כמה דברים שיוצאים מהלב...

[הילה בסגול]

קורות חיי ../images/Emo24.gif

תרצי לשתף מדוע בחרת לנתק קשר עם אמא שלך ?

 

[קורות חיי]

אני אשמח לשתף, מבטיחה לעשות זאת

בקרוב, זה אמנם לקח 35 שנים אבל העדפתי את הניתוק על פני המשכיות של קשר שגרם לי סבל וכאב.

 

[שירה1973]

שרון מאד מזדהה עם דברייך

ההבדל המרכזי הוא שבסיפור האישי שלי מדובר באבא ולא באמא... גם אני בחרתי לנתק, כי כואב יותר בעיניי לחיות עם הציפיות התמידיות ועם האכזבות החוזרות ונשנות. נראה לי שכאשר מגיעים למצב בו השלווה הנפשית בסכנה - עם כל הצער והכאב עדיף להתנתק ולנתק, וללמוד להיות שלמה יותר למרות החוסר. שולחת לך חיבוק

 

[קורות חיי]

שירה תודה, מחבקת בחזרה../images/Emo24.gif

כשאכתוב את כל הסיפור אולי תמצאי בו עוד דברים משותפים (דרך אגב לאחותי קוראים שירה)

 

[שירה1973]

שירה הוא שם שאני אוהבת

אבל הוא לא השם ה"אמיתי" שלי. הוא שם שמלווה אותי כבר זמן די רב באינטרנט, בפורום אותו אני מנהלת. האמת, מכיוון שהנושא קשור גם קשור לנשים אולי זה הרגע לשלוח קישור אל הפורום, אם יעלה הצורך למי מכן (אסנת, לטיפולך להוספת הקישור יקירתי

) http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/List/xFI/1169

 

[קורות חיי]

האם את יועצת מקצועית ?

או שאת זה עושה רק הד"ר ואת נותנת חיזוקים שכל כך חשובים כאחת מכולן?

 

[שירה1973]

לחלוטין לא "מקצועית"

כפי שמוסבר באתר (יש אפשרות להיכנס ולקרוא הסבר קצר על מנהלי הפורום), כל ה"מקצועיות" שלי בתחום מבוססת על ידע אישי די רחב - שבהזדמנות אולי ארחיב את הדיבור עליו...

החיים סיפקו לי בית ספר מועיל במיוחד בתחום הנ"ל. החלוקה ההגיונית ביני ובין הרופא היא שאני משיבה על השאלות שאינן רפואיות, והוא עונה על אלה המצריכות יעוץ רפואי.

 

[קורות חיי]

נהדר, מבטיחה להציץ מדי פעם

 

[כישרון בפוטנציה]

היי שרון, גם אני עשיתי "התנתקות"

אבל אז היה לי יותר קשה לברוח מן המועקה, עם כל הכעס והכאב שלי כלפיה היה דיי קשה לישון בלילה- אני בטוחה שגם את מזדהה עם התחושה. יש רק משהו אחד שאני יכולה להגיד לך על זה- אין מקריות בדברים, אני למדתי שעליי לבדוק את עצמי ומה באמא שלי גורם לי להרגיש כפי שאני מרגישה, למה אני מתייסרת מהתבטאויותיה ומהתנהגותה, למה איני יכולה לסנן או פשוט ללמוד ולהבין מהן אמירותיה האמיתיות. אני חושבת שכאשר מוצאים את התשובות לשאלות הללו, קל יותר להמשיך בחיים- ללא ייסורי מצפון. אני חושבת שכל אחת מאיתנו צריכה לבדוק מדוע החיים שלנו זימנו לנו את ההורים שלנו- דווקא ההורים הללו, דווקא את האמא הזאת, מה היה עלינו ללמוד ותקן בנו כדיי להמשיך בחיים מאושרים. אולי מנסים ללמד אותנו על סליחה, סבלנות, אמפאתיה? מהי הסיבה לכך שהגורל זימן לנו את האנשים הללו בחיינו בתפקידים של הורינו???אין מקריות... ולכן שרון, אני חושבת שוויתרת מוקדם מידי, ויתרת לעצמך על למידה עמוקה, על הסתכלות פנימה. לדעתי, גם את לא הגעת סתם לפורום הזה... אולי הגיע הזמן לעשות משהו. אל תחששי להיכנס למסע הזה, כדיי לעלות שלב בחיינו ולהתקדם הלאה יש לפתור שלבים קודמים. אבל לפתור באמת ולא לשים אותם ב"הולד" כי הם שם, והם לא ייעלמו, וגם ילדייך ילמדו דבר או שניים מהאופן בו את מתמודדת. בהצלחה.

