לא יודעת אם זה המקום הנכון..בקשר לפתיחת תיק

[itwasntme2]

לא יודעת אם זה המקום הנכון..בקשר לפתיחת תיק

אז ככה,אני אומצתי בגיל שנתיים וחצי(בת 22 היום) והדבר היחיד שידוע לי זה שנלקחתי מהאמא הביולגית שלי ע"י שירותי הרווחה ושיש לי משהו כמו 7 אחים ואחיות ביולוגיים.
הסיבות ועוד פרטים אני לא יודעת..
בזמן האחרון אני ממש מסוקרנת לדעת מאיפה באתי ולסגור עם עצמי מעגל(לדעת שיש לי גם עוד 7 אחים ואחיות מאוד מסקרן אותי).
אני גדלתי במשפחה נפלאה עם אח נפלא(אני אפילו לא ניראת שונה מהם,בחיים לא עלתה שאלה אם אני מאומצת מצד החברים וכאלה) ואין לי שום כוונה לחזור לקשר עם האמא הביולוגית שלי.

האם אתם ממליצים לפתוח את התיק אימוץ שלי? הבנתי שזה תהליך לא פשוט בכלל..
הבנתי שזה לפםעמים פוגע נפשית מאוד קשה בילדים(למרות שאם נלקחתי ממנה אני כבר יודעת ללצפות לרע..)

האם יהיה שם מידע על האחים שלי? איזה מידע אני אקבל שם?

תודה=]

 

[יסמין@]

קודם כל, ברוכה הבאה

רק את מכירה את עצמך ויודעת במה תוכלי לעמוד ובמה יהיה לך קשה. רק את מכירה את עצמך ויודעת אם יותר יהיה לך קל להמשיך לחיות כפי שחיית עד היום (לפחות לתקופה הקרובה) או שאת ממש ממש ממש ממש ממש חייבת לדעת.

חשוב להדגיש, שאין קשר הכרחי בין פתיחת תיק האימוץ לבין מפגש. אם תבקשי לפתוח את תיק האימוץ, תקבלי את המידע שנמצא בו. נראה לי שבכל תיק יש פרטים מעט שונים, כלומר לפעמים יש יותר מידע ולפעמים פחות.

אם נראה לך שיהיה לך קשה יותר להתמודד עם מה שתמצאי שם מאשר להתמודד עם חוסר הידיעה, את יכולה לפחות לבינתיים לנסות לחשוב על מה שאת כן יודעת ולנסות לבנות תמונה כלשהי. את כבר יודעת לא מעט על "מאיפה באתי". זה לא במצב של אפס מידע.

אף אחת או אחד לא יכולים לייעץ לך. זו החלטה שאת צריכה לקבל בינך לבין עצמך. ואת לא חייבת לקבל אותה היום או מחר או השנה (אלא אם כן את מרגישה שאת ממש חייבת חייבת חייבת לדעת). אם את לא בשלה היום, אולי תהיי בשלה יותר בעתיד. ואולי בכלל לא. יש כאלו שפותחים את התיק ורבים מהם לא פותחים אף פעם.

מאחלת לך שלווה ושמחה. ומתאימה לכאן מאוד תפילת השלווה.

 

[fatfat]

