כמעט תשיעי והשאלות עולות...

[גלית מפעם]

ניצן - מה הערכת המשקל אצלך ../images/Emo35.gif

 

[nitsanem]

לפני כחודש

הוא היה 2,263

מדובר בסוסון.

 

[גלית מפעם]

אוהוווו ../images/Emo12.gif - אצלי 2,440 בשבוע 35

אכן סוסון (אין פרצופון של סוס, חבל). אבל, לכי תדעי........ זה הרי כ"כ לא מדויק ובד"כ יוצא הרבה פחות.

 

[nitsanem]

מהפה שלך...

ואולי אין סוס, אבל

יש ויש.. (וגם

אבל נראה לי שזה

)

 

[גלית מפעם]

גם לי נראה שיש לכם ../images/Emo89.gif

נבדוק אותך ביום שלישי

 

[רוני של יובל ומאיה]

רק אני לא עושה הערכות משקל? ../images/Emo153.gif

או שיש פה עוד כמה מטורפות כמוני, שסומכות על ההערכה הידנית של המיילדת ועל משקלים ממוצעים פחות אות יותר בלידות קודמות, מאשר על הערכות באולטראסאונד?...

 

[ayala26]

בהולנד אין דבר כזה הערכת משקל

וגם לא שוקלים את ההריונית ולא מדכאים אותה בלי סיבה

 

[רוני של יובל ומאיה]

אוי, אותי מדכאים כהוגן... אם כי כבר

כחודש לא נשקלתי. אני מפחדת לעלות על המשקל ביום שלישי הקרוב... עליתי כבר כל כך הרבה, שאני מפחדת שייצא פתק "נא לעלות אחד אחד".

 

[אם פי 3]

אבל את שניים. לא תוכלי לעלות אחד

 

[גלית מפעם]

רוני-את ממש לא מטורפת ../images/Emo67.gif

אני ממש סתם עושה את ההערכות משקל האלה כל 3 שבועות, מכיוון שאני זו שניהלה את כל המעקב הריון שלי - ידעתי מה צריך ומה אני רוצה ובאתי וביקשתי הכל מהגניקולוג שלי, וחלק מן הבדיקות יזמתי לבד והלכתי לרופאים פרטיים והגניקולוג שלי של קופ"ח היה כ"כ בסדר שלא רציתי, דווקא כשהוא יוזם משהו ושולח אותי לקראת הסוף להערכות משקל, סתם להיות עקרונית ולומר לו שאני לא מעוניינת. אם זה היה לי מאד עקרוני וחשוב לא לעשות אולטרסאונדים רבים כ"כ, הייתי מתעקשת, אבל זה דווקא ממש לא משנה לי. על כל מה שחשוב - התעקשתי. למשל, הוא לא ממש הבין מה זה בדיקת GBS ועשה לי משטח וגינאלי רגיל ובדיקת שתן (שלא בהכרח מגלה את ה- GBS) ולא יצא כלום, כמובן, אז עשיתי לי מיקור-חוץ נוסף, עקפתי דרך רופאת המשפחה שלי ובאתי וביקשתי הפניה למשטח ועשיתי הבוקר לבד. כך שאינך מטורפת. אני מאד מבינה מי שלא עושה הערכות משקל, בעיקר אם יש לה מיילדת (ולי, כזכור, אין, כי לא אלד בבית) ועוד יותר בעיקר, אם כבר ילדה. אני גם לא מייחסת חשיבות יתרה להערכות האלה. לסיכום: את נומאלית

 

[nitsanem]

גמני סומכת על המיילדת כמובן

אני מתארת לעצמי שכל אחת והלחצים שלה, אני למשל לא העליתי על דעתי לעשות מי שפיר, אבל מהמשקל אני באמת מודאגת (ובאמת יש לי ילד גדול) אז אני מרגיעה את עצמי בדרך הזאת, ומודה בפה מלא שהיא לא אופטימלית בכלל... חוץ מזה, אין לי לידות קודמות להסתמך עליהן. (וגם לא לגלית מפעם)

 

[ayala26]

כמה נכון

אנחנו קיבלנו כמתנות אוברולים עם תיקתקים - דברים נחמדים ויפים אבל התבררו מהר מאוד כלא פרקטיים כשלוקחים תינוק בן שבוע לשירותים.

