כלים מעשיים להתגברות על עצב, דיכאון

[גריני]

תשובה

ראשית, הכלים אותם הבאתי בשמו של ניל נועדו לעזרה במקרה של דיכאון, עצב וכו'. את שואלת על תחום שהוא שונה. ובכל זאת, אם לאמץ את הכלים - אז את אמורה למצוא לך חבר/חברה שאף הם מעוניינים לרדת במשקל ולתמוך בהם בתהליך. תוך כדי תמיכה בהם - את תקבלי את האנרגיה המתאימה שתפעל אצלך. נניח שתמצאי מישהי בקירבתך שרוצה להפחית משקל ותחליטו לעשות זאת יחד, אפשר ליצור מעין תחרות או התערבות - מי שתצליח להוריד בשבוע הראשון X - תקבל מהשניה פרח... או כל דבר אחר שתחליטו עליו (בתנאי שזה לא יהיה חפיסת שוקולד

) לגבי הסכרת - אולי תתקשי למצוא מישהו עם בעיה דומה, אבל אפשר לעשות את אותו הדבר עם כל בעיה שהיא, כלומר את תטפלי בסכרת שלך הוא בבעיה שלו - ותעשו זאת יחד, תוך עידוד הדדי. ומילה אחרונה, ברכה - אין צורך בהתנצלות, באמת שלא. את מבינה, עפ"י אותו העקרון - כשאני עוזרת לך - אני עוזרת בעצם לעצמי...

 

[גריני]

תודה ../images/Emo24.gif

הדימוי הזה שלי בתור בולדוזר שפורץ את חומת סין... ואני כולי 150 ס"מ

... וואללה - ענק!

 

[seeyou]

איך אהיה המקור לכך?../images/Emo140.gif

המקור הוא בתוך הראש שלנו! אני חושב שעם טיפול נכון ברמת הסוכר גם יתר הבעיות יתאזנו... Ability is what you're capable of doing.. .Motivation determines what you do... Attitude determines how well you do it. גם אני איש "מתוק",לכן אם תרצי עצה(שימושית או לא) זה תלוי בך. המשך יום נעים יוסי

 

[חת שפ סות]

ברכה שלום - להיות המקור

בכדי להיות המקור, עלינו להחליט על כך. עלינו לדעת כי המחשבה הראשונית היא שלנו. לגבי הירידה במשקל וכל הכרוך בכך (חיבור לנשיות ואיזון הסכרת), עליך להחליט כי את יורדת במשקל ולא להחליט כי תרדי במשקל. שימי לב לצורת המחשבה אותה אני מציעה : מחשבה בהווה ולא בעתיד. ולמרות שעדיין לא ירדת אף גרם, עליך להצהיר כי את יורדת במשקל. ובעקבות מחשבה זו, תתחילי לתכנן תכנית עבודה. הפחתת כמות המזון - לא הימנעות ממזון ולא להרעיב את עצמך - פשוט הפחתה. אם את רגילה לאכול פיתה שלמה, איכלי 2/3. אם את רגילה לאכול צלחת מלאה, השאירי בצד חלק והחליטי לא לאוכלו. אם את רגילה לאכול משולש שלם של פיצה, חיתכי חתיכה וזירקי אותה לפח. אם את רגילה לאכול פרוסת עוגה בעובי של 4 ס"מ, איכלי רק פרוסה בעובי 2 ס"מ. יש איזו בדיחה על פרסי (לכל הפרסים למיניהם, נא לא להיעלב) ובכן, פרסי הולך עם אישתו לטייל וקונה 50 גרם פיסטוקים. נותן פיסטוק אחד לאישתו. אחרי שמסיימת לאכול את הפיסטוק, מבקשת עוד. אומר לה בעלה: לא צריך, כולם אותו הטעם. אז לגבייך: הבדיחה צריכה להיות לדרך חיים. אין צורך לאכול הרבה, הכל אותו טעם. דרך אגב, בצורה כזו גם אני רזיתי וכמובן שירדתי אט אט אך הגוף נשאר מאוזן והמשקל נשאר מאוזן. לפני שבוע ראיתי תכנית של אודטה דנין והיא אירחה את מירי בלקין - וודאי את יודעת מיהי? ובכן, מירי בלקין אמרה כי מה שעולה מהר, יורד מהר ומה שעולה לאט יורד לאט. על כן, צריך לרזות לאט לאט והמשקל יישמר. ועוד תוכלי להוסיף לתכנית ההרזיה שלך: צעידה. החליטי כי את צועדת כל יום חצי שעה עד שעה. הליכה מהירה - לא כזו הליכה כמו בטיול קניות, כן? ובכן, בהחלטות אלו שלך, את הינך המקור וכשדברים יתחילו לזוז אצלך, תפיצי את הקורה אותך ותגרמי לאחרים שרוצים לירזות, לעבוד בדרכך. הכי חשוב זו ההחלטה. לאחר מכן, תכנית עבודה. לא לחשוב על הייעד. לא לתכנן זמנים. לא לתכנן כמה קילו יירדו בזמן זה או אחר. פשוט להחליט ולתכנן עבודה ואפילו, להנות מדרך העבודה. ב ה צ ל ח ה ! ! !

