רק במקרי חירום
אני מחליף שם במחשב אחרי העבודה. נו... ואתן משכתן אותי בלשון (מזל שרק בלשון) ולעצם העניין: מפאת דיסלקטיותי והעובדה שהאורולגין מבשר שעוד מעט צריך אני להקיץ, לא אכביר מילים. את אלו שאכתוב כאן אכתוב רק מתוך דאגה לך גילה ובעיקר לבעלך, אם אשמע קצת אכזרי, החטאתי . קראתי את השירשור הזה ולבי נחמץ בקרבי, בגדול, אני עם מורכב (לא יודע אם היה לי אומץ לנהוג כמוהו לו הייתי צריך) כי הרי בעצם זה מה שקורה: אין מצב לבעלך לראות את בתו, גם כשאתם מצליחים להתפתל דרך כל המגבלות הדרקוניות שמציבה האקסית קשה לקרוא למפגש כזה מפגש מועיל. אולי המפגש הוא ניצחון קטנטן לבעלך, אך קשה לשער שמפגש שכזה מועיל לילדה. סביר שמפגש כזה הוא טראומטי, ואולי אפילו יותר טראומטי מאשר לא להפגש עם אבא כלל. אם נצא מנקודת השקפה שכזאת, הרי שלטובת הילדה האומללה עדיף לא להפגש כלל. והאב, הוא בוגר, יכול לחרוק שיניים (קל לי לדבר, כאמור לא בטוח שהייתי עומד בזה) ונהוג כעצתו האמיצה של מורכב המנוסה. תחשבו על משפט המפתח של מורכב לגבי פרק א פרק ב תחשבו על טובת הילדה, ורק על טובתה תחשבו לטווח ארוך שתהיה לכם המון סבלנות והמון אהבה, ושתזכו לקצור את הפירות. oehhe לילה טוב מחר אקרא שנית ואראה מה כתבתי מתוך שרעפי השינה שלי
הוא מסרב בתוקף לכתוב - מן קיפאון כזה... אולי אתם תצליחו להוציא אותו מזה?... הלוואי...! הסייחה? מממממ מקסימה!!! עושה קפיצות ענקיות - כמו סייחה אמיתית. אני עוצרת אותה מדי פעם, אבל היא רצה אצה קדימה. היא בבית - "אישפוז בית" ומאכילים אותה כמו תינוקת, על שעתיים/שלוש... אני בבית איתה כמעט כל יום (בעצם למעט היום, שאביה היה איתה). הערב פתאום קפצה עליה השמחה וחזרה לחייך ולצחוק... עד כדי כך שהיא "מתחילה" עם אוהי בכל מיני קנטרנויות... תודה על ההתענינות
