כתבה על ליבוביץ באתר "האייל הקורא"

[רועי החושב]

המנהג בוטל. המוטיב נשאר.

אין, ככל הידוע לי, מנהג של קורבנות אדם בדת משה
לפיכך- זה האם אמא של העידון. לקיחת דחפים קמאיים- קורבן אדם, והפנייתם לציות לכוהן. הכוהן הופך אז למושא השלכה לדחפים האלו, מושא שכבר מימש אותם, או לפחות אבות אבותיו הורישו לו את החטא הזה, את האשמה הזו ובמקביל את האחריות והסמכות.
מכיוון שהמנהג הזה של קורבנות אדם הוא קיצוני במיוחד, הרי קשה למאמין הקיצוני עם הדחפים הקנאיים למצוא משהו יותר קיצוני וקנאי, ומבחינה מסויימת הקיצוניות הזו מחזירה אותו לפרופורציה. הכוהן, עם המטען הקיצוני הבעייתי שלו, משמש לו כתחליף לקנאות. הוא יוצא פטור מקנאות!
דבר דומה קיים במנהג המשונה של גלגל התפילות הטיבטי. הגלגל מתפלל בשבילך, ואתה רק מסובב אותו. גם בספרו של דאגלס אדאמס "סוכנות הבילוש של דירק ג'נטלי" מופיע מוטיב דומה- הנזיר האלקטרוני, שמאמין בשבילך וחוסך לך את הטירחה בלהאמין.
כוהן הדת מתפקד פה כקנאי אוטומטי. המאמין הקנאי רואה שהפונקציה של הקנאות כבר ממומשת והוא יכול לפנות לענייניו.
המחיר- ציות לכוהן. יש פה עיסקה. תן לי ציות וקבל פטור מקנאות.

 

[u r i el]

כן. אבל הנביא מיכה זועק :

" ... בַּמָּה אֲקַדֵּם יְהוָה אִכַּף לֵאלֹהֵי מָרוֹם ?
הַאֲקַדְּמֶנּוּ בְעוֹלוֹת בַּעֲגָלִים בְּנֵי שָׁנָה ?
הֲיִרְצֶה יְהוָה בְּאַלְפֵי אֵילִים בְּרִבְבוֹת נַחֲלֵי שָׁמֶן ?
הַאֶתֵּן בְּכוֹרִי פִּשְׁעִי פְּרִי בִטְנִי חַטַּאת נַפְשִׁי ?
הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה יְהוָה דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ ! ... "

אם-כן, מיכה שואל את השאלה הרטורית : האם זה מה שהאל חפץ בו, בקורבן בכורות ? ואם הוא שואל את השאלה סביר להניח שהיו בימיו כאלה שנהגו כך, ממש כשם שנהגו להקריב עולות, עגלים ואילים.

 

[רועי החושב]

זה שהיו פסיכופאטים לא מייצג דבר

בכל חברה יש פסיכופאטים. הדת באה לבלום את ההשתוללות של השיגעונות הקולקטיביים.
בשביל זה יש לה שלל אמצעים מחוכמים יותר ופחות.
אחד האמצעים שלה הוא איסור מוחלט- כלי שאין לו אפקט רב בבלימת התופעה. אין אפקט, למשל, לדיבר "לא תרצח" ואדם לא צריך שיאמרו לו דבר שכזה כדי להבין שרצח הוא רע. אני לא זוכר מי היה זה שפירש שעשרת הדברות מדברים על החוקיות היסודית השלטת בנטיות המוסר של האדם כפי שהוא ממילא, ולא מחדשים דבר. זו תובנה עמוקה מאד.
כלים שיש להם אפקט הם כלים מחוכמים יותר מאיסור. אני לא רואה כיצד דברי מיכה פוסלים את הטיעון הזה. מיכה משתמש בהצגת רטורית של הצגת האפשרויות במערומיהן ואז הצגת האפשרות המועדפת. הוא לא אוסר על הדחף הקמאי אלא הוא מחליף את מושאו. הצורה משתנה אך התוכן הנפשי הוא אותו תוכן- ביסודו הוא מבוסס על מושג הקורבן. בין אם הקורבן הוא קורבן הבן הבכור ובין אם הוא מה שנדרש להקריב כדי לקיים את "עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ" הרי שהמנטליות הבסיסית, הדחף האלים, הקמאי, הפרימיטיבי להקריב קורבן- הוא אותו דחף. מיכה עושה התקה של הדחף למושא רצוי יותר. הוא לא שולל את הדחף כלל!