 

[גריני]

כלים מעשיים להתגברות על עצב, דיכאון

מתוך תשובתו של ניל דונאלד וולש (שכתב את "שיחות עם אלוהים") – למישהי שביקשה את עצתו – איך לצאת מרגשות כמו: עצב ודיכאון: אם את חווה מקרים חוזרים של עצב או דיכאון, קני לך פנקס רשימות קטן שיהיה ברשותך בכל מקום אליו את הולכת. בפעם הבאה שתרגישי את אותו עצב, או גלישה לדיכאון, הוציאי את הפנקס ורשמי בו את היום והשעה ותיאור קצר של מה שעשית כאשר היכה בך העצב הזה. דרגי את העצב בסולם מ-1 עד 10 עפ"י החלוקה הבאה: האם את עצובה במידה שמוכרת לך מהעבר? – תני "ציון" 8 או 9, האם הדיכאון קשה יותר מהמוכר לך מהעבר? = 10, האם את עצובה מעט אבל לא ממש בדיכאון? = 6 או 7, וכך הלאה. לאחר רישום זה, המשיכי במה שהתכוונת לעשות (גם אם זה פשוט לשבת ולבהות בקיר...), המתיני כ- 30 דקות ורשמי שוב את הרגשתך, מעשיך ב- 30 הדקות האחרונות ודרגי שוב את הרגשתך. חזרי על תהליך זה אחרי 20 דקות ואח"כ כל רבע שעה... שוב ושוב – אלא אם תגלי שאין בכך עוד צורך, מאחר שהדירוג שלך יָרד פלאים... ייתכן שתגלי בתהליך זה כי בלתי אפשרי להישאר בדיכאון כאשר את מתבוננת בעצמך תוך כדי כך. (דבר זה נכון גם כשמדובר בכעס). ב"שיחות עם אלוהים" מוגדרת תופעה זו כך: What you resist persist (מה שמתנגדים אליו – מתגבר). כלי נוסף אותו ברצוני לתת לך הוא משנה סגנון חיים: בפעם הבאה בה תהיי כל-כך עצובה עד שאינך יודעת איך לצאת מזה, מצאי בסביבתך מישהו שמרגיש בדיוק כמוך. תני לאותו אדם בדיוק את מה שאת רוצה עבור עצמך. כלומר עשי כל דבר שהוא על מנת להוציא את אותו אדם מהעצב שלו. כך תחשפי סוד מיוחד: כל דבר אותו את רוצה לחוות – היי המקור לאותו הדבר. זוהי נוסחה מנצחת והיא עובדת עם כל דבר. אם את רוצה יותר חברה בחייך – מצאי מישהו אחר שרוצה יותר חברה ותני לו את חברתך. אַת תגלי שנתת את זה גם לעצמך, באותה ההזדמנות. אם את רוצה יותר אהבה בחייך, מצאי מישהו שרוצה אהבה בחייו – ותני לו אהבה. אם את רוצה שיהיו בחייך יותר סבלנות, הבנה, סובלנות, אפילו כסף – תני את הדברים האלה למי שרוצה אף הוא את אותם הדברים ותראי איך את עצמך מתעשרת באותם הדברים. אלו הם שני הכלים הטובים ביותר שגיליתי לסיום בדידות, עצב, דיכאון ועוד. ארבע מילות קסם שיכולות לשנות את חייך: אל תתנגד - היה המקור. נסו את הכלים האלה, ובואו ספרו את חוויותיכם.