ממליצה לך לפנות לסניף של השרות

למען הילד הקרוב למקום מגוריך (יש בבאר שבע, חיפה, תל אביב וירושלים). ניתן לפנות בפקס, מכתב או טלפון וליידע אותם שאת פונה בקשר לפתיחת תיק אימוץ. את צריכה לתת פרטים כמו שמך ושם הוריך, מתי ואיפה ניתן צו האימוץ, מספר תעודת הזהות שלך וכמובן דרכים להתקשרות עמך. לאחר מספר שבועות תוזמני לפגישת היכרות עם העו"ס שתטפל בך. היא תברר אתך איך היו חייך, מה מעניין אותך לדעת, ממה את חוששת וכו' ובעצם תסייע לך להגיע להחלטה מה נכון בשבילך. זה יכול לקחת פגישה בודדת וגם מספר פגישות. אם תחליט שאת רוצה פרטים תוזמני לפגישה בה ימסרו לך פרטים מרכזיים בנוגע לאימוצך כמו שם אמך הביולוגית (רק שם פרטי), מוצאה, פרטים שידועים על הרקע המשפחתי שלה, מאיפה היתה בארץ בעת המסירה לאימוץ, מה הביא אותה למסור לאימוץ או את שירותי הרווחה להוציא אותך מחזקתה ולפעול על מנת להכריז עליך כברת אימוץ ואם ידוע על אחים ביולוגיים ומה עלה בגורלם. אם הושארו עבורך מכתבים בתיק הם אמורים למסור לך אותם. ואז את מחליטה האם את מעוניינת במפגש או לא. את גם לא חייבת להחליט מיידית. את יכולה להחליט גם בעתיד הקרוב או הרחוק. בהצלחה.

 

[חייכנית2]

שלום לך

אני חושבת שצריך להבדיל [אם כי באופן קצת מלאכותי] בין עניינים טכניים לעניינים רגשיים.
טכנית- בעובדת הסוציאלית תהיה מקור מוסמך מאד להבין ממנו את כל הכרוך ט כ נ י ת בפתיחת התיק.
שאלה שאת שואלת פה כמו "איזה מידע אקבל שם" וגם ,האם יהיה מידע על אחים" - תוכלי לקבל שם. חושבת שזה מקור טוב ומהימן יותר
מהרצון הטוב פה בפורום.
אבל עוד קודם לכן,יש גם חלק שהוא בכלל לא טכני,ושייך ל"עצמך עם עצמך".
את צריכה לשאול את עצמך האם תוכלי לעמוד בפני כל סוג של עובדה שתתגלה לך. האם יש דברים שאת משערת שיהיה לך מאד קשה לחיות איתם אחר כך.האם תרצי להכניס אל חייך את אותם אחים. האם את מבינה שגם אם לא תרצי קשר עם האם-אם תצרי קשר עם האחים זה יוודע לאם ויהיה קשה להמשיך ו"להפריד".
ועכשיו הכי חשוב. אלה ואחרות שלא כתבתי הן שאלות שלא מספיק לענות עליהן ב"כן " או "לא". אלה אינן שאלות של סקר דעת קהל,
ההתמודדות איתן לוקחת זמן,וכרוכה בהרבה רגשות וטעינויות. רק אחרי שתתמודדי באופן עמוק ומקיף עם שאלות ותחושות בכיוון הזה תרגישי אם את באמת רוצה לגשת לשירות למען הילד.
אני מכירה אדם בשנות החמישים שלו שבאופן מודע לא ניגש כל השנים לשירות ,לא פותח תיק ,כי לא מעוניין להתמודד עם העובדות של תחילת חייו.אדם שבכל ענייניו בוגר בשל ומתפקד.אפשר לפתוח תיק. לא חובה. ותדעי עד כמה את באמת רוצה אם כאמור תעברי תהליך "מעצמך לעצמך"עם אדם מבין,מומלץ איש מקצוע.

 

[fatfat]

חייכנית את מטעה.

הליך פתיחת התיק הוא ממש לא טכני גם ברמה הרגשית והעו"ס שקיבלה הכשרה מיוחדת בנושא אמורה לתת מענה גם לפן הרגשי
ולעזור לה לברר מה מתאים לה, עם מה מסוגלת להתמודד ועם מה תתקשה. העו"סיות של השרות יודעות במה כרוך התהליך, מה צפוי
לה ומה עתידה לשמוע/לפגוש ולכן הן יכולות לסיע לה בבירור זה הרבה יותר משתעשה אותו בינה לבין עצמה כשאינה מכירה את התהליך ומה צפוי לה.

 

[חייכנית2]

הי פאטפאט ,אנחנו חלוקות [מותר...לא?]