 

[valeta]

היי ושתי! אני ילדתי בבית חולים, אבל

יכולה אולי לעזור. לגבי בגדים - פשוט ללבוש מה שנוח לך. כל דבר שנוח הוא טוב, ושיהיו לך כמה בגדים נקיים שתוכלי להחליף אם יתלכלך (אגב - ממש לא זכור לי שהבגדים שלי התלכלכו. הדימום לא כ"כ מסיבי). אולי בשעות שלאחר הלידה תלבשי כותונת לילה? (אז הדימום רב יותר והוא מתמעט בהדרגה). בקיצור - הבגדים זה לא עניין רציני, מקסימום תזרקי כמה כותנות ישנות (הזדמנות לקנות אחר כך בגדים חדשים...). חרדות? ברור שיש לך, את הרי עומדת בפני לידה. יש המון דרכים להתמודד עם חרדות, לא יודעת איזו מתאימה לך. לי עוזר לקרוא המון על מה שצפוי, להחליט עם עצמי החלטות (גם אם לא אממש אותן אח"כ) איך לנהוג בכל מיני סיטואציות. לגבי התינוקת - בהנחה שיש לכם את הציוד הדרוש (כמובן לפי רצונכם - שידה, מיטה, עגלה וכו'), אז את צריכה בגדים לתינוקת (תקני קצת מכל סוג לבוש: אוברולים, מכנסיים עם ובלי רגליות, גרביים, חולצות, בגדי גוף, ותעשי שילוב בין דברים ארוכים לקצרים, כי העונה מתעתעת וגם כי תינוק קטן סובל עדיין יותר מקור), צמר גפן, טיטולים, חיתולי בד, מגבונים לחים, משחה לטוסיק, בקבוקים+תמ"ל+מתקן לייבוש בקבוקים+סטריליזטור (אם את לא מתכוונת להניק), מצעים למיטה ולעגלה (כולל מגן ראש), שמיכות). אולי כדאי שיהיה לך בבית גם תיונים (של תה רגיל), כי לפעמים יש בחודש הראשון הפרשה מהעיניים, וקומפרסים חמימים מתה מאוד עוזרים.

 

[אשכר ש]

תשובותי:

מה כבר כמעט תשיעי???

1. לגבי תחבושות, לי הספיקו תחבושות הלילה לדימום כבד של allways. את יכולה גם להצטייד מראש בפדי הנקה ששמים בתוך החזיה או בתוך גוזיות (חזיה-גופיה). די מהר תתחילי לטפטף חלב ואולי לא יהיה לבעלך חשק לקפוץ לסופר-פארם. 2. בגדים נוחים ולא לוחצים. עדיף כמה שפחות להיות עם חזיה. 3. אנחנו לא לקחנו לבי"ח, הזמנו רופא ילדים הביתה. 4. תראי, לכל אחת לידה שונה. עצות אפשר לתת בלי סוף ויכול להיות שהן יעזרו אבל מאוד יכול להיות שהן בכלל לא יהיו רלוונטיות אליך. לדעתי, את צריכה להיות פתוחה להכל. גם לזה שיתכן וזו תהיה לידה ארוכה מאוד וכואבת. לידה היא לא תמיד אירוע נפלא, סה"כ זה דבר כואב(למעט מקרים נדירים ביותר). אבל בסופו של דבר אנו יכולות לעמוד בכאב ולהתמודד איתו בדרך זו או אחרת. מה שאני מנסה להגיד זה, שלפעמים לידת הבית מצטיירת כדבר מופלא וגם אם היא כואבת, תמיד מצאנו דרך להתמודד איתה והיה בסדר. מאוד יתכן שעוצמת הכאב תפתיע בעוצמתה, אבל תמיד תזכרי שזה כאב שבסוף יעבור ואת תהי עם תינוקת מקסימה ביד. אולי זה מבאס מה שאני כותבת אבל נראה לי חשוב להגיד את זה. זה בא בעקבות הדף הזה בבאופן http://www.beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl?איך_היתה_הלידה . 5. נראה לי סה"כ טבעי. אבל לדעתי תחושת הביטחון צריכה לחזור אליך בקרוב. אולי תנסי לשים את האצבע מה מפחיד אותך ולדבר על זה עם זוגך/חברה/מיילדת/איתנו?

