לאחרונה אני שם לב לפרקטיקה של שמאלנים כאן לצטט דברי תורה או דברי חז"ל
אני לא יודע אם המטרה היא דווקא זו שאתה מציין (אם כי לגמרי יכול להיות כמובן). לעניות דעתי זה נובע יותר מתוך בורות. תראה, מצד אחד זה מצביע על החיבור בין עם ישראל, לענייננו על אותם חלקים שלא בדיוק מצהירים על עצמם כגדולי המאמינים ושומרי המסורת, לתור(ו)ת ישראל. יפה ללמוד זאת כל פעם מחדש. מצד שני, השימוש שעושים אותם אנשים במקורות, בחלק גדול מהזמן לקוי ומלמד דווקא על בורות תהומית במטריה עליהם הם מתיימרים לנסות לדבר.
כך למשל נשמע 'חילונים' רבים (כפי שהם מגדירים את עצמם) מצטטים איזה רבע פסוק ומבקשים ללמוד ממנו משהו גורף שמחייב את הכלל. בדרך כלל זה נועד להצביע על כך שדווקא חובש כיפה, שוגה (לטעמם) בהתנהלותו ופועל שלא על דעת תורה.
אלא מאי, אותם חברים יודעים אמנם נהדר לצטט את אותו רבע פסוק, אך מעולם לא השקיעו את הדקותיים הנוספות הנדרשות כדי להבין את אותו (רבע) פסוק מעבר לפשט הדברים. כידוע, על כל פסוק יש פירושים, כל דבר נאמר בהקשר מסוים, כל דבר רלוונטי למקרים מסוימים ופחות למקרים אחרים. על כל זה, על כל העושר הזה אפשר לומר, מדלגים אותם מצטטים. הם מסתפקים בזריקת האמירה, בזריקת אותו רבע פסוק, כמוצאי שלל רב ומבקשים לבנות עליו תילי תילים של תיאוריה שכל קשר בינה למשמעות הפסוק המצוטט במקור, קיים במוחם הקודח (והלא משכיל לעניין זה) בלבד.
סביר להניח שלמצער בחלק גדול מהמקרים, אילו הדוברים/מצטטים הללו היו מתעמקים ומבינים מה בדיוק הם אומרים מעבר למילים הפשוטות שהם מוציאים מהפה, שכלל לא היו משתמשים באותו ציטוט אלא נמנעים מכך בדווקנות. אבל בשביל לדעת לעשות את זה, אין מנוס מלהשקיע את שתי הדקות הנוספות (בהכללה) הנדרשות כדי להבין את משמעות הדברים והקשרם. כמה חבל שהם נמנעים מכך, על אף שבהחלט עדיין מגיע להם שאפו על תחושת החיבור שיש להם, שמבעבעת עמק בתוכם גם אם לעולם לא יודו בכך, בינם לתורת ישראל ו/או לדברי חז"ל.