 

[newman10]

שאלת תם

איך תתכן קבלת עול מלכות שמיים ללא יסוד של רצון מתאים בתוך האדם עצמו?

האם גם אז מדובר ב"עבודה זרה"? את זה קשה לי להבין. מכיוון שאין דרך אמפירית "לחוש" באל, אפשר לדון בו כתופעה פילוסופית , אבל בסופו של דבר, מה שקובע - החלטת האדם האם לעבדו או לא. ומה לעשות, זה נובע מתוך רצונו של האדם עצמו. במובן מסויים, אדם שרוצה לעבוד את האל, "ממציא לעצמו" אל מצווה, שהוא אומנם מקור הסמכות- ביטוי שלך- אך הכוח המניע הוא הרצון.

לשון אחר: התתכן קבלת עול מלכות שמיים ללא רצון? כזו שלא תוכל להקרא "עבודת אלילים" "עבודת האדם" וכיו"ב? מהי קבלת עול מלכות שמיים "אמיתית" /"קלאסית" / "רבנית" - איך שאתה קורא לזה?

עבודה לשמה ושלא לשמה- כמו שכל תהליך פיזיקלי ( ובכלל גם כימי, וגם ביולוגי)- בכדי שייתרחש, צריך לציית לחוק התרמודינמיקה שעליו להעלות את אנתרופיית היקום, ואם מתרחש תהליך שמוריד אותה, הרי זה רק בגלל שהוא מתרחש בצמוד לתהליך אחר, שמעלה אותה, כך שסכומם הוא חיובי ( עלייה) , כך גם בנפש האדם. עבודה שלא לשמה- אמונה בשכר וכ'ו וכ'ו מוסיפה את יסוד הרצון החסר בכדי להניע את עבודת ה' של אותו אדם, ובהעדר אותה אמונה- העבודה כשלעצמה לא תוכל להתקיים, ותחדול- ע"ע מקרה אלישע בן אבויה.

עבודה לשמה- שמעצם היותה, מעצם קיומה, היא מתקיימת, ולא זקוקה לחיזוק רצון נוסף. אברהם אבינו לא רצה לעקוד את יצחק, הרי, אבל יש יסוד עבודת השם- ה' כערך וכל זה - שזה במהותו יסוד רצוני מובהק גם כן! והוא זה גבר בסופו של דבר! וזה גם כל העניין!

כתבתי כאן 4 שאלות ( 4 סימני שאלה) , אשמח אם תענה לי לפחות על אחת מהן.

תודה ולהתראות.

 

[u r i el]

שלא יהיו לך אי הבנות, ידידי -

אין לי כל צל של ספק בצדקת הוולונטריזם . אני מסכים עם הרמב"ם ועם שופנהאואר וכמובן גם עם ליבוביץ ששום מתן תורה גם אם התקיים ( ולדעתי לא התקיים ) איננו כופה עצמו כגיגית על עם ישראל ( כמאמר המדרש ) - אלא רק הרצון. אולם אנו עוסקים בפלנטה היהודית דתית שאיננה מחוייבת לרציונליות של אריסטו ושופנהאואר ! זו הטעות המחרידה של כל ההגות הרציונלית החל מהרמב"ם ועד ליבוביץ וחסידיו הנבוכים. זו איננה הגישה הדתית רבנית מסורתית שיצרה את הז'אנר של "כפה עליהם הר כגיגית" ושל : " אל יאמר אדם אי אפשי כבשר חזיר אלא אפשי ואפשי אבל מה אעשה שאבי שבשמים גזר עלי. איזה גזר עלי ? מי גזר על ליבוביץ ? שוב ושוב אתה נוכח כאן שהרציונליות איננה מבינה את הפלנטה הדתית ואונסת את עצמה עליה בברוטאליות. מבחינת הרציונליות וודאי שאין האדם עושה אלא את מה שברצונו. אבל פילוסופיה ורציונליות מקומם באקדמיה ובמסדרונות האוניברסיטאות, ומקומה של הדת שהיא כאמור האנטיתזה לרציונליות איננה שם !