 

[hayapollak]

בעיקרון זה מאוד נכון../images/Emo42.gif

אבל נוכחתי לדעת מתוך תובנות עצמיות ונסיון - שרגעי החסד האלו אכן מתקיימים ובכל זאת אני עדיין לא אחת "נופלת" בעיקר ברוחי וכל העת מחפשת בתוך עצמי את אותו מקור אחד ומוחלט שקיים בי ובתקופות מסויימות "מתחבא" - ואז גם באות הנפילות - כששום דבר טוב לא קורה למרות שאני מוצאת כוחות לתת לאחרים. אז או שאני רוצה כל הזמן יותר מדי.... או שהאנרגיות שלי נחלשות ואני מתעייפת כי אני לא דואגת למלא אותן בדברים חדשים או שאני ממש לא מבינה - מדוע אין רצף תמידי ותוצאות חיוביות לאדם שרואה ועושה את הדברים הנכונים. אם יחש לי "שקיעות" כאלה או קצרים, ניתוקים ונפילות - משהו בכל זאת לא בסדר. ואת המשהו הזה אני מחפשת - אולי לו אני מתנגדת? אני צריכה לא לעשות כלום, לא לרצות ולא לחפש - הדברים יבואו מעצמם - אולי - ואולי לא - חוסר שליטה וחוסר וודאות זהו מצב שצריך לדעת לקבל ולחיות איתו. אם אני אהיה מוכנה להרגיש מסכנה, חלשה, עצובה, בודדה, נעזבת לאורך זמן....... יצאו ממני בסופו של דבר דברים טובים ותצהיינה גם תוצאות חיוביות. כי יבוא הקול הפנימי זה שבא ונעלם..... את זה צריך לדעת ולקבל . מאד קשה כשיש אחרקיות לילדים, משפחה ורצון לשנות דברים אבל יש גם פחדדדדדדד סליחה שהתפרצתי - כך בתחושות שלי - אך הנושא הזה מאד מעסיק אותי. (בעבר ביקרתי בפורום לתקופה קצרה)

 

[dor132]

haya

היי.. את מדברת על תחושות על עליות ונפילות.. מוכנה להסביר יותר?

 

[hayapollak]

כן אני אנסה../images/Emo42.gifדור

אני אתן דוגמאות ממש פשוטות בדברים קטנים שגוזלים ממני אנרגיה יותרת... לדוגמא - אני משתייכת לפורום מסויים באופן רצוף ותמידי - תורמת שם ומתעניננת באנשים - עוזרת לעצמי - עוזרת להם - לפני שבועיים התקלקל לי המחשב הודעתי בפורום שהמחשה יוצא לתיקון ונפרדתי מרוב חברי הפורום במילה טובה לכל אחד... היום חזרתי לפורום - ברכתי את כולם.... שום תגובה - שממה - אמנם בחרתי שלא להעלב - אבל אני יודעת שבתוך תוכי דבר כזה עושה בי "שמות" ואני משקיעה בזה אנרגיה מיותרת. אבל הנה דוגמא קטנה (ומעציבה) שאני מרגישה קצת בודדה - אני מברכת אנשים ואף אחד לא מושיט יד או מילה טובה. אז נכון שהדברים לא קורים ממש באותו רגע, ולא תמיד אנחנו מקבליםפ את ההיזון החוזר באופן ישיר ממי שאנחנו מצפים אך בכל זאת זו נפילה. ואז אני מתחילה לחשוב מה לא בסדר, האם עשיתי דבר לא נכון, המי פגעתי, למה אני לא מקבלת התייחסות נחמדה למרות שאני נותנת אותה וכו' וכו' זה מעייף ודורש המון אנרגיות - וכך גם מצטברות בתוכי אנרגיות שליליות. ואז משפטים כמו - חבק ותחובק או שדר נכון ותשודר - הופכים לאמיתות - שאולי נכונות אצל אחרים. בקיצור במקרים כאלו אני מתחילה לחשוב ולהבין שיש אנשים שנולדים עם תכונות מסויימות שחסרות לי - הם תמיד יקבלו חיבוק, חום ואהבה - ללא קשר לכמה הם ישקיעו, הם תמיד יצליחו ויזכו בפרס או במקום ראשון בכלל בלי קשר למאמץ שלהם - הם נולדו כאלה - אני לא...... וזה לא נאמר מתוך קנאה - אלה מתוך הבנה - אבל מדי פעם קשה לי לקבל זאת.....יש עוד המון דוגמאות ודרכים להסביר זאת אך אינני רוצה להאריך יתר על המידה...

