כמה דברים שיוצאים מהלב...

hayapollak

New member
כישרונית

אין לי מרשמים למי הדרך הנכונה, לדעתי אין דבר כזה לגדל ילדים כמו שצריך, מה שיש זה מה את מצפה מעצמך כהורה (זו אחריות לכל החיים) ואיזה קשר את רוצה שיהיה לך עם ילדייך. אני יכולה לומר שני דברים *זו אחת הסיבות שילדתי מאוחר. היה חשוב לי מאד קודם לפני ילדים להתפתח מבחינה רוחנית, לבוא לעולם האמהות עם מטען ועליו לבנות את האמהות שלי. וכן חשוב לי גם היום ללמוד,לצמוח, להתפתח על מנת שאוכל לתרום לבן שלי ולתת לו חיים איכותיים (לאוו דוקא בכסף) *תתפלאי יש לך תוצאות - הבן שלי, כתה ח' עשה עבודת שורשים, מקוצרת רק על המשפחה המצומצמת. המורה כתבה לו בין היתר שהוא תאר את הקשר והיחסים שלו עם אמא בצורה כנה ורגישה ורואים שהוא אוהב אותי אהבה ללא תנאי ושיש לנו מערכת יחסים מקסימה. ברור לך שכשקראתי - לא הפסקתי לגעות מבכי.... אז יש - יש תמורה לאגרה, להשקעה, למחשבה, ליכולת הרוחנית. אין ספק שאם משקיעים זה מביא תוצאות.
 
חייה, בטוח שיש משהו נוסף...

הריי באנו עם מטען מהבית, ולא לכולנו המטען הזה היה מטען חיובי. אני לא יודעת כיצד מפתחים מערכת יחסים טובה בין הורים וילדים כי זה לא בא לי בטבעיות מהבית שלי. מפחיד אותי לחשוב שבסופו של דבר אחזור על אותן טעויות שעשו הוריי, ושילדיי יעמדו במצבים בהם עמדתי אני. איך יוצרים פתיחות וכנות עם ילדים?
 

hayapollak

New member
נכון פתיחות וכנות

זה בסיס מאד חשוב ונכון להורות חיובית. אני פתוחה עם הבן שלי מגיל אפס. הסברתי לו שאבא לא גר איתנו - אבל זה לא אומר שהוא לא אוהב אותו או אותי. ובכלל בכל נושא בבית, בבית ספר,חברים - מאד חשוב לי שאביעד יבטא את מה שהוא מרגישששש, הרבה פעמים וזה מאד קשה צריך להקשיב לילד מבלי לשפוט אותו (למה עשית, למה זרקת, למה שברת, אתה מעצבן,אתה אפס,אתה בטלן... מילים שנורא קל להשתמש בהן בתור אמא - לשוחח, להסביר, לומר לילד מה את מרגישה גם כשאת מרגישה אליו רגשות של כעס וכו להגיד אבל גם לשמוע אותו. למשל לא נתתי לבן שלי אף פעם ללכת למיטה בערב כועס או בוכה... וגם בבוקר ועד היום - אני לא מתנהגת לחוצה וכועסת, נו בוא כבר, נו תתעורר כבר, עד גיל 11 אני חושבת הייתי מעירה אותו עם חיוך ונישוקים... היום אני דואגת לפתוח רדיו במטבח- להשמיע מוסיקה ולא חדשות, ונותנת לו זמן להתעורר. (גם אני עצמי לא אהבתי ללכת לישון כעוסה או עצובה וגרוע יותר להתעורר מעוצבנת בבוקר. אני בטוחה שעם הזמן ועם הרבה שיתוף מבן הזוג את תיצרי את האטמוספירה שנכונה לכם ותמצאי את הדרך לגדל ילדים בריאים בנפשם. העניין הוא שכמה שתשקיעי בלפתח את עצמך ואת הזוגיות שלך לפני בוא הילדים - זה יהיה לטובת העניין, כי כשיש תינוקות לא תמיד יש זמן וכח נפשי לצמוח.
 

שירה1973

New member
קטונתי...

הדרך הנכונה לגדל ילדים - בטח ובטח שאין רק דרך אחת, ואני מרגישה שקטונתי ממילא להביע איזו דיעה נחרצת בנושא שרחוק ממני (בהיותי נטולת ילדים...) אבל מכיוון שהייתי ילדה בעצמי אני יכולה לענות לך מהמקום ה"הוא", והילדה של פעם חושבת שלא חשוב באיזה דרך בוחרים לגדל ילדים, יש דבר אחד חשוב, קרוב לוודאי הכי חשוב, שהכרחי שיהיה נוכח בכל דרך בה בוחרים. והדבר הזה הוא המסר הברור מאד - שאוהבים את הילד ללא תנאי, וללא גבול. הילד חייב לגדול בתחושה שהוא רצוי, שהוא אהוב, ואף לא לרגע לפקפק בכך ששני הוריו אוהבים אותו בזכות מי שהוא. עם כל השאר אפשר להסתדר בעיניי, אבל כאשר אין את תחושת הבטחון הבסיסית הזאת - זאת בעיה שקשה מאד לפתור לאורך כל החיים.
 
לא קטונת בכלל ../images/Emo13.gif ציינת כאן משהו

שהוא בהחלט שורש העיניין. לאהוב אותו באשר הוא, דומה ושונה ככל שיהיה מאיתנו ומהסובבים לנו. קבלה של הילד כמו שהוא יוצר בסיס לקבלה שלו כפי שהוא, וממנו קבלה של הסובבים אותו כפי שהם, ומשם הכל פרוס לפניו, ומשם הוא יכול להפליג לכל מחוז אשר חשקה נפשו.
 

שירה1973

New member
בטחון עצמי

אני מאד מסכימה. אני חושבת שהזרעים של הבטחון העצמי של האדם הבוגר נזרעים בקרקע הנפש של הילד בגיל צעיר מאד מאד, והחקלאים במקרה זה הם ההורים שלו... הם טומנים את הזרעים האלה, והם אלה שדואגים להשקות אותם, לטפח ולדשן אותם ולהצמיח מהם את הבטחון הבסיסי של הילד בעצמו, ביכולותיו ובמי שהוא. את התחושה הזו של "מי אני ומה הערך שלי בעולם הזה" הוא יקח איתו הלאה, כצידה לדרך המאד מורכבת בהמשך החיים. אני רואה את זה בצורה כל כך מוחשית על עצמי, ורואה את זה כמובן גם על הסובבים אותי. אנחנו בהחלט תבנית נוף ילדותנו, לטוב ולרע.
 
../images/Emo24.gifובעצם מה שאני אומרת זה

אל תוותרי. בשביל עצמך לפני הכל
 
למעלה