לא התכוונתי בינה לבין עצמה במובן של המשך חשיבה רק עם עצמה.
אלא התחלקות עם גורם מקצועי,עוד לפני התיק עצמו.
ללא ספק שהעובדות הסוציאליות בשירות בקיאות במה זה אומר לפתוח תיק.מי יותר מהן...
אבל יש הרבה אישיו-יות למאומצים,ולדעתי חשוב לעשות עבודה מקדימה.
למשל- מה זה בשביל האדם לחיות לאורך כל חייו עם עובדה קשה ביחס לזהותו -נניח שהוא בן או בת של אשה שעבדה בזנות, או בן או בת
של מגע בין קרובים או של עירוב לאומים או לדעת שהוא היה דחוי אבל על האחים שלו נלחמו ההורים שלא ילקחו מהם...כיוצא בזה.
הרי ברגע שאדם יודע -כאילו אכל מעץ הדעת,ואין דרך לאחור.אני חושבת שעל עצם המוכנות לדעת משהו לא פשוט שילווה מעכשיו והלאה בין אם תהיה פגישה ובין אם לא- על הדבר הזה חשוב לתהות עוד לפני שניגשים למה צפוי/מה עתידה לשמוע וכו וכו.

 

[year of the cat]

הסבר מאוד יפה

 

[fatfat]

ולמה את חושבת שעובדות השרות אינן

מסוגלות לעשות זאת? הן מכרות את המטריה ואני מכירה לא מעט מקרים שהליווי נמשך לאורך זמן גם אחרי פתיחת התיק כשהיהה צורך.

וכשהעו"ס תחשוב שכדאי לערב גורם מקצועי נוסף הן מפנות ואז הטיפול הוא במימון או בסבסוד של השרות

 

[חייכנית2]

כי אני חושבת שחשוב להבדל בין שני עניינים

עבודתן של העוסיות היא אחראית חשובה וגם מרתקת. לפני כמה שנים הזמנתי אחת מהן לדבר עם הצוות שלנו בעבודה בדיוק על עניין פתיחת התיק. הן יודעות את עבודתן,הן גם יודעות ללוות לקראת וגם אחר כך.יש לי אליהן הערכה רבה .
העניין הוא שקודם כל ,לדעתי,חייבים לעבוד עם אישיות המאומץ. הרי יכול להיות שיגיד שהוא מסוגל לעמוד בהכל ,ומכיון שהוא בוגר בגיל ילכו איתו על הצהרתו ,אבל אפשר שלמעשה מדובר באישיות שבפנים היא עדינה ,פגיעה,שבירה.צריך להכיר לפני ולפנים את האדם,להיות בטוחים ככל האפשר שהידיעה לא תפצע אותו בצורה קשה. שוב-כי אין דרך בחזרה.הכרות כזאת לוקחת זמן.
זו הדעה שלי,שנסמכת בין השאר על מישהי יקרה שליויתי אותה והחליטה בסופו של דבר לדחות את הפניה שלה לשירות ,אם בכלל.
היא אמרה שאם תפנה -זה רק כשתהיה ממש בטוחה שזה מה שהיא רוצה.

 

[fatfat]

