לצורך העניין, אריק הוא שחקן פוקר..
והיריב לעולם לא ידע אם הוא לחוץ או אדיש, מה שבטוח,
הוא בא לנצח.
אריק לא נותן שיתפסו לו, כמו שאין ג'ודוקא בעולם התחרותי שנותן שיתפסו לו.
קומיקטה(קרב אחיזות) זה המלחמה הכי קשה בקרב, ועל זה אף ג'ודוקא לא מוותר, ובמקרה שתפסו לך, אתה מייד עובר להתגונן.
בטח ובטח בתחרות אולימפית שם לא לוקחים סיכונים.
המהלך של אריק לרדת למטה היה מהלך טקטי נכון, אחרת הוא היה עף, ולכן הלך למקום הבא שיכול לקדם אותו בקרב.
על הקרקע, הוא כבר לא תפקד כמו שצריך, וגם לא התבנקר כמו שצריך, וזה עלה לו ביוקר.
וכמו שאלון אמר, אם הנבחרת היתה משכילה להכניס אימונים קבועים של קרקע ברמה של bjj ולא הקרקע המוכר של הג'ודו, אז יכול להיות שלחברה שלנו היו יותר כלים בארסנל על מנת להתמודד.
החברה חייבים לשנות את אימוני הכושר שלהם, ואת הקרקע שלהם.
סוסו היה גמור בקרב השני שלו.
הכל מתחיל ונגמר בסגל.
אגב, הכתבה של אלון אולי יצאה עכשיו כביקורת, אך לא מעט אנשי ג'ודו ומאמנים צעירים שמעורבים גם בסצנת bjj אומרים את אותו הדבר לא מעט זמן.
בהחלט יש אגו אצל חלק מאנשי הג'ודו, ובאימונים משותפים שנכחתי בהם, בין אנשי ג'ודו לאנשי bjj , היו צעירים שהבינו שכמה שהם חשבו שהם יודעים, הם בעצם לא יודעים כ"כ הרבה.
לעומתם, היו כמה אלופי ג'ודו שנכחו באימון, שלא הסכימו אפילו לרדת לקרקע ולהתגלגל.