 

[הספר הטוב]

אצלי הבעיה עם האבא

{כמה טוב לקרוא אתכן, דוקא בימים אלו כשראשי מלא בחשבונות מן העבר אני מגלה שאני לא לבד] היום אבי חולה מאוד. הוא מאושפז מידי שבוע בבית חולים, אני יודעת שהוא עומד להפרד מאיתנו, ובליבי אינני מרגישה כאב. התחושה הזו מטרידה אותי מאוד, ומכאיבה מאוד. הכיצד? אני שואלת, עד כדי כך הוא לא הצליח להתחבר לילדיו? אני בת יחידה בין שלושה בנים, אף אחד מהם לא טורח לבקר אותו. בפעם האחרונה שלקחתי אותו לבי"ח הוא נכנס לרכב בקושי רב, פנה אלי ואמר בקול עייף: שלום טלי. הרגשתי בקולו את ההתנצלות העמוקה מבקש שאסלח לו לפני שהוא עוזב לעולמים. פעם אעז ואמר לי: אני מצטער שאכזבתי אותך. במה הוא אכזב? בסהכ בזה שלא יכול היה לשמור על ילדיו היטב. בזה שמעולם לא היה לו להעניק לילדיו מעט ביטחון כלכלי, לחסוך ללימודים, להעניק דמי כיס לנכדים... בימים אלה ממש אני מוצאת את עצמי בדיאלוג פנימי מידי לילה: עלייך לסלוח, לוותר, לסלוח, לוותר, להניח לו להפרד כשליבך מלא בחמלה ומחילה.הרי הוא תמיד אמר גם ובנוסף לכל השאר: "אני אוהב את הילדים שלי!" ..."עשיתי למענם כל שיכולתי" ...לא היתה לי אפשרות אף פעם לא היה לי ... , כייף לגלות פה את אחוות הנשים היפה, הרוגעת, המפרגנת, המבינה ותומכת שיהיה רק טוב ושבליבינו ישכון החיוך.

 

[כישרון בפוטנציה]

אמן ואמן

 

[אמברון]

../images/Emo24.gif גם אני ניתקתי, אבל חידשתי

הדיאלוג שלי עם אמא שלי (ועם עצמי - בגלל אמא שלי) הוא ארוך, טעון, מורכב, מסובך ומאוד כואב. כשהרגשתי שאני לא מסוגלת להכיל את האכזבה שלה ממני (או את האכזבה מעצמי, כאשר היא זאת שמשקפת את זה) ברחתי הכי רחוק שיכולתי. זה קשה וזה כואב, כי אשליית היחסים הטובים מתנפצת והרצון ליחסים שפויים וכנים גדול למרות הבעיות והמטענים הרגשיים. זה פגש אותי במקום בו הייתי זקוקה לה יותר מכל ובכל זאת בחרתי להתנתק. כשהצלחתי להשתחרר קצת מהמועקה שלה ומכובד משקל הציפיות, חידשתי את הקשר והגדרתי אותו מחדש. היום אנחנו במקום אחר. חברי וסלחן יותר בשני הצדדים. אני יודעת שאלמלא התרחקתי, לא הייתי מסוגלת להתקרב. היום, כשיש לי בת, אני כל כך רוצה לבסס איתה יחסים אחרים מאלה שהיו לי עם אימי. אני מודה שתמיד התעקשתי שאני רוצה רק בנים. באחת השיחות הקשות עם אמא שלי הטחתי בה שהסיבה שאני לא רוצה בנות היא שהמודל שהיה לי בבית, של יחסי אם - בת, היה רע. זה פגע בה מאוד, אבל רציתי לפגוע בה ולזעזע אותה. זה קשה. מאוד מאוד קשה...

