כשהלב והראש פותחים במלחמה
טוב בקצרה ככה שתדעו מה הולך אצלי:
אני בן 34, חברה שלי בת 28 ויש לנו ילד בן 8 חודשים.
מאז שאנחנו בקשר אנחנו נפרדים וחוזרים באופן קבוע ומן התחילה היינו כלכך שונים שהיה ברור שהסיכוי להצחה נמוך, אבל התאהבנו וזרמנו עם מה שיש.
אני אדם מאוד ספונטני, מנהל אורך חיים אגרסיבי ועשיר בסיכונים, אני נוטה להשוות את עצמי לרכבת קיטור גדולה וכבדה שברגה שהיא תופסת מומטום בלתי אפשרי לעצור אותה. הקמתי 3 עסקים במהלך החיים, ועד גיל 34 הגשמתי את רוב החלומות שלי.
הבת זוג שלי היא אישה מאוד מקובעת, עם אמונה חזקה (חצי דתיה ומסורתית), חייה חיים של שגרה ובטחון, מתנהלת "כמו כולם" כי "כולם מתנהלים ככה".
נוטה להשוות את החיים שלה לאלו של אחרים, ולפעמים אפילו לטלנובלות.
פחדנית וחוששת מכל דבר שהוא מחוץ ל COMFORT ZONE.
הבעיות:
היא גרה בעיר שאני מאוד לא אוהב, בעיקר בגלל נסיון רע
בהתחלה גרתי אצלה בדירה אבל אחרי חודשיים של אבטלה קמתי והלכתי.
בנסיון אחר, גרתי אצלה והמשפחה שלה כל הזמן נדחפה לנו למערכת יחסים,
בדוגמה אחת, אבא שלה(!) דרש שאני אתן לבת זוג שלי כסף (??) וכאשר הבהרתי לו שלא יתערב וזה לא קשור אליו, הוא תקף אותי, ואח שלה איים עלי באופן קבוע, בקיצור ניסו לנהל אותי כמו שהם מנהלים אותה, וכאשר ראו שזה לא ילך להם, החלו האיומים והאלימות. לאחר מכן היא עצמה סגרה דלתות למשפחה שלה כדי שהם לא יתערבו, וזה באמת עבד, עד למשבר הבא שלא איחר לבוא, והיה לא פחות חמור.
התמדנו וניסינו בכל פעם להציל את המערת יחסית, שזה היה בעיקר, היא מבקשת, ואני מנסה לספק את הדרישות, ובכל פעם שמתחתי קוים אדומים, היה פיצוץ.
עם הזמן הבנתי שהיא מורגלת מהילדות שלה, לקבל כל מה שהיא רוצה, וליהיות מוקפת בתמיכה 24\7, כאשר המצב השתנה, היא התחילה לקרוס דבר שהביא לעוד ועוד ריבים. לאחרונה היא שקעה בקשיים כלכליים וביקשה סיוע, הצאתי לה מגוון אפשרויות שחלקן כללו גם שהיא כלל לא תצתרך לעבוד יותר, אף פעם בחיים, והיא תוכל לעבוד מהבית וליהיות עם הילד שלנו. היא סירבה להכל ודרשה כסף.
כאשר הבהרתי לה שהיא לא אחראית מספיק לכסף, היא ניסתה להשתמש בילד שלנו כנשק להוציא ממני כסף, ולבסוף היא ביקשה שאני יסיעה לה במעבר דירה, ולמרות התגדותי למעבר, הסכמתי לעזור, אך בגלל אילוצים הבהרתי לה שאני יגיע לעזור אבל לא אוכל להישאר במהלך הלילה, דבר שהיא מאוד לא אהבה ומיד הכריזה "אם אתה לא נשאר לישון פה, על תבוא". אז לא באתי, והיא כמובן מיד התקשרה והתחילה לבכות שאין לה עזרה במעבר דירה ושהיא עם תינוק ולבד.
עכשיו לבעיה האמיתית:
הלב אומר, שאני צריך לעזור לבת זוג שלי ולילד שלנו
הראש אומר שאני צריך לבסס יסודות יציבים ואם היא תרצה, היא תבוא עלי
עד כה בניתי אימפריה קטנה כדי לבסס את העתיד של הילד שלנו
דבר שלא הייתי מצליח לעשות אם הייתי בוחר בלב, ופשוט "זורם" איתה (אין לי אופי לזה גם ככה)
הפתרון שחשבתי אליו:
לתת לה הצעה (כמו שעשיתי בעבר) ולבוא לגור איתי, ולהנות מהחיים שאני יכול לספק, ואם היא תסרב, זאת זכותה, אבל אני לא אוכל להמשיך להיפגש איתה (בעיקר כי זה גורם לה הרבה סבל, מאחר והיא אלולה לחשוב שיש סיכוי להציל את המערכת יחסים)
מה דעתכם על המצב?
אגב אני רוצה לציין, שהיא אדם מאוד דביק וחייבת צומת לב באופן קבוע, היא מורגלת שכולם סביבה כל הזמן ונונתים לה יחס וצומת לב, היא מאוד פחדנית ואין לה כמאת נסיון חיים. ואני מנגד אדם קר ומתבודד, מניפולטיבי, עקשן, מאוד כריזמתי ואסרטיבי, מאוד חזק בגוף ובנפש, ומאוד ממוקד מטרה. יש לי נסיון חיים רב, ובניגוד לדעה הרווחת אני ממש לא אדם חומרי, אלא מאוד רוחני (אז כן כמו שאתם מבינים אנחנו ממש ממש שונים)
טוב בקצרה ככה שתדעו מה הולך אצלי:
אני בן 34, חברה שלי בת 28 ויש לנו ילד בן 8 חודשים.