 

[vashti72]

קודם כל תודה תודה לכן

אני לא מפחדת מהכאב, כי אם יש משהו שהצלחתי לעבוד עליו בהריון, לקראת הלידה, זו ההבנה שיש לכאב הזה סוף, וסוף טוב. כמו שאמרתי חוויתי משהו מאד קשה לפני כשבוע והרגשתי שכאב פיזי, הכי נורא שיהיה לא ישווה לכאב של אבדן. בעצם הפחד שלי נובע מהחשש שיקרה משהו פתאומי, ויהיה מאוחר מדי לעבור לבית החולים. כל הזמן התבססתי על זה שדברים לא קורים באופן פתאומי. מצוקה זה דבר שמתפתח, והמילדת תזהה את זה, אבל מה שקרה אצלנו היה מיידי. רגע אחד הכל בסדר, ורגע אחד הכל נגמר. ועם התחושה הזו קשה לי להתמודד. ואז אני שואלת את עצמי-בעצם אני לא יודעת כלום על לידה(המון מקריאה-אבל ללא ניסיון ממשי), על סמך מה אני עושה החלטות בכלל?

 

[debby12]

בכלל לא שאלות מטופשות

אנחנו קנינו לי "כותונת לידה" פושטית במיוחד מפלנל עבה ונוח - כדי שארגיש נוח בלידה ולא אתבאס אם יתלכלך (אבל היה חורף וקר נורא - זה כבר לא המצב). אגב - היא בכלל לא התלכלכה בסוף (אולי כתם קטן של דם - אבל ממש מינורי - משהו בסדר גודל של דימום מחזור ש"ברח" טיפה. תשכחי מכל תיאורי הזוועות שאנשים אוהבים להשמיע. במיוחד בחרתי אותה שתהיה לי נוחה - מבד נעים, אורך עד אמצע הירך - בין הברך לפיפי נגיד. ככה שאוכל להסתובב איתה במהלך הצירים בלי תחתונים אבל עדיין להרגיש נוח ו"לבושה" ומצד שני שיהיה לי נוח כשיגיע הזמן ללחוץ את התינוקת החוצה או אם אבקש בדיקת פתיחה לעידוד המורל העצמי שלי [כלומר ש"יש התקדמות" ורואים את האור בקצה הצירים...]. וגם היו לה כפתורים מלמעלה עד הפופיק כדי שאחרי שהיא תצא אוכל להניק אבל לא להרגיש ערומה לגמרי [אגב - זה דבר שלא קרה. איכשהו כשהיא יצאה הדבר האינטואיטיבי שעשיתי היה לקלף מעלי את כל הכותונת] ממליצה מאוד על משהו בסגנון הזה שנוח לך, שיהיה רחב (גודל XL) ושיגרום לך להרגיש לבושה/מכוסה ברמה שנוח ונעים לך (כל אחת ומה שמתאים לה). אם כבר חם בארץ הכי טוב לדעתי זה להחרים לצורך העניין שלל חולצות T ענקיות של בן הזוג [למה לא? שיתרום את חלקו למאמץ הלידתי

