כת הקראים
בס"ד מאמר נחמד על כת זו באיחולי קריאה מהנה ופוריה מעשה שהיה בימי הגר''א בשנת תקל''ו, שאז מלך בפולניה המלך פוניאטובסקי, והקראים פנו אל המלך בתזכיר פלסתר, לאמר, כי רק הקראים הנה הנם היהודים האמיתיים בני דת משה, והם שקבלו את התורה על ידו מסיני, והנה באו היהודים הרבניים (הנקראים יהודים ''תלמודיים''), שהם מעין ערב רב, והתיימרו שכאילו הם קבלו את התורה, וזייפו אותה בפירושים לא נכונים, ''ודתיהם שונות מכל עם ואת דתי המלך אינם עושים, ולמלך אין שוה להניחם'', והרבו בתזכירם דברי חרופים וגידופים על תורת הרבניים, ובקשו מן המלך להזמין לשם ויכוח את נציג הרבניים, ולהתווכח עם נציג הקראים, כדי שיתברר הדבר בפי המלך, מי הם היהודים האמיתיים. והמלך פקד על היהודים הרבניים לשלוח נציג שלהם לארמון המלך ביום שבת מסוים, כדי להתוכח עם נציג הקראים. הגר''א הציע שהנציג שלנו יהיה השתדלן מפינסק הוא רבי יהודה ליב מייטוס, אשר עם גדולתו בתורה היה פקח וממולח, ובקי בשפה הפולנית, ולפני מלכים יתיצב, ואף האצילים הפולנים היו מתיחסים אליו בכבוד ובאהבה. רבי יהודה לייב הוזמן לבא אצל הגר''א לוילנא. בתחילה סירב רבי יהודה לייב להכנס בפולמוס ההוא ולקבל עליו את האחריות לתוצאות הויכוח, והתחיל לתת תירוצים שונים להתחמקותו מן השליחות הזאת, אמר לו הגר''א, אני חושד בך שאתה מחפש אמתלאות שונות ומשונות להשתמט מן הויכוח הזה אשר בו תלוי עתידו של עמנו ותורתנו במדינה זו, ואחר דין ודברים הסכים רבי יהודה לייב לקבל את השליחות הזאת, ולהתייצב בארמון המלך ביום ההוא לשם הויכוח עם הקראים ונציגם. ואז אמר לו הגר''א לך לשלום, שאל רבי יהודה לייב, ולא עוד? החזיר הגר''א, שכחתי, שכחתי, ואלהי ישראל יברך אותך ויצליח דרכך. כשיצא רבי יהודה לייב מאת פני הגר''א שאלוהו, מפני מה אמר לך הגר''א שכחתי שכחתי, אמר להם גמרא מפורשת היא (ברכות לא
החושד בחבירו בדבר שאין בו צריך לפייסו, ולא עוד אלא שצריך לברכו ולכן כשאמר לי לך לשלום, הזכרתי לפניו את המילים ''ולא עוד'' לרמוז על סיום דברי הגמרא, ולא עוד אלא שצריך לברכו, ורבינו עמד מיד על כוונתי, וסיים דבריו בברכו אותי, שה' יצליח דרכי. מטעם המלך נקבע יום שבת ליום הויכוח בין הקראים ובין הרבנים, באותו שבת השכים רבי יהודה לייב לקום עם עלות השחר, התפלל שחרית, וקרא כמה מזמורי תהילים בהשתפכות הנפש שיזכה לנצח את הקראים, קידש על היין, סעד את לבו, ויצא ללכת ברגל אל חצר המלכות ובלבו עוז ותעצומות אמונה ובטחון בה' יתברך נותן התורה. בפרוזדור הארמון מצא שם את ''החכם'' הקראי כשעומד וממתין לתורו והוא התייצב מאחוריו וכשניתנה פקודה מהמלך שעליהם להכנס לטרקלין, ואז היה נהוג להכנס לארמון בלי נעלים אלא רק באנפילאות (גרביים), שלפו כולם את נעליהם, רבי יהודה לייב מתוך חרדה והתפעלות מאימת המלך, לא השאיר את נעליו בפרוזדור אלא נכנס ישר אל הארמון ונעליו בידיו, המלך ישב על