כיתת תקשורת למתבגר שאובחן לאחרונה

[מלאת תקוות]

איזה קטע, אני אדרוש כזה דבר בשנה הבאה

אני ראיתי נציגת מתיא פעם בשנה בועדת שילוב. מחר יש לי פגישת סיום השנה. הבטיחו שגם היא תהיה. וזהו.
בפגישת תחי היא לא היתה. לא היתה אף פגישת התקדמות. אבל כן פעם בחודש הם קיימו הדרכות עם הנציגה בלי הורים. אולי הייתי צריכה לבקש להצטרף לפגישות האלו?אולי זה מה שהיה לך?
לגבי סעיית שלך לדעתי שווה לך לברר סיבת העזיבה.
לסעיית שלי בתחילת השנה קצת הוספתי מיוזמתי בלי שהיא ביקשה. אבל לא קיבלתי ממנה תמורה ואז הפסקתי להשלים... אני רציתי לקבל ממנה סיכומים כל יום-יומיים וגם שתקבל הדרכה מהפסיכולוגית שלנו. היא לא רצתה...

 

[אנה חדשה]

התכוונתי לתחי

קראתי לזה התקדמות. ולא היו פגישות חודשיות. אחת בתחילת השנה לקביעת המטרות, עוד אחת מתישהו בפברואר שהייתה למעשה ועדת שילוב ועוד פגישה עכשיו בבוף שנה.
אבל אם הייתה בעייה, פניתי למורה האחראית על שילוב. וגם נפגשתי איתה ביום הורים, רק שתינו.
קודם כל עכשיו אצלך זאת הזדמנות לדבר על הכל. בהצלחה!

 

[מלאת תקוות]

קראתי את ההודעה שלך רק אחרי שחזרתי

מפגישת הסיום. אמרתי להם שחוץ מפגישת תחי וסיום שנה היו עוד כ 3 מפגשי התקדמות אצל מישהי מהפורום. כך הבנתי אותך קודם

וכך נולדות השמועות

.
הם אמרו שלא שמעו על דבר כזה אבל ינסו לתת לי עוד מפגש אחד בנוסף לתחי וסוף שנה.
טוב הרוחתי

.

האמת שאם היתה לי בעיה הייתי פונה או למחנכת או ליועצת של בה"ס. אף פעם לא למורת שילוב. גם לא ממש מבינה מה התפקיד שלה?

 

[schlomitsmile]

גם אצלנו באופן עקרוני 3 פגישות, אבל אם הרגשתי צורך
בפגישה נוספת, זה היה והינו (היה לי נסיון בעבר ויש גם בהווה) אפשרי.
&nbsp
מורת השילוב אחראית על השילוב-
לגדולים שלי היתה שעה שבועית איתה (בחט"ב/תיכון)
והיא גם הנחתה את המורות הרגילות.
הפיצקי (ביסודי) משתתף גם בקבוצה שהיא מעבירה.
מורת השילוב מגיעה מהמתי"א.

 

[אנה חדשה]

אצלינו היא אחת המורות

מלמדת מקצוע רגיל וגם אחראית על כל הילדים המשולבים.
היא זאת שמגדירה למעשה את המטרות, מזהה בעיות, מדריכה לא רק את המורות אלא גם את הסייעת.

 

[schlomitsmile]

ואת בטוחה שאינה מוצבת בביה"ס מטעם המתי"א?
כי כל מה שכתבת, מלבד הוראה של מקצוע רגיל, שייך בעצם למתי"א.

 

[מלאת תקוות]

גם אצלינו היא אחת המורות. ומלמדת במספר כיתות

רק לי לא יצא לפנות אליה

 

[אנה חדשה]

לא יודעת. זה משנה?

אני יודעת שלפגישות הגדולות מגיעה מישהי אחרת מטעם מתי"א, ומורת השילוב מיצגת את התנהלות בית הספר.
אבל אני לא בטוחה מטעם מי. למה זה משנה?

 

[schlomitsmile]

לא יודעת
בעקרון, המתי"א הוא הגוף המקצועי לעניין שילוב,
ויש יתרון בכך שמי שמכין את התח"י (יחד עם ההורים)
ואחראי על כל השילוב יהיה מישהו מקצועי
שהמחוייבות שלו היא לשילוב/ לילד ופחות לביה"ס,
למרות שהיא מוצבת בביה"ס וכאילו חלק מהצוות שלו.

