והשיר הזה מעורר בי זכרונות,
זכרונות חמים ונעימים, על אהבה שהיתה, על ריקודים, על ריקוד צמוד צמוד לאור נרות, לרגע שיר אהבה הזה, במלוא הרגשות, וכשהשיר הזה התנגן ברקע, גם אני חשבתי לרגע, כי לנצח נצחים אהבתי ואהבתו תישאר, ולעולם, לעולם, היא לא תיגמר, כי בטוב וברע היינו ממשיכים לאהוב, אבל...שיר דבר אחד, ובמציאות, הגיע הסוף. אני מאמינה גדולה באהבה, ברגשות, האהבה עושה את החיים הרבה יותר מאושרים, אבל, אהבה שכזאת, סוחפת, נראה לי שבימינו היא לא ממש קיימת, ואם כן, אז לא לאורך זמן. כי מעבר לאהבה, יש את הרצונות של שני בני הזוג, שלא תמיד מתאימים וחופפים, יש אופי שונה, שלא תמיד בן הזוג מקבל, יש ניסיון חיים שונה ואחר, וקשה להגיע לעמק השווה, ויש הגיון, שלפעמים חזק יותר מרגש האהבה, הגיון, אשר בעצמתו מוחק את הרגש, וגורם לויתור על האהבה ועל הביחד, למרות שהלב מתנגד.