 

[הילה בסגול]

יחסי אם ובת

מערכת יחסים בין הסבוכות ביותר, שכל כך רבות דובר עליהן ועדיין ידובר עוד... אני מסתכלת לאחור על מערכת היחסים של עם אמא שלי, דאז והיום וכן. אני מגלה את אמא שלי בתוכי, במערכת היחסים שלי עם בתי. אך לשמחתי אני מגלה גם את עצמי, את דרכי האישית ואת היכולת שלי להבחין ולדעת מה אני עושה כמותה ומרוצה ומה לאו ומכאן מתקנת. האם את יודעת להבחין בהתנהגותה של אמך ? מאין זה נובע ? האם מזלזול חלילה או שמא מדאגת יתר למשל... את מוזמנת לשתף

 

[מלאכי עליון]

קראתי והתרגשתי ../images/Emo24.gif

לא תמיד אפשר באמת לסלוח על התנהגות, ולקבל אותה- גם אם מדובר בהורינו. אני מאוד מזדהה איתך, כי יש רשימה די ארוכה של דברים שלא הייתי רוצה להיות כמו אמא שלי כהורה או כחלק מזוגיות, והרשימה לא מפסיקה להתארך לצערי, אבל מוצאת את עצמי לפעמים מתנהגת כמוה- אם זה הדאגנות יתר, או לחץ ואז אני עוצרת את עצמי כי לא רוצה להיות כמוה, אני רוצה להיות אם רגועה, אישה רגועה, לא מרירה ולא כועסת. ואתן יודעות מה- מתכוונת בדיוק להיות ככה, כי זה באופי שלי.

 

[יש רק עכשיו]

לא לוותר ולהיות פתוחה לראות את חלון

ההזדמנויות כשהוא נפתח. מה שכן , צריכה להיות הכרה ונכונות גם מהצד השני, גם האמא צריכה להושיט יד. אני אשתף מהחוויה האישית שלי- אמא שלי ואני תמיד היינו חברות טובות, הפרש הגילאים בנינו 20 שנה והיא תמיד הייתה אמא צעירה ברוחה. רק בשנה האחרונה הבנתי כמה למרות שהחברות בנינו נראתה לי טובה ועמוקה , עד כמה זה היה די על פני השטח. בשנה האחרונה חוויתי פרידה בנישואי, תקופה שבה הייתי צריכה לעמוד מול עצמי ולבדוק דפוסי התנהגות שלי, דפוסי חשיבה, לבדוק מה אני סוחבת מבית, מה ואיך התגבשו הדברים בתוכי, היו הבנות קשות של דפוסים שירשתי מהבית, עלו טענות מול אמא של למה דברים נעשו כך ולא אחרת (כל זה עדיין ביני לבין עצמי), ואז לאחר תקופה כזו צמחו הבנות אחרות , של העובדה שהיא עשתה את הכי טוב שהיא יכלה לעשות, בכלים שעמדו לרשותה, בהתחשב בתיקים שהיא עצמה סחבה מבית אמא. לא העזתי להעלות את כל הנושאים האלה מול אמא שלי. בתקופת הפרידה אמא שלי הרגישה מאד בחוץ, ואז היא עמדה מולי ואמרה שהיא מרגישה שכל החברות שלי יודעות יותר ממנה, שאני לא נותנת לה לעמוד לצידי, לעזור לי, שהא רוצה להיות בשבילי אבל לא יודעת איך כי היא לא יודעת ולא מבינה מה עובר עלי כי אני לא משתפת אותה. אמרתי לה שחלק מהדברים קשורים ישירות אליה ואל אבא , דברים מילדות וחוויות שרק היום אני לומדת להבין את הנערה שהייתי. אמא שלי עמדה באומץ מולי ואמרה שאין דבר שהיא לא יכולה להתמודד איתו וקבענו להיפגש . היה זה ערב שהתחיל בתשע בערב והסתיים בשלוש לפנות בוקר. הגענו לעומקים וחשיפה שלא העזתי לחשוב שאגיע אליהם עם אמא שלי. בסופו של הערב ישבנו שתי נשים חשופות, אני מולה והיא מולי, חשפה בפני חוויות מחייה עם אבי, חוויות שלה מול אמא שלה, הביעה חרטה על דברים אחדים, וחיזקה בחירות שעשתה על דברים אחרים שהיו שונות משלי, ערב של בכי וצחוק, כעס וסליחה ובעיקר הרבה הרבה אהבה ששתינו נתנו לה דרור על כל גווניה. היום, אני קמה בבוקר בידיעה שאמא שלי בשבילי באש ובמים, בקור ובחום, בכאב ובצחוק, שאין דבר שיכול לזעזע אותה , ואני גם היום בגיל 40 יכולה לבוא אליה בלי הסברים ובלי תירוצים רק כדי לקבל חיבוק. היא למדה לכבד את הבחירות שלי, גם את אלה שהיא לא מסכימה איתן, להבין שכשאני אומרת משהו הפוך ממה שהיא אומרת אני לא נגדה, אני פשוט לא איתה בדבר. ויותר מכל, למדתי מהי אישה אמיצה. אני חושבת שאמא שלי הייתה מאד אמיצה כשהחליטה לעמוד מולי בלי לדעת אלו חיצים אני אשלח אליה, בלי לוותר, בלי ליפות. והחלון שדיברתי עליו? כל זה קרה באחת התקופות הכי קשות וכואבות בחיי, והנה דווקא בתקופה זו קיבלתי את אחת המתנות הכי נפלאות בעולם, חיבור מחודש עמוק ואמיתי עם אמא שלי.