 

[גריני]

ברוכה החוזרת, חיה

לומר לך את האמת - קראתי פעמיים את הודעתך ו.. לא כל-כך יודעת איך להגיב לך... התחושה הזו, שישנם אנשים שתמיד יקבלו התייחסות - ללא קשר וכו' - היא פשוט לא מציאותית (לדעתי). זו איזושהי הסתכלות שלך - מתוך פגיעות, ברגע של חולשה.... והשאלה שאת יכולה להרוויח ממנה, אם תשאלי את עצמך היא: לָמה את בוחרת בתחושת האומללות הזו? יש כאן איזו הרגשת "קורבן" או "אני לא טובה מספיק"... ושוב אומר - אני מכירה את המקום הזה, אלוהים יודע כמה פעמים הייתי שם וכמה עדיין, לפעמים הפיתוי ליפול לשם גדול... יש איזושהי "הנאה מאזוכיסטית" (כך אני קוראת לה) - איזה בור שחור או כורסא נוחה, שכיף לנו לפעמים להתכרבל בדיכאון... קחי לרגע מרחק מהפגיעות שלך וחישבי שמישהי אחרת כתבה את ההודעה הזו, גייסי לעזרתך כף גדושה בחוש הומור ותראי איך בתוך 2 דקות את עושה מטעמים מהפגיעה הזו ומתגלגלת על הרצפה מצחוק... הנה כך:

ובכל זאת, למען הזהירות ומאחר שאני לא מכירה אותך - זוהי דרכי להתגבר על רגשות כאלה, נסי גם את... אולי זה יצליח?

 

[hayapollak]

תודה גרייני../images/Emo24.gif

אוהבת ומכירה ויודעת את התשובה שלך..... אבל אני לא מקבלת שהתחושה שלי היא לא מציאותית...... היא מציאותית מאד - גם במציאות הכללית וגם במציאות שלי ואני לא צעירה... אני מסכימה איתך שאין צורך להרגיש אומללות - ואני לא נהנית מכך בכלל נהפוכו - אבל אני עדיין יודעת שיש אנשים שנולדים לתוך מציאות אחרת. הם יקבלו את כל "הקופה" ואפילו לא ידעו למה.... ויש לי המון דוגמאות אבל הן מדכאות... אחת קטנה - היום בערב הורים וילדים מוזמנים לכיתה לערב יווני (הבן שלי בכתה ו'לומדים על יוון. המורה ביקשה שהילדים יכתבו באיזו קבוצה הם רוצים להיות,לפי סדר עדיפות - בישול,ציור על צלחות,תלבושות יווניות וכו' הבן שלי כתב תלבושות עדיפות שלישית - אבל הוא שובץ בדיוק לשם....... וגריני - את יכולה להפוך את הדברים לבדיחה ולצחוק מהם וזה יעשה לך טוב... אני לא צוחקת מזה בכלל כי אני שנים רבות מאד סבלתי מכך.היום אני לא סובלת ולא נעלבת - אני פשוט יודעת שזו האמת. אני יכולה להזדהות עם אנשים שסובלים,אני יכולה לתמוך,אנ י יכולה לעזור - באשר לי - עצם זה שאני צריכה לחשוב על הנושא הזה כאילו אני "מקופחת" או כאילו אנשים מסויימים נולדו מבורכים ואני גם אם אתאמץ לא אגיע לקלות הבלתי נסבלת של החיים הקלים והטובים שלהם - זה כבר אומר שישנה בעייה. ולהגיד שהיא לא מציאותית - זה חוסר רגישות ושרירותיות לדעתי וסליחה אני לא רוצה לפגוע בך אני חושבת שאני לא מצליחה להגדיר נכון את הבעיה ואת התשובה.בטח עוד נדבר על כך בצורה מעמיקה יותר ...... קחי למשל את שמעון פרס (גם הוא מזל אריה...)איש שמעולם לא זכה בקלות בשום תחרות..... איש שכל הזמן עושה ותורם ויודע אבל המנצחים.... הם האחרים....... יורדת לסוף דעתי.... גם זה לא מציאותי???????