עבודת ה' לשמה נוסח ליבוביץ היא כמובן הדרגה הנעלה ביותר של מעשה פולחן שאיננו נעשה מתוך בקשת שכר או יראה מפני העונש. ואולם בפיו של ליבוביץ הופך המושג הזה לבדיחה אווילית לאור השאלה מי הוא המצווה של ליבוביץ שלשמו הוא מקיימה ללא בקשת שכר ויראה מן העונש ? תצשיב בבקשה אתה - מי הוא המצווה של ליבוביץ ? האם המצווה הוא אלהי אברהם יצחק ויעקב ? - להד"ם. ליבוביץ מצווה את עצמו, ברצונו, כפי שאמרנו לעיל, מכאן שליבוביץ מקיים מצוות לשמו הוא - כלומר עובד עבודה זרה !

וכל זה טרם בררנו לעומק את המשמעויות השונות של מושג "עבודה לשמה". האם אתה זוכר את ר' מאיר מפרקי אבות ו' שאמר :
" כל העוסק בתורה לשמה, זוכה לדברים הרבה, ולא עוד אלא שכל העולם כולו כדאי הוא לו. " ??
ובכן שוב אתה נוכח שהדת מאפשרת גם פרשנות אי-רציונלית, ואולי בעיקר פרשנות כזו, אולם ליבוביץ מהלך קסמים על הבורים שאינם מבינים שאין זו דרכה של הדת להיות מחוייבת לרציונליות וכך במקח טעות הם מרגיעים את נבוכתם.

 

[newman10]

אבי בשמיים גזר- ואני בחרתי לשמוע

והחלק האחרון הוא מה שקובע באמת.
האמירה " אני רוצה לעשות את מה שאבי בשמיים גזר עליי" כוללת בתוכה שאותו אב בשמיים הוא אל מצווה,(ואני האדם הרוצה,) - על אפו וחמתו של מי שלא יכול לקרוא לו אל מצווה, מטעמי פילוסופיה שבתכלס- חסרת משמעות אמונית-דתית." תייחס תארים, אל תייחס- למי אכפת - לך ללמוד איזה דף גמרא במקום"

 

[u r i el]

לא הבנתי

במי אתה נוזף.
הטרמינולוגיה " ... ומה אעשה ואבי שבשמיים גזר עלי " היא טרמינולוגיה עוקפת את מלכות הרצון ומשתעבדת למלכות "אבי שבשמים".
"מה אעשה" במובן איני יכול שלא לעשות.

 

[newman10]

איני נוזף באף אחד

ואפילו לא בחצי אף.

 

[u r i el]

חביב.

 

[אוהב להתפלסף]

מפני שהמאמר כולו

מלא בדברי הבל שאין דבר וחצי דבר ביניהם לבין דברי ליבוביץ, וכותב המאמר שואל שאלות שמראות על חוסר הבנה מוחלט של דבריו של ליבוביץ, ולא מצאתי אף לא דבר חכמה אחד בכל המאמר. לכן זה בזבוז זמן.

לגבי הסיפא של דבריך, אם זו הראיה שאתה מביא לכך ש"חזונו לא היה סיפור הצלחה", הרי שניתן בקלות להביא ראיה נגדית מן העובדה שאנשים רבים (ואני ביניהם) קיבלו עליהם עול תורה ומצוות בהשפעת כתבי ליבוביץ.

 

[ד.ר. דוליטל]

אם ההצלחה נמדדת

ע"פ קבלת עול מלכות שמים בהשפעתו, הרי הצלחתו של הר' אמנון יצחק גדולה עשרות ומאות מונים, מזו של ליבוביץ.
ואם נקזז את אלה שפרקו עול מלכות שמים בהשפעתו, הרי שיצא שכרו בהפסדו.
ולגופו של עניין אדרבא תאמר מה מצאת במאמר דבר או חצי דבר שהכותב ייחס לליבוביץ ואינו נכון?