כתבה מעניינת מאוד!!!!!

[iris and ben]

כתבה מעניינת מאוד!!!!!../images/Emo22.gif

מה דעתכן/ם האם אתן מרגישות כך? כן? לא? קצת?

 

[iris and ben]

הפניה לכתבה...

זה נמצא במוסף נשים "לא רוצה להגיע הביתה ולשמוע...."

 

[vered4]

טאבו שלא מדברים עליו

יש נשים שלא רוצות להיות אמהות, אבל הסביבה והמשפחה מצפים שזה יהיה הדבר הטבעי לעשות בשביל אשה. מצד שני יכולה להיות משהי שמאוד נהנית להיות אמא, אבל גם מאוד אוהבת את הקרירה שלה, ולעשות דברים למען עצמה, ואז היא כל הזמן בקונפליקט. מצד שלישי, מה שקורה בדרך כלל, זה שסדרי העדיפות משתנים. גם אם מאוד אהבתי לבלות, היום אני אוהבת להיות בבית עם הילד, או לבלות איתו. אותה בחורה שטענה שרימו אותה, אמרו לה שחוויה של לידת ילד זה הכי שווה בעולם, לא רימו אותה, פשוט, לה זה לא עושה את זה. וזה מחזיר אותי למסקנה, שלא כל אחת מתאים לה להיות אמא. וחבל שאין לזה לגיטימציה.

 

[אמא של תומר]

אני ילדתי בגיל צעיר יחסית (25)

ו"הפסדתי" את התואר בגלל זה (הפסקתי באמצע הלימודים), למרות שאני בטח אחזור לזה בעתיד... ולא מרגישה לשניה תחושת החמצה, אפילו להפך - אם הייתי יולדת שנה או שנתיים לפני כן, הייתי גם מאושרת מזה. הספקתי לעשות את הטיול שלי לפני, וכמעט כל מה שרציתי, פרט ללימודים, למרות שיש לי עבודה מעולה, אפשר לומר אפילו קריירה, ללא השלמת התואר, כך שאין לי על מה להצטער שלא הספקתי. תומר הוסיף לחיי מימד חדש ואושר ואהבה שאי אפשר לתאר במלים, אבל רק משום שהגעתי לכך באהבה, מוכנות, ורצון להקריב למען העניין הזה. עד שהפכתי לאמא, לא הבנתי אנשים שלא רוצים ילדים, או שלא מרגישים מוכנים, זה נראה לי צורך קיומי בסיסי, והיום, כשאני אמא, אני אומרת לכל מי שרק מוכן לשמוע, שצריך להיות מוכנים להקרבה הגדולה שבהבאת ילד לעולם, ואם לא מוכנים - עדיף לא להביא ילד מאשר להביא ילד אומלל (וזו דעתי, אנא אל תתנפלו עלי)

 

[ofelya]

לא הבנתי???

אמנם לא קל אבל אני מתחילה תואר עם ילד בן שנתיים וחצי ומתכננת הריון נוסף בשנה האחרונה של התואר. קצת תמיכה מאבא ואפשר להצליח

 

[חגית של אורן]

גם אצלי זה ככה - באמצע התואר

ילדתי את אורן שבועיים לפני תחילת הסימסטר. אז נכון שלקחתי רק קורס אחד אחה"צ כדי שבעלי יוכל להיות עם אורן, אבל המשכתי בכל זאת ואני שמחה על כך. בסימסטר השני כבר הגברתי חזרה את הקצב עם קצת עזרה - הכל אפשרי

 

[אמנון מרגלית]

אז קודם כל ...../images/Emo43.gif

יש כאן גם גברים וניתן לשאול "האם גם אתם/ן מרגישים/מרגישות כך?"... ולעצם העניין..מדובר באופי: אדם (גבר או אשה) שלא מסוגל לקחת אחריות ולעמוד בהתחיבויותיו יהיה כזה בעבודה, בבית, בחברה וכדומה. אדם מבוגר (ומדובר בנשים מעל גיל 30 אז...הגיע זמן להתבגר..) שיודע מתי לבצע את חובותיו, מתי להנות, מתי לבלות ומתי צריך להתאמץ למען משפחתו לא יחווה את ההרגשות שהופיעו בכתבה. לדעתי הכתבה מדברת על מיעוט מבוטל והיא בבחינת פיקנטריה לקידום מכירות ותו לא... הרבה בריאות

אמנון מרגלית

 

[ציפי ג]

למה זה טוב לאם ללדת בגיל מאוחר?