 

[hayapollak]

גריני שוב תודה וסליחה../images/Emo24.gif

לא מתכוונת שאת שרירותית ומעליבה - אני רוצה להבהיר ולהסביר את עצמי - ואם תקראי את תשובותי לסי-יו ולפעמונית - אולי תביני שאני מתכוונת לדברים במישור יותר רוחני.מעבר לכך ובמאמר מוסגר ברור שגם אני קראתי ספרים, עברתי סדנאות, ואני יודעת כל מיני שיטות כולל השיטה של לני רביץ לצחוק על הדברים וכו'.... אבל אולי נגעתי במשהו בתשובה שלי לסיי-יו אודה לך אם תעייני בה ותספרי לי דעתך - שהיא חשובה לי. ושוב תודה.

 

[גריני]

../images/Emo52.gif שפגעתי בך!

ממש מתנצלת! הכוונה היתה באמת טובה (אבל אומרים שהדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות...) - רציתי להראות לך איך אני התגברתי על ראייה כזו בדיוק. כך כתבתי לך בסוף - שזו דרכי שלי ושאולי זה יתאים גם לך... כנראה שלא. למדתי משהו. לגבי הדוגמא של שמעון פרס - אני לא בטוחה שהוא היה מסכים איתך. על פניו הוא אכן נראה "לוזר" - לפחות בשנים האחרונות. אבל האיש הצליח ובגדול - כשהיה צעיר, והוא ממשיך ועושה ועושה ולא חדל - למרות שהוא לא מצליח להיבחר לתפקידים שנושאים איתם תואר. ובכל מקרה, הנושא אינו שמעון פרס, אלא את! ואיך את מתגברת על התחושות הקשות שלך. ואני ממש מצטערת שלא הצלחתי לעזור. מקווה בשבילך שתמצאי בכל זאת את הדרך לשפר את הרגשתך.

 

[hayapollak]

גריני -זו אני שמבקשת../images/Emo142.gif

סליחה. שמעון פרס זה לא הנושא זו דוגמא. ואכן גם אני חושבת שהוא איש גדול למרות שבעיני אחרים הוא מצטייר כלוזר. זה בערך הנושא שעליו אני מדברת וזה בערך מה שאני מרגישה - שלמרות ההצלחות הפרטיות שלי והתרומה שלי - אין כאן יחס ישיר ומקובלות קונבנציונלית - והסברתי קצת כאשר התייחסתי לענין של להוולד עם אנרגיות חיוביות לעומת - לחפש, ולהטען באנרגיות חיוביות. מה שאת אומרת אם הבנתי נכון זה שאולי לא אצליח לשנות את העובדות ואת האמת הכללית אך אולי אצליח בתוך כל זה - לחיות עם זה ולשפר את הרגשתי.... הבנתי נכון? אבל אותי מענינת האמת הזאת - שאינה רק פרי דמיון אלא פרי מציאות. טוב, אני מקווה שאת לא כועסת עלי.

 

[גריני]

ראי תגובתי בהמשך השרשור

 

[פעמונית הגשם]

מזדהה איתך קצת אבל....../images/Emo128.gif

אל תשכחי שהכל פה וירטואלי , לא ממש חברים קרובים פיסית, כל אחד עסוק וטרוד בענייניו, ולמי אכפת אם התקלקל לך המחשב בעצם? גם אם את חברה בפורום קבוע? ביננו...קחי את הכל בקלות, אז לא אמרו שלום, זה קורה לי די הרבה, תהיי קצת אסרטיבית אולי, תאהבי את עצמך , תגידי שלום למי שאת רוצה ולמי שאת בטוחה שישיב לך אולי..זה מה שאני עושה, ואם לא ענו? אז לא ענו....עשיתי נסיון קטן, נכנסתי לצאט לא אמרתי שלום, ופתאם מכל עבר ברכו אותי לשלום...מה המסקנה? תהיה קצת קמצן בשלום ...סתם סתם. קחי הכל בקלות ובצחוק זה הכל על גבי המסך. תאהבי את עצמך ותראי שאחרים יאהבו גם אותך ככה זה עובד. שיהיה לך אחלה שבוע