 

[שירה1973]

ריגשת אותי מאד

ואני רק רוצה להוסיף שלא רק אמא שלך היתה אמיצה כשהסכימה לעמוד מול אל מול החיצים שירית לעברה, אלא א-ת בעצמך גילית אומץ מדהים, כי דרושים הרבה כוחות כדי להגיד את הדברים לאמא, בידיעה שהדברים עלולים לפגוע ולהכאיב. מעריכה מאד את האומץ שלך ושמחה עבורך על הזכייה הגדולה בה התברכתן שתיכן

 

[כישרון בפוטנציה]

ואוו.... את פשוט מלכה!

אני מסירה בפנייך את הכובע, בחרת ללכת בדרך אמיצה, לדעתי הוכחת לעצמך שאת מסוגלת לעשות כל דבר אם רק תרצי בכך. כמה טוב שעשית לעצמך, כך הייתי מאחלת לכולנו.

 

[יש רק עכשיו]

תודה, אבל הכתר הוא לא לי

לי לא היה האומץ לעשות את הצעד הראשון, הייתי בתקופה שהדבר היחיד ששלט בחיי היה הפחד, והיא זו ששמה אותי בפינה ועמדה על שלה ולא ויתרה.

 

[hayapollak]

מקסים, מאד מרגש

אמא שלי לא חברה שלי ואף פעם לא היתה, אבל כפי שכבר כתבתי היא אמא שמכבדת ומעריכה אותי, נותנת לי לחיות את חיי, נמצאת שם כשאני צריכה וגם אני עבורה לא חברה, אבל אני בת שיודעת להיות שם בשבילה. עבורי-דייני, זה נפלא, עשינו דרך ארוכה... ההתחלה, הילדות,גיל הבגרות.. היו קשים עבורי מאד. אבל לא ויתרתי - והרווחתי אמא ביושר ובעבודה. יתכן שזה שיעור שהייתי צריכה ללמוד...

 

[כישרון בפוטנציה]

אני מוכרחה להודות שאני מופתעת

שמתן לב איך התפתח הנושא הזה? באמת שלא חלמתי על כך שכל כך הרבה בנות יזדהו ויתחברו עם הנושא. מקווה שנשכיל ללמוד מכך דבר או שניים ושלפחות נהיה הורים טובים יותר. לא הייתי רוצה שביתי (שאולי תהיה לי בעוד שנה- שנתיים) תרצה להסתיר ממני דברים או שתצטרך לעבוד על עצמה לפני כל שיחה איתי. מעניין איך עושים את זה כמו שצריך...? איך מקימים משפחה בריאה ונטולת רגשי קיפוח ומועקות. מהי הדרך הנכונה לגדל ילדים?