עד היום לא מצאתי ראיה לכך שזה טוב לאם. מבחינה פריונית, הגוף הכי בשל בשנותה עשרים. כל המנגנונים בגוף מגיבים הרבה יותר טוב להריון בגיל צעיר מאשר להריון בגיל מאוחר. והחיים מלמדים אותנו, שכאשר אדם מתרגל לעשות שנים משהו, מאוד קשה לו להפסיק להפסיק לעשות אותו. אז אם הורים התרגלו לחיות ללא דין וחשבון, בודאי שהטיפול בילד יהיה להם קשה פי כמה מאשר להורים שלא התרגלו לחיות רק סביב עצמם. אני לא יודעת למה זה טוב להורים, ואני גם לא יודעת למה זה טוב לילד. לחברתי אחים שנולדו להוריה בגילאים של תחילת הארבעים (נקרא לזה נגלה ב), ההורים שקועים בקריירה, הילדים רואים אבא חולה בארוע מוחי, נכון שיותר קל לילדים כלכלית, אבל מעבר לכך, תנאי החיים שלהם, אינם סוגים בשושנים בהכרח.

 

[שחר בר]

למה זה טוב לאם ללדת בגיל מאוחר?

החיים נעים בקצב שלהם ולכל אחד הקצב שלו. אני ילדתי את בני בגיל 37,בן זוגי היה בן 40. אושרו וטובתו של בנינו היא בראש מעיננו. השינוי בין רווקות למשפחה עובר על כל הורה ואין זה משנה בין עם הוא בן 20 או 40. היכולת לותר להכיל אינה מוגבלת לגיל אלא למוכנותו של ההורה. אין בי צער שילדתי את בני בגיל מאוחר להיפך אני חושבת שבני הרוויח אמא קשובה, סבלנית, ומוכנה.

 

[iris and ben]

לאמנון-הבהרה

ראשית שאלתי בשאלתי "מה דעתכן/ם" - כלומר מה דעת כולם על הכתבה לגבי הרגשות שאלתי רק את הבנות מאחר והכתבה עסקה בבנות במצב מסויים ועיניין אותי לדעת האם קיימת הזדהות מצד הנשים עם גיבורות הכתבה

 

[אירית של מורן ומתן]

דעתי כדיעת אמנון

שהנשאלת בכתבה המדוברת איננה טיפוס מייצג, אלא נדיר לטעמי דווקא בגלל היותה בת 30+ בעת היותה אם לראשונה. אני חושבת שאילו לאותה אחת היה קושי בהבאת התינוק לעולם, היא הייתה מסתכלת על זה אחרת. אני מאמינה שיש הבדל גדול בין לידת הילד הראשון והשני: בילד הראשון ה"טראומה" גדולה יותר. המעבר החד שבין החיים כזוג לבין האחריות הגדולה שבטיפול והעמדת התינוק וצרכיו בראש סדר העדיפויות גדול. אני חושבת שכמעט כל הזוגות עוברים "משברון" כזה או אחר עם הילד הראשון. אני גם חושבת שזו שאלה של בגרות ומוכנות נפשית (ולזה אין גיל) א-ב-ל כנראה שבנות ה-30+, בגלל הסיבות האמורות, פיתוחן האישי וחוסר תחושת ההחמצה בחיים יגיבו טוב יותר. כשנולדה הגדולה חוויתי את ה"משברון" של מעבר מזוג ללא לזוג +תינוק. בילד שני זה היה אחרי ציפיה ותכנון וידיעה למה לצפות ולכן הרבה יותר קל.