חייכנית כבר מזמן המונופול של הטיפול

הרגשי הוצא מידי הפסיכולוגים הקליניים. בדברים שכתבת אני רואה פגיעה בציבור רחב של מטפלים. רבים מהעובדים הסוציאליים למדו במגמה קלינית ו/או סיימו בית ספר לפסיכותרפיה (ואגב אחוז העובדים הסוציאליים בבתי הספר לפסיכותרפיה עולה על אחוז הפסיכולוגים). גם המטפלים בהבעה ביצירה למיניהם (תרפיסטים באונות, במוזיקה, בתנועה וכו') בעלי הכשרה נרחבת בטיפול ויש עוד רבים.
תמיד ממליצים להורים מאמצים שמעלים בעיות עם הילד לפנות למטפל שיש לו ידע וניסיון בתחום האימוץ וכך צריך גם עם מאומצים שים בפני פתיחת התיק. ומי מעובדות השרות מכיר וב יותר את המטריה של פתיחת התיק.
ויתרה מזו, כשמישהו מרגיש שהוא זקוק או רוצה לפנות לטיפול כי יש דברים שמפריעים לו/קשים לו/רוצה להבין/ לברר לעצמו הוא יעשה זאת בזמן שמתאים לו ואז יבחר את המקום והמטפל המתאימים לו. במקרה שלפתיחת תיק הפנייה היא למטרה מאוד ספציפית. ואז בהחלט להתחיל עם ההליך על ידי פנייה לשרות. לא כל המאומצים חשים צורך לברר לעצמם נושאים אלה שכתבת. ובדיוק כמו שלא אמליץ לכל אדם שרוצה להפוך להיות הורה מאמץ לפנות קודם לטיפול כך לדעתי אין צורך להמלצה גורפת לטיפול למאומצים שמתעתדים לפתוח את התיק.

 

[חייכנית2]

פאטפאט

אפשר לראות דרך חילופי הדברים בינינו שהמדיום של הכתיבה-יש לו את המגבלות שלו.
לא רשמתי בשום מקום שאותו בירור מוקדם שאני עדיין ממליצה עליו חייב להיעשות אצל פסיכולוג ,וגם אני מכירה היטב עובדים סוציאלים קליניים ומטפלים באומנויות שעובדים יפה ומשתלמים בטיפול גם לאחר קבלת התואר. אני עובדת איתם באופן מאד צמוד ביום-יום,בשיתוף פעולה וביחסי הערכה הדדיים .
לצורך העניין-גם לו היו מאכלסים את השירות למען הילד,ומופקדים על פתיחת התיק אך ורק פסיכולוגים-הייתי ממליצה עדיין על התהליך המקדים במקום אחר.[גם אז-אני מתכוונת בעיקר למאומצים שמתלבטים ביחס לתהליך. מי שלא מתלבט אלא מנוי וגמור איתו ומרגיש חזק מבפנים לעמוד בכל-מתבקש שילך לשירות ויפתח בתהליך]
איכשהוא בעמידה בפני משימת הורות,שהבאת כדוגמה אני רואה פחות צורך בתהליך מקדים חיצוני [שוב אלא אם מתלבטים מאד אם בכלל להפוך להורה.התכתבתי לא פעם במשך הזמן שאני בפורום עם נשים שפנו אלי דרך הפורום כדי להתלבט. לפעמים הפניתי אותן להתייעצות פרונטלית].

אני רואה חשיבות אדירה להתייעצות המוקדמת כי מדובר בהבאה אל הזהות האישית אלמנטים שאינן פשוטים-הרי אף פעם נסיבות אימוץ אינן נסיבות של אושר גדול,ולפעמים העובדות שאדם יגלה על עצמו תהיינה דרסטיות כמו בדוגמאות שהבאתי קודם לכן.

באופן ספיציפי,אותה מאומצת שסיפרתי עליה קודם אמרה לי שהיה מוציא אותה מן הדעת לשבת מול מישהי שיודעת עליה יותר ממה שהיא עצמה יודעת על עצמה,אלא אם כן החלטה ברורה היתה גומלת בליבה לגבי פתיחת התיק.

 

[חייכנית2]

אם לא ברור עד הנה

אני חושבת שעיסוק בזהות [עד כמה אני יכול להביא אל מי שאני נתונים מאד דרסטיים ולהישאר חסון בפנים]
ועיסוק בהערכת הכוחות הפנימיים שהאדם מתנהל איתם [עד כמה אהיה עם כוחות להכיל ]- זה עוד לפני הכל,וזה דורש רגישות,מיומנות והמון זמן לגבי חלק מהפונים.אני מדברת על תהליך שקורה ביחד-מטפל עם מטופל כשהמטפל איננו יודע את עובדות התיק.[את זה למדתי מהמטופלת שלי]
חושבת שרק כשמרגישים שלמים -נכון לבוא אל תהליך פתיחת התיק [שגם הוא דורש הרבה מאד!]
אישית-חושבת שיש פה שתי מהויות נפרדות .