 

[hayapollak]

פעמונית- אני אוהבת../images/Emo142.gif

את עצמי - כלומר אני יודעת מי אני, מאיפה באתי ולאן אחזור... לאן אני הולכת - אני משתדלת לדעת - יש תקופות שנראות מבולבלות - אבל הן מלבלבות - בקטע הזה אני מסוגלת לקרוא את המפה - וכאשר לא אני עושה הפסקה - לומדת, נטענת רוחנית, מתפללת וכו'.... העניין הוא לא אם אוהבים אותי וכמה אלא הנושא באופן כללי והדוגמא היתה מאד טריוויאלית לצורך המחשה. על מנת להבין קצת יותר למה התכוונתי - ראי דוגמת שמעון פרס. בכל מקרה את גורמת לי להרגיש שיש אנשים שנולדים עם אנרגיות חיוביות שמושכות אל תוכן ואל אותם אנשים אנגריות חיוביות נוספות - ויש אנשים שצריכים ליצור לעצמם - את התנאים - שיווצרו אצלם אנרגיות חיוביות ולעשות דברים נוספים כדי שהאנרגיות האלה ישארו אצלם ואף יתרבו - וכאשר הם לא עושים - לעצמם את האנרגיות האלה - האנרגיותץ האלה נחלשות.... מקווה שלא עייפתי אותך והצלחתי קצת להסביר את כוונתי יותר טוב.

 

[פעמונית הגשם]

אהבה מושכת אהבה....../images/Emo23.gif

תאהבי את עצמך קודם כל...תכבדי את עצמך, סלחי לעצמך, תגידי לעצמך שאת הכי הכי בכל דבר, גם אם את חושבת ההפך, לאט לאט זה יחלחל... לאט לאט את תמשכי אנרגיות חיוביות, ובאותה מידה תשלחי אנרגיות כאלה. את תצרי לעצמך את התנאים נכון, וזה בדוק זה ממש קורה בשטח. בהצלחה

 

[seeyou]

מזדהה איתך..בלי אבל!../images/Emo140.gif

נכון הבנתי בדרך הלא קלה שיש בעולם אנשים שיש להם תכונה שמושכת את הבריאות בלי מאמץ ויש אחרים שלמאות המאמצים שלהם לא מקבלים יחס דומה-אפילו חלקי פעם הייתי לוקח ללב.. A wise man adapts himself to circumstances, as water shapes itself to the vessel that contains it. -Chinese Proverb

 

[hayapollak]

seeyou../images/Emo41.gif עזרת לי

צר לי שאתה מבין על מה אני מדברת ויחד עם זה עשית לי טוב בנשמה.... וחיזקת את דעתי בכך שהענין הוא מציאותי ולא רק בראש שלי וזה מעבר לענין של הרגשת קיפוח ושל אהבה עצמית.... העניין הזה קיים וברמותרוחניות שלי אני רוצה לדעת למה. נכון שיתכן וזה בא ללמד אותנו משהו - או שאנחנו צריכים לעבור את זה אבל אני שואלת למה אני ולא האחר. הדוגמא שנתת מצויינת - יש אנשים שנולדים בבריאות טובה ויש אנ שים שכל חייהם מתמודדים עם מחלות,תרופות,רופאים וכו' והם נולדו כך.... ובעייתם חמורה מאוד לעומת זו שאני מדברת עליה אבל גם הנושא שאני העלתי אומר שאנחנו שונים - בדיוק כמו שיש אנשים שנולדים עשירים ויש כאלה שנולדים עניים. מבין העניים יש כאלה שמצליחים להתקדם ויש כאלו שנשארים עניים כל חייהם. אני לא רוצה להשאר מפסידנית כל חיי - התקדמתי הרבה מאד בכך שאני יודעת שאני מפסידנית בכך שאני מתמודדת עם הענין ובכך שאני לא נפגעת ושוקעת וממשיכה לנסות להיות בצד של ההצלחה. אבל ארוכה הדרך - אם בכלל אצליח לפחות ברמה הרוחנית להבין ולזהות את המקור הטוב או הדרך הנכונה אליה אני צריכה להיות שייכת....

