אשה יקרה מדי
שרי אריסון, כמובן. ברצינות, יותר מדי רכוש לבנדם אחד, זה ממש לא בריא. לו אני במקומה, הייתי מחלקת את ההון שלי לחתיכות קטנות, נותנת (הה הה) בסתר, ונשארת עם רנטה מכובדת, שתאפשר לי פינוקים במידה. בהתחלה, האשימו אותנו שהברחנו אותה. ששלי ירדה עליה חזק מדי (אשה רעה רעה רעה), שגורלה של המיליארדרית האומללה הוא עוד נדבך בהוכחה שאנחנו אוכלים את עצמנו ואחד את השני. והיו כמובן הפרשיות שנחקרו בעניינו של עופר גלזר. נורא קל לבוא ולצרוח "מוצצים את דמי". בעיקר כשלאשתך החדשה יש מיליארדים וגם דובר בשם רני רהב. גם את ההתבכיינות הזו היה קשה מאוד לקנות. קודם תוכיח שלא הכנסת ידיים לתחתוני (וגם שאין לך) ה-אחות. בזמנו, הטיעונים הללו ממש קוממו אותי: אין אדם שהוא מעל לביקורת. אין מי שחסין מפניה ואיש לא צריך להיות. ביקורת, גם עוקצנית, גם בוטה או מרושעת, היא דבר טוב, באופן עקרוני. ביקורת מדרבנת, ביקורת היא מנוף לשינויים, ביקורת היא אקט מכונן, ולא אקט הרסני. וכן, זו עמדה שאני מחזיקה בה המון שנים, גם כשהביקורת מופנית כלפי. גם כשאני נעלבת. התעצבנתי כשהאשימו את כולנו בעזיבתה של שרי אריסון את הארץ. אפילו ניהלתי על זה ויכוח עם אבא של חברה. איש גדל מיימדים שלא כדאי להרגיז. לא היה לי טיעון מבוסס או מדויק, רק תחושת בטן, שהאצבע המאשימה היא קומופלאז היסטרי, שמעיד יותר מהכל על אובדן עשתונות. עכשיו הכל מובן: אריסון הסתבכה עם מס הכנסה - על פי עדויות במשפט שמנהל נגדה בארה"ב מיקי דורסמן, בעלה לשעבר, בטענה שחטפה את בנם המשותף. וכל הטיעונים התגלו כמופרכים, בזויים, מגוכחים. והנה, הופה והופ, האבק בדרכים אט שקע, ואריסון שבה הביתה. המציאות אכן עולה על כל דמיון. צר לי על שרי. עם כל החומרנות שלי, לא הייתי מתחלפת איתה. זה באמת יותר מדי רכוש לאדם אחד (באדיבות ידיעות אחרונות):2.4 מיליארד דולר (!!!). אדם פרטי לא יכול לנהל הון כזה. הוא נאלץ להחזיק צוות של רואי חשבון, יועצים כלכליים, עורכי דין ומה לא. וכולם, בוחשים. ובמילייה כזה, איך את אינך יכולה לנהל את חייך בספונטניות (מה שמעלה את ההרהור שהבריחה לארצות הברית היתה מתוכננת חודשים מראש. בטח הרבה לפני ששלי פתחה עליה פה מוצדק). כל אחד רוצה ממך משהו, ולכי תבטחי באנשים שהכי קרובים אליך (ע"ע עופר גלזר) כי לא ייתכן שאין להם אינטרסים סמויים וגלויים במסכת חייך. כלוב של זהב, שרי. תזרקי את זה קיבינימט, ואז, אולי, תמצאי את השלווה שבתוכך, ולא תצטרכי להטיף לכולנו מנטרות מזוייפות על מנת להצדיק את אושרך המתחסד. ככה אני אומרת.
שרי אריסון, כמובן. ברצינות, יותר מדי רכוש לבנדם אחד, זה ממש לא בריא. לו אני במקומה, הייתי מחלקת את ההון שלי לחתיכות קטנות, נותנת (הה הה) בסתר, ונשארת עם רנטה מכובדת, שתאפשר לי פינוקים במידה. בהתחלה, האשימו אותנו שהברחנו אותה. ששלי ירדה עליה חזק מדי (אשה רעה רעה רעה), שגורלה של המיליארדרית האומללה הוא עוד נדבך בהוכחה שאנחנו אוכלים את עצמנו ואחד את השני. והיו כמובן הפרשיות שנחקרו בעניינו של עופר גלזר. נורא קל לבוא ולצרוח "מוצצים את דמי". בעיקר כשלאשתך החדשה יש מיליארדים וגם דובר בשם רני רהב. גם את ההתבכיינות הזו היה קשה מאוד לקנות. קודם תוכיח שלא הכנסת ידיים לתחתוני (וגם שאין לך) ה-אחות. בזמנו, הטיעונים הללו ממש קוממו אותי: אין אדם שהוא מעל לביקורת. אין מי שחסין מפניה ואיש לא צריך להיות. ביקורת, גם עוקצנית, גם בוטה או מרושעת, היא דבר טוב, באופן עקרוני. ביקורת מדרבנת, ביקורת היא מנוף לשינויים, ביקורת היא אקט מכונן, ולא אקט הרסני. וכן, זו עמדה שאני מחזיקה בה המון שנים, גם כשהביקורת מופנית כלפי. גם כשאני נעלבת. התעצבנתי כשהאשימו את כולנו בעזיבתה של שרי אריסון את הארץ. אפילו ניהלתי על זה ויכוח עם אבא של חברה. איש גדל מיימדים שלא כדאי להרגיז. לא היה לי טיעון מבוסס או מדויק, רק תחושת בטן, שהאצבע המאשימה היא קומופלאז היסטרי, שמעיד יותר מהכל על אובדן עשתונות. עכשיו הכל מובן: אריסון הסתבכה עם מס הכנסה - על פי עדויות במשפט שמנהל נגדה בארה"ב מיקי דורסמן, בעלה לשעבר, בטענה שחטפה את בנם המשותף. וכל הטיעונים התגלו כמופרכים, בזויים, מגוכחים. והנה, הופה והופ, האבק בדרכים אט שקע, ואריסון שבה הביתה. המציאות אכן עולה על כל דמיון. צר לי על שרי. עם כל החומרנות שלי, לא הייתי מתחלפת איתה. זה באמת יותר מדי רכוש לאדם אחד (באדיבות ידיעות אחרונות):2.4 מיליארד דולר (!!!). אדם פרטי לא יכול לנהל הון כזה. הוא נאלץ להחזיק צוות של רואי חשבון, יועצים כלכליים, עורכי דין ומה לא. וכולם, בוחשים. ובמילייה כזה, איך את אינך יכולה לנהל את חייך בספונטניות (מה שמעלה את ההרהור שהבריחה לארצות הברית היתה מתוכננת חודשים מראש. בטח הרבה לפני ששלי פתחה עליה פה מוצדק). כל אחד רוצה ממך משהו, ולכי תבטחי באנשים שהכי קרובים אליך (ע"ע עופר גלזר) כי לא ייתכן שאין להם אינטרסים סמויים וגלויים במסכת חייך. כלוב של זהב, שרי. תזרקי את זה קיבינימט, ואז, אולי, תמצאי את השלווה שבתוכך, ולא תצטרכי להטיף לכולנו מנטרות מזוייפות על מנת להצדיק את אושרך המתחסד. ככה אני אומרת.