 

[חייכנית2]

ואחרון חשוב

הרבה פעמים מי שמהרהר בפתיחת תיק אימוץ נמצא בשילהי ההתבגרות או רק בראשית חיי המבוגר.
הזהות לא לגמרי לגמרי סיימה את התעצבותה....והיא עדיין לא ממש "מוצקה".[ובהתייחס לדוגמה שנתת-זה בשונה ממי שמחליט לאמץ שנמצא בדרך כלל לפחות בגיל של פי שניים,עם ניסיון חיים פי שניים...].
גם מכאן אפשר להסתכל על הצעתי לשני התהליכים.

 

[גילעד 63]

יתרה מזאת

השיחה הזו היא דוגמא להתייחסות לנושא פתיחת התיק כאירוע נקודתי בזמן והדרמטיות המיוחסת לו שאינה מנותקת מהמציאות כמובן, היא אחד התוצרים של שיטת האימוץ הסגור. נקודת גיל 18 הופכת להיות איזושהי תחנה משמעותית גם בעיני המאומצים והרבה פעמים גם אצל ההורים המאמצים. ההתעסקות עם השאלה אם לפתוח את התיק או לא היא בעצם השאלה בין המאומץ לבין עצמו "האם אני רוצה להשלים את חלקי הפאזל החסרים". זהות גנטית, שייכות משפחתית, התמודדות עם נסיבות ההפרדה מהאם ואולי אפילו ממשפחה שלמה. בהחלט נושאים כבדי משקל.
לדעתי, ממה שלמדתי עד היום על הנושא ומתוך ההתנסות האישית שלי והיחשפות לתהליכים של מאומצים אחרים אני חושב שיש כאן מה ללמוד.
הליווי בהתמודדות הרגשית עם כל מה שקשור לזמן שלפני האימוץ וכל השאלות שעולות כתוצאה מזה צריך להיות יותר ארוך טווח ולהתחיל הרבה יותר מוקדם ובאופן מאד הדרגתי כדי ליצור מצב שבו כאשר מגיע המאומץ לשלב שבו הוא מוכן ויכול להיחשף לכל המידע הזה כבר יש לו את הכלים לעשות זאת. אני בהחלט מאמין שחשוב מאד שמאומצים ייחשפו למידע הזה, כמובן באופן הדרגתי ומבוקר תוך תמיכה והענקת כלים להתמודדות עם כל מה שיעלה. התמיכה העיקרית צריכה לבוא מההורים לפני הכל ואם יש צורך גם בליווי מקצועי המתמחה בנושא הזה. התיקוף של הרצון לדעת הוא קריטי לדעתי. שהרי לא אמור להיות בלבול לגבי רצונו של אדם לדעת את שורשיו ונסיבות הגעתו לעולם. לכל אחד שאינו מאומץ זה מידע שהוא זמין לחלוטין ונראה שגרתי ונורמלי לגמרי והרצון של ילד או נער לדעת את הדברים נראה לכולנו הגיוני לגמרי. למה באותה מידה נראית לנו ההצהרה של חוסר רצון לדעת כמשהו נורמלי ואפילו סוג של אינדיקציה שהאימוץ הוא מוצלח? שההטמעות וההתקשרות של המאומץ למשפחתו המאמצת כל כך הצליחו שאפילו אין לו רצון לדעת מה היה קודם? והראיה היא שרוב המאומצים (משהו כמו שני שליש) אכן אינם פותחים את תיק האימוץ. השאלה הגדולה היא למה. הפחד לדעת? החשש לפגוע בהורים המאמצים? נראה לי לא כל כך בריא שאדם חי בפחד מעברו עד כדי כך שלא יעיז לפתוח את הקופסה הזו כדי לראות מה היה שם. הדחקה והכחשה הם מנגנונים שיש להם מקום ככלי הגנה זמניים למול אירועים קשים, יחד עם זה נראה לי שכאשר הם מופעלים לזמן ארוך יש להם מחיר לא קטן. אין הדחקות חינם.