 

[סיגל היי-טק]

אירית - כאחת שבמשך שנים ניסתה להרות

ועברה טיפולים, ולבסוף ילדה בגיל 31.5 בקורב, אני יכולה, ואני אנסה להתנסח בעדינות, להבין על מה אותן נשים בכתבה דיברו. ברגע שאת יולדת בגיל צעיר את מרגישה שאת מפספסת וכשאת יולדת בגיל מאוחר את מרגישה שנגזלו ממך דברים שהיו לך (הגוף, החופשף שעות השינה). חשוב לתת לגיטימציה לרגשות אלו. מי שהרתה מטיפולים לא אומר שהיא "אמא סמרטוט" לילדיה ותרשה להם הכל ואף-פעם אף-פעם לא תחפוץ ברגע פנוי לעצמה. לי יש רגעים ביומיום שלי עם שגיא שאני תולשת שערות מרוב עייפות/רעב/רצון לחזור לעבודה ולא להיות עם רוק על החולצה או שיער פרוע כי שגיא משך לי אותו. אז מה אם עברתי טיפולים? אסור לי להרגיש מתוסכלת לעיתים? ואולי, זה כמו שאת אומרת: "תסמונת ילד ראשון". אני כולי תקווה שבשני (עדיפות ורצון לשניה

) זה לא יקרה לי. אני עדיין חושבת שטוב שילדתי את שגיא (מטעמים אוביקטיבים שאינן תלויים בי

) בגיל מאוחר ולא מוקדם יותר. אני מניחה שהיה לי הרבה יותר קשה בגיל מוקדם יותר. ושוב - אנחנו מביאים לעולם ילדים ממניעים אגואיסטים כי אנחנו רוצים דור המשך. אל תתנפלו עלי, זו לא המצאה שלי. תשאלו את כל הסוציולוגים והביולוגים לפשר יצר ההמשכיות. אני חושבת שאשה שאינה רוצה להיות אמא, מפסידה, אבל כל הכבוד לה שהיא אומרת זאת בקול רם. והדברים צריכים להאמר!

 

[אירית של מורן ומתן]

היי סיגל

בענינה של המרואיינת בכתבה, אני ממש "לא חשה" (בצניעות) הערצה אליה. אני חושבת שהיא מפונקת ושהיא טיפוס שקשה לו להעניק מעצמה. יכול להיות שזה ישתנה עם השנים, אבל זה מצבה כרגע לדעתי (מצטערת, אבל זו דעתי) לכל אחד ואחת מאיתנו יש את הרגעים שקשה לו יותר וקשה לו פחות. |דגש|הפרופורציה היא בעצם ההבדל. ולפעמים זו בעיה של דיכאון אחרי לידה ויש לזה טיפול. אני מקבלת את העובדה שיש כאלו שלא רוצים להביא ילדים לעולם, ואם זה המקרה, אז צר לי מאוד על התינוק שבא לאם שלא רוצה בו, וכאחת שגם לה היה קשה להביא את השני, אני יודעת להעריך ולקבל את הקושי שבא ביחד עם האושר האינסופי שתינוק מביא ויודעת שצריך לקחת זאת בחשבון. להביא ילד, בגלל שכך כולם עושים ואחר כך להצטער, מתאים יותר לצעירונת שעדיין לא גיבשה את עצמה, וכשזה קורה לבת 30+, מצטערת אבל אני חושבת שהחלטות כאלו צריכות לבוא עם מודעות לקושי ולא לקרוא בכתבה ש"אמא שלי לא סיפרה לי כמה קשה לגדל תינוק". מדובר בבחורה בת 34. גם אני יכולה להזדהות עם הרגשת הקושי ברגעים מסויימים, אבל, אני גם רואה את הכוס המלאה ואת הצדדים החיובים שיש בגידול תינוק, כמו האושר הגדול שבכל דבר חדש שהוא עושה, וזה מה שחסר לי בתשובותיה של המרואיינת. היא רואה את הכל בצורה שלילית. ואולי מישהו צריך לעזור לה לראות (או להרגיש) גם את הצד הטוב והחיובי. ומי כמונו יודעים/ות את האושר הגדול המציף אותנו כשתינוקנו מחייך אלינו, או צועד את צעדיו הראשונים, או אומר בפעם הראשונה אמא או אבא.... לדעתי זה מאזן ואפילו שווה אלפי מונים את הקושי שבגידולם.

