הזמן עושה את שלו..
העיצוב המינימלי שהיה מתאים לשנת 1968, כבר אינו מתאים כיום. הן הציבור והן חברות התקליטים רוצים שאלבומים (בכלל, לאו דווקא של הפלויד) יבואו עם 'תוספות': קטעי בונוס, תמונות, הטקסטים וכו'. פעם היו liner notes פשוטים - כמה מילים מאחורה המהללות את הלהקה, בנוסח פרסומי או יחצ"ני. היום יש לעיתים חוברות עם עשרות עמודים, הכוללים פרטים מלאים על המשתתפים באלבום, מילות השירים, ולעיתים גם מאמר מלומד על תולדות הלהקה או האלבום. העיצוב המושקע הולך ונהיה נפוץ יותר ויותר - כמו גם "קופסאות" משולשות ומרובעות, עם גרסאות המונו של האלבומים, outtakes וגרסאות חיות של השירים מהופעות או מהרדיו. לטרנד הזה יש הרבה סיבות, חלקן מסחריות ורובן דמוגרפיות. אני לא רואה בכך שום בעיה, כל עוד אין 'רביזיה' היסטורית, או שינוי מוחלט על עטיפה מוכרת (את זה לא עושים, בד"כ, מלבד במקרים נדירים). בהדפסה המקורית של Saucerful בארט כלל לא הופיע. אני לא בטוחה ששמו אפילו הופיע בין שמות חברי הלהקה, על העטיפה. הפלויד ניסו לבסס עצמם, באותם ימים, בנפרד ממנו, ו'מחקו' אותו לגמרי מיחסי הציבור שלהם. זה נמשך כך במשך שנים - בעצם עד WYWH. הפלויד שינו, כמובן, את גישתם לנושא עם השנים. בארט מקבל כיום את המקום הראוי לו בחוברת המצורפת לאלבום, אני מניחה.