חוץ מזה, ככה זה אצלנו, אז חשבתי שככה זה

לפגישות הגדולות מגיעה כנראה רכזת תחום א"סים או משהו כזה,
היא לא מכירה את הילד מקרוב, ולא עוסקת בעניינו בשוטף, זה לא אותו דבר.

 

[מלאת תקוות]

אצליכם היא העבירה איזה טיפול?

 

[אנה חדשה]

אצלינו, בנוסף לסתם מקצוע, היא מלמדת הוראה מתקנת

אולי תלמד את בני בשנה הבאה, השנה עוד לא היה צורך.

 

[schlomitsmile]

השעה השבועית היתה מוקדשת לשיחה
על כל מה שעלה בחיי היומיום שלו בביה"ס, כל ההתמודדויות ומה שקשור לזה.
ולפעמים זמן להרפיה וללמידת דרכי הרפיה.
&nbsp
חוץ מזה היה גם, לא איתה, מרכז למידה-הוראה מותאמת
(מה שמכונה לפעמים הוראה מתקנת) וטיפול רגשי באמנות/ מוזיקה.
כל זה בחט"ב.

 

[אנה חדשה]

אני מניחה שזה קשור להשכלה

אצלך בטח הייתה פסיכולוגית.
אצלינו היא לימדה לפני זה מקצוע ראלי בחטיבה, אז אני בספק אם יש לה השכלה טיפולית.
אבל אני מאד התרשמתי ממנה כמורת שילוב

 

[schlomitsmile]

היא לא היתה פסיכולוגית.
לא זוכרת מה בדיוק היתה ההכשרה המקצועית שלה,
בכל מקרה ההתמחות שלה היא שילוב א"סים.
זה בצרוף היותה מועסקת ע"י המתי"א , מוצבת בביה"ס מטעמו,
זה מה שאיפשר את המיקוד בילד,
את הכלים המקצועיים החיוניים לשילוב והנאמנות לילד ולא לביה"ס.

 

[אנה חדשה]

יש חשיבות לפגישת סיום?

אני שוקלת להבריז.
הרי בכל מקרה תהיה ישיבה בתחילת השנה לקביעת המטרות.
מורת שילוב אמרה שכדאי שרגיע, אבל זה בסדר אם לא אצליח.
לא מרגישה שזה יתרום במשהו.
או שאולי זה מראה על זלזול?

 

[schlomitsmile]

בעיניי זה חשוב
קודם כל כי הסיכום הוא הבסיס להסקת מסקנות ותכנון לעתיד-
זה לא סתם העלאת זכרונות "מה היה לנו".
ואם הם ממסמסים את זה, חשוב שאנחנו נשמור שזה לא יקרה,
שתהיה הסקת מסקנות ממה שהיה טוב וגם ממה שלא.
ושנית כי טוב להרגיל אותם ששום דבר בעניין בנך לא מתנהל מאחורי גבך.
לפעמים ההורים נתפסים כסוג של מטרד שאין מנוס ממנו
ולכן עבורם זה ממש בסדר שלא תהיי שם

 

[מלאת תקוות]

לדעתי זה מראה על זילזול.

בנוסף זה חשוב אם את מעונינת להמשיך את השילוב באותו בית הספר. את מציגה את דעתך והם דעתם על כל מיני נושאים שנראים חשובים לך ולהם.
ועכשיו גיליתי שהם לא היו מרוצים מהסעיית וידעו שגם אני לא מרוצה וכבר הודיעו לה שהיא לא ממשיכה איתנו.
ואני אף פעם לא התלוננתי עליה. רק בעדינות הצגתי בעיות והרגשתי שמחנכת מגינה עליה. רק בסוף הסתבר שהיה להם ברור שאני לא רוצה אותה...
רק לי היה לגמרי לא ברור שגם הם לא מרוצים. אחרת הייתי מחליפה באמצע שנה....