מאז שאנחנו בקשר אנחנו נפרדים וחוזרים באופן קבוע ומן התחילה היינו כלכך שונים שהיה ברור שהסיכוי להצחה נמוך, אבל התאהבנו וזרמנו עם מה שיש.
אני אדם מאוד ספונטני, מנהל אורך חיים אגרסיבי ועשיר בסיכונים, אני נוטה להשוות את עצמי לרכבת קיטור גדולה וכבדה שברגה שהיא תופסת מומטום בלתי אפשרי לעצור אותה. הקמתי 3 עסקים במהלך החיים, ועד גיל 34 הגשמתי את רוב החלומות שלי.
הבת זוג שלי היא אישה מאוד מקובעת, עם אמונה חזקה (חצי דתיה ומסורתית), חייה חיים של שגרה ובטחון, מתנהלת "כמו כולם" כי "כולם מתנהלים ככה".
נוטה להשוות את החיים שלה לאלו של אחרים, ולפעמים אפילו לטלנובלות.
פחדנית וחוששת מכל דבר שהוא מחוץ ל COMFORT ZONE.
הבעיות:
היא גרה בעיר שאני מאוד לא אוהב, בעיקר בגלל נסיון רע
בהתחלה גרתי אצלה בדירה אבל אחרי חודשיים של אבטלה קמתי והלכתי.
בנסיון אחר, גרתי אצלה והמשפחה שלה כל הזמן נדחפה לנו למערכת יחסים,
בדוגמה אחת, אבא שלה(!) דרש שאני אתן לבת זוג שלי כסף (??) וכאשר הבהרתי לו שלא יתערב וזה לא קשור אליו, הוא תקף אותי, ואח שלה איים עלי באופן קבוע, בקיצור ניסו לנהל אותי כמו שהם מנהלים אותה, וכאשר ראו שזה לא ילך להם, החלו האיומים והאלימות. לאחר מכן היא עצמה סגרה דלתות למשפחה שלה כדי שהם לא יתערבו, וזה באמת עבד, עד למשבר הבא שלא איחר לבוא, והיה לא פחות חמור.
התמדנו וניסינו בכל פעם להציל את המערת יחסית, שזה היה בעיקר, היא מבקשת, ואני מנסה לספק את הדרישות, ובכל פעם שמתחתי קוים אדומים, היה פיצוץ.
עם הזמן הבנתי שהיא מורגלת מהילדות שלה, לקבל כל מה שהיא רוצה, וליהיות מוקפת בתמיכה 24\7, כאשר המצב השתנה, היא התחילה לקרוס דבר שהביא לעוד ועוד ריבים. לאחרונה היא שקעה בקשיים כלכליים וביקשה סיוע, הצאתי לה מגוון אפשרויות שחלקן כללו גם שהיא כלל לא תצתרך לעבוד יותר, אף פעם בחיים, והיא תוכל לעבוד מהבית וליהיות עם הילד שלנו. היא סירבה להכל ודרשה כסף.
כאשר הבהרתי לה שהיא לא אחראית מספיק לכסף, היא ניסתה להשתמש בילד שלנו כנשק להוציא ממני כסף, ולבסוף היא ביקשה שאני יסיעה לה במעבר דירה, ולמרות התגדותי למעבר, הסכמתי לעזור, אך בגלל אילוצים הבהרתי לה שאני יגיע לעזור אבל לא אוכל להישאר במהלך הלילה, דבר שהיא מאוד לא אהבה ומיד הכריזה "אם אתה לא נשאר לישון פה, על תבוא". אז לא באתי, והיא כמובן מיד התקשרה והתחילה לבכות שאין לה עזרה במעבר דירה ושהיא עם תינוק ולבד.
עכשיו לבעיה האמיתית:
הלב אומר, שאני צריך לעזור לבת זוג שלי ולילד שלנו
הראש אומר שאני צריך לבסס יסודות יציבים ואם היא תרצה, היא תבוא עלי
עד כה בניתי אימפריה קטנה כדי לבסס את העתיד של הילד שלנו
דבר שלא הייתי מצליח לעשות אם הייתי בוחר בלב, ופשוט "זורם" איתה (אין לי אופי לזה גם ככה)
הפתרון שחשבתי אליו:
לתת לה הצעה (כמו שעשיתי בעבר) ולבוא לגור איתי, ולהנות מהחיים שאני יכול לספק, ואם היא תסרב, זאת זכותה, אבל אני לא אוכל להמשיך להיפגש איתה (בעיקר כי זה גורם לה הרבה סבל, מאחר והיא אלולה לחשוב שיש סיכוי להציל את המערכת יחסים)
מה דעתכם על המצב?
אגב אני רוצה לציין, שהיא אדם מאוד דביק וחייבת צומת לב באופן קבוע, היא מורגלת שכולם סביבה כל הזמן ונונתים לה יחס וצומת לב, היא מאוד פחדנית ואין לה כמאת נסיון חיים. ואני מנגד אדם קר ומתבודד, מניפולטיבי, עקשן, מאוד כריזמתי ואסרטיבי, מאוד חזק בגוף ובנפש, ומאוד ממוקד מטרה. יש לי נסיון חיים רב, ובניגוד לדעה הרווחת אני ממש לא אדם חומרי, אלא מאוד רוחני (אז כן כמו שאתם מבינים אנחנו ממש ממש שונים)