 

[גריני]

חיה

את כתבת: "מבין העניים יש כאלה שמצליחים להתקדם ויש כאלו שנשארים עניים כל חייהם" - וכאן לדעתי טמון הפתרון. מהו זה שמבדיל את אילו שמצליחים להתקדם מאלו שלא? ההרגשה שלי היא שאלו שנתקעים בעוני הם אותם אנשים שבוכים על מר גורלם כל החיים, שמרגישים שהם אולי נולדו למשפחה הלא נכונה, או שהמדינה "דפקה אותם"... או... כל סיבה אחרת. לעומתם, האחרים- החליטו שהם יוצאים מהעוני, לא חיכו שמישהו חיצוני יעזור להם. ואם בדוגמאות עסקינן - ראי את פנינה רוזנבלום- דוגמא נהדרת בתחום הזה. ואם לחזור לתחושות קשות של עלבון, של "אחרים מקבלים בקלות ואני צריכה לעבוד קשה" - אז השאלה למה אני כך והוא אחרת היא כנראה אחת מהתעלומות הגדולות, והיא קשורה בשיעורים שבאנו ללמוד בעולם הזה. זוהי אמונתי. אני חושבת שהדברים הקשים איתם אנחנו מתמודדים - הם בדיוק אחת הסיבות לכך שבאנו לכאן. ואני יכולה לספר לך שבמשך הרבה מאוד שנים הרגשתי בדיוק כמוך, הייתי תקועה במשך ימים ארוכים בעלבונות למיניהם, החל מהילדות שלי - שהייתי תמיד "ננסית" (עד היום אני 1.50 מ' בלבד...) וחברי לכיתה תמיד לעגו לי ואני בכיתי בלי סוף... וכמובן שכל בכי שכזה "עודד" אותם... ועד לא מזמן, משהו כמו שנה- פלוס/מינוס - תמיד מצאתי לי סיבות להעלב... וגם כאן, הפתרון הוא תמיד באהבת העצמי! אני מנסה להיות זהירה במילותי, לא רוצה לפגוע שוב... אני לא כזאת חכמה... רק בעלת ניסיון חיים כלשהו, ועשיתי כברת דרך רצינית שאני רוצה להציע אותה לכל מי שחווה קשיים בחייו. הדרך הזאת היתה טובה בשבילי. אז המקום שאליו אני הצלחתי להגיע (ולא ביום או יומיים...) - הוא פשוט מתן כבוד לעצמי! סליחה לעצמי! ואלה הובילו אותי לאהבת העצמי. להגיד לך שכל היום אני מחבקת את עצמי באהבה ומאושרת מכל מעשי? לא לגמרי... אבל כשקורה משהו - אני מדברת עם עצמי, אני מזכירה לעצמי שאת השיעור הזה של עלבונות, של "להרגיש דפוקה" - עברתי, וכרגע זה רק ה"טייפים הישנים" - כוחו של הרגל... ואיך עברתי את זה? - באיזשהו שלב הבנתי שיש בי איזו ילדה קטנה... כבת 3-4 שמרגישה עדיין מקופחת... שצריך לתת לה המון חיזוקים. אז בכל פעם שתפסתי את עצמי בעלבון - במקום להתחפר בו דיברתי עם הילדה שבי, אמרתי לה שאני אוהבת אותה ומקבלת אותה כפי שהיא.... זה אולי נשמע כמו גיבוב של שטויות של סדנאות וכו' - אבל אני מאמינה שזה מה שעזר לי להגיע למקום הטוב שבו אני נמצאת היום (בדר"כ

) ואם יש לך עוד שאלות - אל תהססי, אני פה, ועוד חברים/חברות טובים ויקרים - כולנו אוחזים ידיים ומנסים ללמוד ביחד איך להרגיש טוב יותר עם עצמנו. תודה שעזרת לי לחדד את הדברים ולתקן את הטעויות שלי