טוב, אז הנה שוב, סתם בשביל הכיף
וגם כי נראה לי שלא הרחבתי מספיק. דמויות אהובות: סתמרוח, כמובן... אין כמו ציניות, נבזיות, חמדנות ורחמים עצמיים כדי לשבות את ליבי... מוות- אני לא חושבת שיש בכלל צורך להסביר... נסיונותיו הכושלים להבין בני אדם,או לרכוש תכונות אנושיות. כל כך עצוב. כמו האנשים בני ה-50 האלו שמנסים להתנהג כמו מאגניבים על מנת להתחבב על הילדים שלהם ולא מבינים ש... לא. לא יילך. אני... עצבות!!! ויימס- טוב,אני קראתי רק את 'שומרים' אז אני מכירה אותו רק משם. אבל שם הוא היה נחמד מאוד. קודר, מדכא, אפל ולא מסוגל להימנע מלהגיד מה שהוא חושב. אני מניחה שבספרים הבאים דמותו מתדרדרת קמעה. אזירפאל וקרולי- טוב, אין לי כוח לפרט, הם פשוט חמודים וזהו. ספר אהוב- אני כמובן אוהבת את כולם באותה המידה, בלה בלה בלה, אבל בדרך כלל יש ספר אחד או כמה ספרים שנמצאים בתקופה מסויימת קרוב יותר לליבי. כרגע, הייתי אומרת צבע הכשף ואור מופלא. בגלל שסתמרוח שם וזוגפרח גם והספרים נחמדים וזהו. ביטוח, שריפות, המספר שמונה, דרקונים, ספינות חלל, עצים מדברים, דרואידים, כוהן הברברי, בתים עשויים ממתקים, בלגנים,עניינים. קטע אהוב... הממ. אוקיי, כשלקראת הסוף באור מופלא סתמרוח תלוי וזוגפרח מחזיק אותו...? סתמרוח מתבכיין על כמה שכואבות לו הידיים והוא הולך לעזוב, ואז זוגפרח אומר, "קדימה, תעזוב, תיקח את הדרך הקלה. כל מה שאתה צריך לעשות זה ליפול בצרחות מגובה 500 מטר ולרסק את כל העצמות בגופך. שכח מזה שאתה צריך להגיד את כל שמונת הלחשים ולהציל את הדיסק..." וסתמרוח שוכח לעזוב מרוב הלם. איזו דרך מקורית לעודד אותו! זה מראה שזוגפרח למד להכיר אותו ממש טוב. וזה כל כך חמוד!
טוב, זו יצאה הודעה ארוכה. פשששי! אני מתרשמת מעצמי.