 

[יסמין@]

מסכימה מאוד

כל הנושא של ההתוודעות לאימוץ ולפרטיו השונים הידועים עדיף שתהיה הדרגתית, אורגנית, חלק מהחיים, עוד חתיכה ועוד חתיכה שמצטרפת לפאזל, עוד חוט שנטווה שתי וערב. ולא אירוע דרמטי נקודתי: "השיחה", "פתיחת התיק". לא צריכה להיות "שיחה" בגיל בוגר על עצם עובדת האימוץ, אלא שיחה מתמשכת לאורך החיים, מהגיל הצעיר ביותר האפשרי, כשהשיחה בנידון מתחילה בהסבר הקצר והפשוט ביותר ובמשך השנים הולכים ונוספים עוד פרטים ועוד רכיבים של הפאזל. כך עדיף היה שלא תהיה "פתיחת תיק". אחד מהיתרונות הגדולים של אימוץ חו"ל - שאין "תיק" שמצוי אצל הרשויות, אלא בהרבה מקרים ההורים מקבלים פרטים שונים (רבים או מעטים, נכונים - או לצערנו לפעמים לא נכונים), ופרטים אלו אפשר לגלות יותר ויותר במשך השנים ולא באירוע דרמטי וטעון ומלחיץ.

אבל לא כן באימוץ בארץ, וחבל. מסכימה עם חייכנית ועם גילעד שכדאי מאוד להתחיל בעבודה עצמית ובהכנות ובעיבוד רגשי ואחר הרבה לפני פתיחת התיק.

ומאוד מסכימה איתך גילעד, שכמו בכל נושא אחר, גם בנושא זה התמיכה העיקרית צריכה לבוא מההורים.

ולא כולם/ן רואים/ות בבחירה של רוב האנשים שאומצו לא לפתוח את תיק האימוץ סימן להצלחת האימוץ. בחירה זו יכולה לנבוע מהמון סיבות, ואצל אותו אדם ממגוון של סיבות ולא רק אחת. ואני מבינה מדבריך שהבחירה לפתוח את תיק האימוץ נראית לך הרבה יותר חיובית, מיטיבה, נכונה (אולי אלו מילים לא מדויקות) מבחינה נפשית ואחרת מאשר הבחירה לא לפתוח את התיק. אני חושבת שיש דרכי התמודדות שונות ומגוונות ואינדיבידואליות, ומה שמתאים לאדם X לא בהכרח מתאים לאדם Y.

כתבת "לכל אחד שאינו מאומץ זה מידע שהוא זמין לחלוטין ונראה שגרתי ונורמלי לגמרי". כן, אבל זה לא דומה למידע שמתקבל במקרים לא מעטים של אימוץ. נאמר ככה: סיפור כגון כשאימא פגשה את אבא שניהם התאהבו והחליטו להקים משפחה והם חיו באושר ובהרמוניה כל החיים וכו' וכו' - הסבירות מאוד מאוד קלושה (אם בכלל קיימת) שזה הסיפור שיתגלה. ברוב המקרים תתברר שמעורב בסיפור טרגדיה או כמה טרגדיות. יש מחיר להדחקות ויש גם מחיר להתמודדות עם עובדות חיים לא פשוטות. ואני לא חושבת שיש דרך התמודדות אחת נכונה לכללללללללללללללללללללל (ואפילו לא לרוב) האנשים שאומצו.

