רוב הדוגמאות שאת מביאה
לא קשורות בהכרח לקמצנות אלא להעדפות/ תפיסות תרבותיות/ דפוסי התנהגות. למשל: אינו נוהג/ת להציע לשלם עבור כוס קפה עלובה - כוס קפה של מי? שלך? לא רואה שום קשר לקמצנות, כל אחד והתפיסות שלו לגבי הכסף/ תפקידים מגדריים. פגשתי קמצנים חולניים שהזמינו בחורות לארוחות שחיתות "כי תפקידו של גבר הוא 'לפנק' הבחורה", ואנשים נדיבים ביותר שלא הציעו לשלם לאף אחד על שום דבר, אלא אם הוא באמת זקוק לכך. אינו/ה חושב להשאיר טיפ קטן למלצר - אולי יש קשר מסוים, אבל יכול להיות גם עניין תרבותי. באירופה למשל לא נהוג להשאיר טיפ למלצר. בישראל, לדעתי, המנהג הזה גם עומד להיעלם בעתיד, עם הנהגת שכר בסיס חובה למלצרים. אינו/ה נוהג/ת להשקיע במתנה קטנה בעלת ערך סנטימנטלי- עניין תפיסתי / תרבותי לגמרי. אני אדם די נדיב, תורמת כסף לעמותות - אבל לא קונה לאף אחד מתנות בעלות ערך סנטימנטלי. לא מבינה למה צריך ולא מתחברת לזה. יושב/ת ליד תפריט ועושה חשבון בקול רם ואף מתלונן/ת בפני המלצר במסעדה בה המחירים סבירים - אולי קשור ברמה מסוימת, אבל נראה לי שזה נרגנות לא פחות מהקמצנות. מעדיף/ה לבלות בבית או עם משפחה מאשר לצאת החוצה - עניין של העדפה ומטרות. יש אנשים שזה הבילוי שהם אוהבים, יש אנשים שהתקציב שלהם מוגבל והבילוי בחוץ לא חשוב להם כמו, למשל, רכב חדש וכד'. נוהג להתווכח על מוצרים שעולים גרושים - שוב עניין תרבותי, יש אנשים שרואים במקח סוג של חוויה, אני לא אוהבת אבל מילא. הקיצר, אני חושבת שאת שמה תחת מטריית קמצנות המון דברים שלא קשורים אליה בהכרח. בעיני לפחות ה"קמצן" הוא מישהו שנמנע מהוצאות למרות שיש לו כסף, ומעדיף תמיד להגביל את עצמו בצורה מוגזמת או ל"התעלק" על אחרים מאשר לממן לעצמו איכות חיים סבירה שהוא יכול להרשות. פחות משנה האם הוא מתווכח על המחירים או לא, ובכלל לא משנה האם הוא קונה לי קפה או מתנות.