 

[סיגל היי-טק]

אירית - הלחץ,על שנים, להביא ילד

לעולם, הולך וגובר ככל שנוקפות השנים. החברה, ובמיוחד החברה שלנו, היהודית-ישראלית, לא מאמינה שאישה יכולה לממש את עצמה אם לא ילדה. אז מה אם היא מפונקת? זה פסול? אסור לה? הלחץ הוא גדול וחבל מאוד שאנחנו, כנשים, לא מוכנות לקבל את אלו שאומרות שהן לא רוצות ילדים.

 

[סיגל היי-טק]

שנים=נשים

 

[חגית של אורן]

נכון אנחנו חיים בחברה מלחיצה

אנחנו התחתנו כשהיינו בני 31 (אני) 32 (בעלי) ובכל הזדמנות שאלו מה קורה, אם יש לי מישהו, אם זה רציני. אנשים לא מבינים שמתחתנים מתי שמרגישים מוכנים ומתי שפוגשים את בן הזוג המתאים. כל אחד עושה את הדברים בקצב שלו - וזה נכון לכל תחום בחיים. בתור אמא - קשה לי לחשוב איך הורים מוותרים על הורות. אבל יצא לי שוחח שיחה מעמיקה עם כמה הורים שאמרו בפירוש שהם מרגישים שהם לא בנויים להיות הורים או לא מוכנים להביא ילדים לעולם הנורא שלנו. אז זה נשמע לי נורא ולא הבנתי מהיכן זה נובע. גם היום זה נשמע לי נורא, אבל היות ואני מכבדת כל אדם על דעותיו, עדיף שאם זו ההרגשה, עדיף שאכן לא יביאו ילד לעולם מאשר יעשו זאת עקב לחץ חברתי ואז הילד ייסבול.

 

[גאיה של זיו]

סיגל - דיברת מגרוני !!!

 

[_גלית_]

לדעתי זה בעיקר עניין של אופי ../images/Emo98.gif..

ולא עניין של גיל. צריך גם לזכור תמיד שההחלטה באיזה גיל להביא ילדים לעולם קשורה גם במציאת בן זוג מתאים, ולא רק בהגשמה עצמית! עדיף ללדת בגיל קצת יותר מאוחר, עם הבנאדם הנכון בתור פרטנר, שיעזור להתמודד עם הדברים הנ"ל. ולעצם השאלה, כן, אני הזדהיתי עם הרבה דברים שהופיעו בכתבה, וזה לא גורע בכלום מהאהבה, ההשקעה והאושר שמציפים את חיי כרגע. אצלי מדובר בעיקר במשברים רגעיים שתוקפים ואני יוצאת מהם די מהר בעזרת בן זוגי האוהב

והתומך. אני חוויתי וחווה עדיין מידי פעם "התקפי אבל" על חיי הקודמים שהלכו לבלי שוב, אבל נראה לי שאם הייתי יולדת בגיל צעיר יותר זה לא היה שונה, אולי אפילו חמור יותר, והעיקר, אני יודעת שכיום נמצא לידי האדם שהכי מתאים לי לעבור את זה איתו!!!

 

[סיגל היי-טק]

מזדהה עם כל מילה../images/Emo70.gif../images/Emo45.gif ורוצה

להוסיף שלא מספיק למצוא בן-זוג מתאים צריכים להיות גם פוריים...

 

[אמיר.]

אי אפשר להתיחס ל...

כתבות שעוסקות ברגשות של בן אדם וחצי... קודם כל תעשי סקר רציני (512 נשים מייצגות

) ואח רכך נדבר... אני מכיר אנשים שנולדו להם ילדים גם בגיל 21 וגם בגיל 34... אז אולי כדאי לשאול אותם... אישית.. למרבה הצער ביתי נולדה כשהייתי בן 31 ואני ממש מצטער על השנים המבוזבזות של ה´רווקות´.... אבל כל מה שה´ עושה - לטובה. ולדוגמא של הכתבה...נו .. ילד אחד בגיל 34... יכול להיות שבאמת היה להם בעיה בתיאום ציפיות.... אולי בילדים הבאים זה יעבור.... ואולי לא.... אולי נאשים את החינוך שלנו ???