שעובר עליה - עונשו סקילה באבנים או מוות. עם אמא שלי זה בכלל סיפור יפה. מאז שהייתי תינוקת היא הייתה צורחת עלי "חבל שהבאתי אותך לעולם" וכינוי החיבה שלה בשבילי היה נבלה. אם היא יכלה לדחוף לי גם כמה בעיטות וסטירות עם זה, הרי זה משובח. רק לפני כמה חודשים היא "הודתה" בפני שהייתי טעות והיא לא תכננה אותי (דה, לא יכולתי לנחש)...אבל היא באמת לא באה אלי בדרישות כיצד לנהל את חיי. מצד שני, לא ממש אכפת לה, היא לא זוכרת לפעמים בת כמה אני. מבחינתי, אני האמא של עצמי, אני גידלתי את עצמי, ולכן אני חייבת לכבד את עצמי (שלא יסקלו אותי באבנים). עד כאן סיפור ילדותי העגום...

 

[ט ו ש ה]

אצלי אין קשר

ההורים שלי הם אנשים מעניינים, אוהבים וראויים לכבוד שלי כבני אדם, עוד לפני זה שההם ההורים שלי. גם בתחום ההורות איתי הם עשו עבודה טובה והיו הורים מצויינים, תומכים ומבינים (רוב הזמן, אף אחד לא מושלם). נכון להיום הלא מודעים להתלבטויות שלי בנושא הילדים, ולכן אין פה שאלה של איך הם מרגישים כלפי זה. אני יודעת שבסתר לי בה, אמא שלי חושבת עלי עדיין בתור "הילדה הקטנה" שלה, ולכן אני חושבת שהסיצטואציה שבה יהיו לי ילדים די מוזרה לה, אבל לא באותו מישור של מוזרות שבו אני מתייחסת לדבירם.

 

[חתוליקה]

../images/Emo7.gifממש עצוב! וממש מוכר!

חומד, אני מקווה שלא לקחת אותם יותר מידי ללב!!!! מתי אבא שלך חזר בתשובה? גם שלי, אבל כשאני היתי בת שנה אז אני לא זוכרת חיים אחרים זה רק נראה לי או שאצל הרבה מאיתנו החוסר רצון בילדים, בין השאר, הוא בגלל חוסר רצון לחזור על טעויות ההורים?!

 

[habubnik]

מצחיקונת

איך אני יכולה שלא לקחת את ההורים שלי ללב? זה היחס היחיד שאני מכירה מאמא... אבא שלי חזר בתשובה כשהייתי בסביבות גיל 15-16, שנה אחרי שעזבתי את אמא שלי ועברתי לגור איתו. ואז הבנתי שבית בטוח כבר לא יהיה לי בשום מקום. ואצלי זה גם הפחד שלא לחזור על הטעויות שלהם (ומזה, אבל מזה נשבר לי לשמוע אנשים שאומרים לי שזה לא יקרה כי אני מודעת לטעויות שלהם. החיים לא כאלה פשוטים! ואני לא עושה ניסויים על ילדים), וחוץ מזה שלא הייתה לי ילדות, ובקושי נערות. אני צריכה את החיים האלה לסדר את עצמי, ולא לדפוק עוד מישהו.

 

[חתוליקה]

../images/Emo10.gif אני אומרת לך לא לקחת ללב...

אבל בעצמי לא מצליחה! כשקראתי את התשובה שלך ממש קיבלתי צמרמורת! זה היה כאילו אני כתבתי את זה כולל הרגשות ואפילו הניסוח....!!!

אנשים שאומרים ש"את לא תחזרי על הטעויות שלהם כי את מודעת..." הם אנשים שטחיים ופשטניים...לפעמים אני חושבת שאנשים שלא באו ממשפחות כמו שלנו פשוט לא מסוגלים להבין את זה לעומק. תרשי לעצמך להיות ילדה קטנה...

. כבר נתקלתי באנשים שאמרו לי שכשיהיו לי ילדים אני אתבגר באופן טבעי וכך אסגור מעגל... בלה...בלה... בלה... הם ממש לא מבינים שיש אנשים שלא רוצים להתבגר. כי אנחנו כבר הינו מבוגרים....כל הילדות. עכשיו זה הזמן להיות שלנו להיות ילדים! אני איתך!

 

[I s t a r]

חייבת להגיב ....

חושבת שזה נפלא שיש מודעות כזו. יש נשמות שבאו הנה כדי להביא עוד נשמות. יש כאלה שבוא הנה כדי לגדל את עצמן. להיות האימהות והאבות של עצמן ולעשות את התיקון שלהן דרך זה. אני מאחלת לכולן כאן המון אור בחייהן, שמחה ואהבה ולדעת להיות קשובות בדיוק לצרכים שלהן, לא של אף אחד אחר- רק שלהן- והכי עמוק שאפשר! אישתאר.

 

[habubnik]

../images/Emo24.gif

זה לא שאני לא רוצה להתבגר. אני אדם מאוד בוגר, עם ראש על הכתפיים, אני לא הולכת לחפש את עצמי בגוהה מחר או שום דבר בסגנון. פשוט המבנה הנפשי שלי יצא אחרת בגלל החיים שלי עד היום, ואין בי את היכולת או הרצון (במיוחד הרצון) לגדל ילדים. ייתכן שאני *יכולה* אבל כל כך לא רוצה, שאני לא מרגישה שאני יכולה. כך או כך מספיק לי לגדל את בנזוגי

 

[Mלביאה]

מעניין...

גם אני גדלתי ברשות הורים לא הורים, ומילדות למדנו כולנו (האחים) לסמוך אך ורק על עצמינו ושזה מה יש. אבל אצלי לא הייתה לזה שום השפעה על הבאת ילדים או לא. יש חששות לפעמים, ואני מוצאת את עצמי לעיתים בוחנת את עצמי האם אני נכשלת או טועה טעות שמקורה בזה, אבל ברור לי, ותמיד היה, שהאימהות טבעית לי (איך אסביר זאת... יש לי טבע אימהי כזה, כך הייתי מאז ומתמיד, עוד לפני שהייתי לאם).