כסאו ומסביב לו שריו היושבים ראשונה במלכות ועל שולחן המלך מונח כתב הפלסתר שהמציאו הקראים למלך. התחיל החכם הקראי לקטרג על הנציג רבי יהודה לייב, באומרו, ראה נא אדוני המלך את עזותם וחוצפתם של היהודים התלמודיים ,והבט אל נציגם שנכנס לכאן ונעליו בידו, כאילו הוא מטיל חשד בפקידי חצר המלוכה שהם גנבים ולכן חשש להשאיר את נעליו בפרוזדור והביא אותן בידו לאולם המשפט של המלך. המלך נשא את עיניו וראה שהנציג של היהודים הרבניים עומד ונעליו בידו ונדהם, גם רבי יהודה לייב השתומם לרגע קט, אולם הוא התעשת מיד, ואמר, אדוני המלך, מסורת היא בידנו כי כאשר נגלה ה' על משה על יד הסנה, ואמר לו של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא, עשה משה כציווי השם יתברך אליו, וכשחזר ללכת חיפש את נעליו ולא מצא אותן כי הקראים שהיו באותו מעמד גנבו את נעליו ומאז כשאני נפגש עם הקראים אנוס אני לשמור את נעלי מפני הגנבים האלה. ויען החכם הקראי, זהו שקר גס והלא ההיסטוריה מאשרת כי כתת הקראים לא היתה אז בעולם ונוסדה רק לפני כאלף שנה בימי ענן, ואם כן איך אפשר להאשים את הקראים בגנבת נעליו של משה. – צחק המלך, ואמר, מספיק עכשיו הויכוח אך למותר. כיון שאתה מאשר שכת הקראים נוסדה אלפי שנים אחר שקיבל משה את התורה מסיני, הרי כל כתב הפלסתר שלכם כלפי היהודים התלמודיים בשקר יסודו. וכך עמדה ברכתו של הגר''א לרבי יהודה לייב מייטוס להציל את כבוד היהדות התלמודית.
בס"ד מאמר נחמד על כת זו באיחולי קריאה מהנה ופוריה מעשה שהיה בימי הגר''א בשנת תקל''ו, שאז מלך בפולניה המלך פוניאטובסקי, והקראים פנו אל המלך בתזכיר פלסתר, לאמר, כי רק הקראים הנה הנם היהודים האמיתיים בני דת משה, והם שקבלו את התורה על ידו מסיני, והנה באו היהודים הרבניים (הנקראים יהודים ''תלמודיים''), שהם מעין ערב רב, והתיימרו שכאילו הם קבלו את התורה, וזייפו אותה בפירושים לא נכונים, ''ודתיהם שונות מכל עם ואת דתי המלך אינם עושים, ולמלך אין שוה להניחם'', והרבו בתזכירם דברי חרופים וגידופים על תורת הרבניים, ובקשו מן המלך להזמין לשם ויכוח את נציג הרבניים, ולהתווכח עם נציג הקראים, כדי שיתברר הדבר בפי המלך, מי הם היהודים האמיתיים. והמלך פקד על היהודים הרבניים לשלוח נציג שלהם לארמון המלך ביום שבת מסוים, כדי להתוכח עם נציג הקראים. הגר''א הציע שהנציג שלנו יהיה השתדלן מפינסק הוא רבי יהודה ליב מייטוס, אשר עם גדולתו בתורה היה פקח וממולח, ובקי בשפה הפולנית, ולפני מלכים יתיצב, ואף האצילים הפולנים היו מתיחסים אליו בכבוד ובאהבה. רבי יהודה לייב הוזמן לבא אצל הגר''א לוילנא. בתחילה סירב רבי יהודה לייב להכנס בפולמוס ההוא ולקבל עליו את האחריות לתוצאות הויכוח, והתחיל לתת תירוצים שונים להתחמקותו מן השליחות הזאת, אמר לו הגר''א, אני חושד בך שאתה מחפש אמתלאות שונות ומשונות להשתמט מן הויכוח הזה אשר בו תלוי עתידו של עמנו ותורתנו במדינה זו, ואחר דין ודברים הסכים רבי יהודה לייב לקבל את השליחות הזאת, ולהתייצב בארמון המלך ביום ההוא לשם הויכוח עם הקראים ונציגם. ואז אמר לו הגר''א לך לשלום, שאל רבי יהודה לייב, ולא עוד? החזיר הגר''א, שכחתי, שכחתי, ואלהי ישראל יברך אותך ויצליח דרכך. כשיצא רבי יהודה לייב מאת פני הגר''א שאלוהו, מפני מה אמר לך הגר''א שכחתי שכחתי, אמר להם גמרא מפורשת היא (ברכות לא