 

[schlomitsmile]

כמאמר השיר- לא קלה היא, לא קלה דרכנו
עבודתה של הסייעת מורכבת, היא אינה שמרטפית.
חשוב שתהיה סייעת טובה, שתקבל הנחיה טובה
ושתהיה בקשר שוטף עם ההורים.
נכון, לא תמיד זה קורה.
המאבק שזה יקרה נופל עלינו ההורים.
גם בורותם של אנשים, במיוחד כשהם מחזיקים בתפקידים מסויימים,
ממררת את חיינו.
ושוב, המאבק הזה נופל עלינו ההורים.
אבל הסתרה מזינה את הבורות, היא פועלת נגדנו.
לפי נסיוני ולדעתי, שאותה כמובן אינך חייבת לקבל ובכ"ז מותר לי לבטאה,
אין לנו ברירה אלא להאבק למען ילדינו.
העולם הזה אינו מסביר פנים עבורם, והוא לא יהפוך ליותר מסביר פנים מעצמו,
אין מנוס ממאבק.
והמאבק הזה נתון בידינו ובידי א"סים בוגרים.

ולהסתרה יש מחיר נוסף: המסר שהיא מעבירה לילד.
גם אם היא כוללת גם אותו- יום אחד הוא יגלה שהוא א"ס
ואיך ירגיש אז לגבי עצמו וביחס להוריו?
ואם הוא מודע להיותו א"ס, מה זה אומר לו שמסתירים את זה?
איך יוכל להיות שלם עם עצמו?

 

[מלאת תקוות]

בעיניי אוטיזם

זה "חוסר יכולת" ולא ברכה.
לרוב האנשים יש כל מיני מוגבלויות. חלק ניתן להסתרה וחלק לא.
יש הרבה אנשים מרכיבי משקפיים שבשביל להצטלם מורידים אותם (למה??). או מחליפים לעדשות מגע...יש כאילו שבכלל מתביישים להרכיב משקפיים. ויש כאילו שאין להם בעיה וכל הזמן מרכיבים.
אפשר להביא עוד מלא דוגמאות דומות. למה מסתירים? כדי להראות יותר טוב.
אם בעינייך אוטיזם זה ברכה אז הגישה לא להסתיר מובנת.
בעיניי זה לא כך.
אני לא יכולה לשכנע את כל העולם שאוטיזם זה ברכה אם אני בעצמי לא שם.
לשנה הבאה אני צריכה לחפש סעיית חדשה. זה לגמרי ברור לי שחשוב שהיא תהיה טובה. השאלה איך להבדיל לפני תחילת הלימודים מי טובה ומי לא טובה...

 

[schlomitsmile]

לא ברכה ולא קללה
בעיניי אוטיזם הוא סוג של הוויה אנושית, לא יותר ולא פחות מההוויה הנפוצה, רק שונה.
&nbsp
יש דברים שלרוב האנשים קשים ולא"ס קלים,
יש דברים שלרוב האנשים קלים ולא"ס קשים.
כמובן שהאחרונים בולטים יותר למתבונן המצוי-
את הקשיים המקובלים לוקחים כמובן מאליו (ברור שללכת נגד הזרם זה קשה,
ברור שלזכור אלף פרטים זה קשה, ואני יכולה להמשיך ולהמשיך),
וגם מה שקל לאדם המצוי נחשב מובן מאליו, לכן אם מישהו דוקא בזה מתקשה,
ממהרים לתייג זאת כלקות.
&nbsp
מסכימה איתך לגמרי, שכדי לעמוד במאבק הזה, ההורה צריך להיות
"חמוש" בשכנוע פנימי, בידיעה שהילד שלו אינו לקוי אלא שונה.
&nbsp
מסכימה איתך גם שהנהייה אחר נראות של נורמליות אינה יחודית רק לסוגיית האוטיזם.
בעיניי זו אחת הרעות החולות שמסרסת ומגבילה את הרוח וההתפתחות האנושית
ורומסת אולי כמעט כל אדם, מי פחות מי יותר.
אבל זו אינה גזרת גורל- אפשר לקחת דוגמא למשל ממצעד הגאוה שהיה רק אתמול
ועוד ועוד מצעדי גאוה בערים נוספות ברחבי הארץ.
קבוצות של אנשים "שונים" לא משנה באיזה תחום שונותם,
יכולות להאבק ולהצליח לשנות את התפיסה והיחס כלפיהן.
לשם כך יש להתחיל מיציאה מהארון