] גמני לא לקחתי לבית חולים - סתם לרופאת ילדים. למה להכניס תינוק בריא למבנה מלא חיידקים של חולים? על כל פנים - אם זה חשוב לך (אני מניחה שבגלל המענק לידה?) - נדמה לי שיש כלל מערכתי שלצורך קבלת מענק לידה את חייבת להתייצב שם תוך 24 שעות מהלידה. ועוד טיפ הוא שכדאי לעשות זאת בשעות הבוקר - נגיד בין 8 ל-1 שאז כל הפקידות וכו' נמצאות. בערב פחות יש עם לי לדבר, שלא לדבר על הלילה. מאוד נורמלי החרדות. אל תדאגי - את הולכת לעשות את זה כמו

 

[vashti72]

לא יודעת למה, גרמת לי לדמוע....

כאילו רציתי שמישהו יגיד לי שיהיה בסדר...

 

[debby12]

אני יודעת למה... את בחודש תשיעי...

זה החודש שבו עם טירוף ההורמונים גם טלפון מצלצל גורם לדמעות

אבל באמת, כל מה שאת מתארת מאוד מאוד נורמלי. אני "החזקתי מעצמי" מאוד שלמה ונחושה עם הרעיון של ללדת בצימר-לידה [ברמות קיצוניות אפילו] וזו אפילו היתה לידה שניה שלי כך שלא היה מה לדבר על חשש מה"לא ידוע" -- ועדיין הרגשתי חששות ש"לא יהיה בסדר". השתדלתי לעשות מדיטציה חיובית עם דמיון מודרך על איך הכל הולך טוב בלידה. בסוף באמת הלך טוב....

 

[mamadan]

קודם כל הרבה בהצלחה ../images/Emo24.gif

יכולה רק לתרום מניסיוני, 1. בשביל התינוקת, נראה לי שרק הבסיסי- בגדים, חיתולים, שמיכה וכו', בשבילך תחבושות, לי היה טוב עם תחתונים חד פעמיים בהתחלה, בפעם הקודמת קיבלתי מהמיילדת מגבונים עם איזה שהוא חומר מאוד מרגיע, שעזר גם לטחורים (לא זוכרת איך זה נקרא...) 2. אני לבשתי את הבגדי בית הרגילים שלי- מה שנוח לך, מקסימום מכבסים. 3. לא לקחנו בכלל, הבאנו רופא הביתה למחרת. 4. קודם כל תאמיני בעצמך ותאמיני ביכולת של הגוף שלך ללדת. תקשיבי לגוף- כך תוכלי למצוא תנוחות / תנועות / נשימות שיקלו עלייך ברגעים הקשים, בתכלס, הדבר היחידי שיעביר את הכאב זה כשהיא תצא. אל תשכחי שמדובר בכמה שעות קשות לעומת חיים שלמים של אושר... 5. נורמאלי מאוד, אני בחרדות כל הזמן, גם בהריון שלישי (לא יכולה לעזור לך בזה...) מאחלת לך לידה קלה ומעצימה! איזה כיף... רוצה כבר להגיע לזה..

 

[גלית מפעם]

ושתי - מה התל"מ שלך? גם לי נותרו 5

שבועות (ו- 4 ימים). גם אצלי הופיעו פתאם החרדות, ממש לפני מס' ימים, שחשבתי שפשוט אין לי. אבל אני מרגישה שזה נורא טבעי. זה נורא נורא קרוב וזו גם לידה ראשונה לי. פחד מהלידה עצמה ובעיקר, אני חושבת, האסימון שפתאם יורד לו, שאני הולכת להיות אמ או-טו-טו, ושזה לא ענין של מה בכך. פתאם, אחרי 8 חודשים שלא בכיתי בהם, אני בוכה מהמון דברים. אולי ההתקפים ההורמונליים של ההריון נזכרו להופיע. אבל זה דווקא אחלה לי לבכות סוף-סוף

וקצת עם רחמים עצמיים. זה הרי כזה וואו. ואני רק מתחילה לקלוט. זה בטח עוד כלום. איזה יופי שאת יולדת בבית. שיהיה לך נפלא וקל.