החושד בחבירו בדבר שאין בו צריך לפייסו, ולא עוד אלא שצריך לברכו ולכן כשאמר לי לך לשלום, הזכרתי לפניו את המילים ''ולא עוד'' לרמוז על סיום דברי הגמרא, ולא עוד אלא שצריך לברכו, ורבינו עמד מיד על כוונתי, וסיים דבריו בברכו אותי, שה' יצליח דרכי. מטעם המלך נקבע יום שבת ליום הויכוח בין הקראים ובין הרבנים, באותו שבת השכים רבי יהודה לייב לקום עם עלות השחר, התפלל שחרית, וקרא כמה מזמורי תהילים בהשתפכות הנפש שיזכה לנצח את הקראים, קידש על היין, סעד את לבו, ויצא ללכת ברגל אל חצר המלכות ובלבו עוז ותעצומות אמונה ובטחון בה' יתברך נותן התורה. בפרוזדור הארמון מצא שם את ''החכם'' הקראי כשעומד וממתין לתורו והוא התייצב מאחוריו וכשניתנה פקודה מהמלך שעליהם להכנס לטרקלין, ואז היה נהוג להכנס לארמון בלי נעלים אלא רק באנפילאות (גרביים), שלפו כולם את נעליהם, רבי יהודה לייב מתוך חרדה והתפעלות מאימת המלך, לא השאיר את נעליו בפרוזדור אלא נכנס ישר אל הארמון ונעליו בידיו, המלך ישב על כסאו ומסביב לו שריו היושבים ראשונה במלכות ועל שולחן המלך מונח כתב הפלסתר שהמציאו הקראים למלך. התחיל החכם הקראי לקטרג על הנציג רבי יהודה לייב, באומרו, ראה נא אדוני המלך את עזותם וחוצפתם של היהודים התלמודיים ,והבט אל נציגם שנכנס לכאן ונעליו בידו, כאילו הוא מטיל חשד בפקידי חצר המלוכה שהם גנבים ולכן חשש להשאיר את נעליו בפרוזדור והביא אותן בידו לאולם המשפט של המלך. המלך נשא את עיניו וראה שהנציג של היהודים הרבניים עומד ונעליו בידו ונדהם, גם רבי יהודה לייב השתומם לרגע קט, אולם הוא התעשת מיד, ואמר, אדוני המלך, מסורת היא בידנו כי כאשר נגלה ה' על משה על יד הסנה, ואמר לו של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קודש הוא, עשה משה כציווי השם יתברך אליו, וכשחזר ללכת חיפש את נעליו ולא מצא אותן כי הקראים שהיו באותו מעמד גנבו את נעליו ומאז כשאני נפגש עם הקראים אנוס אני לשמור את נעלי מפני הגנבים האלה. ויען החכם הקראי, זהו שקר גס והלא ההיסטוריה מאשרת כי כתת הקראים לא היתה אז בעולם ונוסדה רק לפני כאלף שנה בימי ענן, ואם כן איך אפשר להאשים את הקראים בגנבת נעליו של משה. – צחק המלך, ואמר, מספיק עכשיו הויכוח אך למותר. כיון שאתה מאשר שכת הקראים נוסדה אלפי שנים אחר שקיבל משה את התורה מסיני, הרי כל כתב הפלסתר שלכם כלפי היהודים התלמודיים בשקר יסודו. וכך עמדה ברכתו של הגר''א לרבי יהודה לייב מייטוס להציל את כבוד היהדות התלמודית.