 

[חייכנית2]

גילעד

תמיד מעניין לקרוא מה שאתה כותב.
למה כה קשה לך לקבל שיש אנשים מאומצים שמסתובבים עם הפחד לדעת?ולמה אתה משווה בקלות כה גדולה למידע הזמין למי שאינו מאומץ?
לדעת שנולדתי כמיותר....שנהריתי בטעות.....שנהריתי בכפיייה....שנזנחתי.....שהייתי פרי יחסים אסורים מכל מיני סוגי איסור.....
שמי שהרתה אותי פשוט ניגשה לועדה מאוחר מדי כך שכבר לא ניתן היה לעשות הפלה...
לא רק שזה לא עניין של מה בכך,אלא שלא תמיד "ניתן לרכוש כלים להתמודד עם זה" ויכול אדם בוגר להחליט בדעה צלולה שהוא רוצה להתחבר רק עם החלק של חייו שבו היה רצוי,עם ידיעה שהיה חלק עלום לפני כן שלא בא לו להיחשף אליו.
כמטפלת ,לא לי להחליט עבור המטופלים שלי את הדרך בה ילכו,אלא לעזור להם להתחבר למקומות שהם מרגישים כהכי נכונים עבורם.
יש לי אמפתיה לאנשים שרוצים לתוח את התיק בדיוק כמו שיש לי אמפתיה לאנשים שרוצים להניח לזה.מה שכן -יהיה לי חשוב שההחלטה,כל החלטה תהיה מעובדת,בהירה,נהירה,לא פזיזה אלא מושקעת מחשבה.

 

[Angelina68]

חייכנית2

"הפחד לדעת" כמו שאת קוראת לזה, הוא לדעתי תוצר של החברה. כשאת בוחרת להתייחס ללידת מאומץ כאל מיותר/טעות/כפייה את נותנת גושפנקא נוראית לסיפור שהוא דרמטי בפני עצמו ולא צריך חיזוקים שגורמים ל"פחד לדעת".
יש גם ילדים, והרבה, לא מאומצים שנולדו מאותן סיבות וגדלים לא אהובים/זנוחים במשפחות שילדו אותם ולא צריך להפיל משקל כל כך כבד על מאומצים. אם תגשי למאומץ בגישה הפוכה של זכית ויש לך משפחה אחת אוהבת ותומכת ועכשיו או שתהיה לך עוד משפחה עם פתיחת תיק האימוץ או שלא אבל לפחות תספק את סקרנותך הטבעית אזי הדברים כבר נראים אחרת. אם מאומץ פותח תיק והוא מרגיש חשוף לרגשות שקשה לו להתמודד איתן, אזי אני בטוחה שהעו"ס, הוריו המאמצים, חבריו והוא עצמו יזהו את הצורך בטיפול/עזרה אחרת.

לדעתי, אם מאומץ, גדל מגיל צעיר עם הידיעה שהוא מאומץ אז את הכלים לפתיחת התיק הוא כבר קיבל ורק לאחר שיקבל את האינפורמציה הוא ידע להחליט אם הוא צריך גם עזרה אם לאו.

 

[KallaGLP]

עדיין אני חושבת שלא כולם

ירצו לפתוח את התיק, לאו דווקא מפחד, אלא כל אחד מסיבותיו הוא. זו החלטה אישית לגמרי, בדיוק כמו שהחלטה של חלק מבני משפחתי היא להתעסק עם עץ המשפחה ולדעת בדיוק כמה דורות אחורה מי נולד למי ומי היה מי ואותי זה פשוט לא מעניין לחלוטין (אני לא אומרת שזה אותו הדבר, אלא רק מדגימה שוני בין אנשים ובין הצרכים והרצונות שלהם). לדעתי אין להניח מראש שעבור כל מאומץ אוטומטית טוב, נכון ומתאים לפתוח את התיק. ולא לכל דבר חייבים הסבר, יש דברים שאנחנו פשוט לא רוצים לעשות ומותר לנו סתם לא לרצות, בלי לנסות להתעמק ולהבין למה. זה מזכיר לי שהרבה פעמים נכנסים לפורום "נשים שלא רוצות ילדים" ומתחילים לחקור אותן למה הן לא רוצות ואולי כדאי להן לחשוב ולהבין ולטפל ואז הן ירצו. והן עונות, ובצדק גמור, שזה ממש לא משנה להן למה הן לא רוצות. הן לא רוצות וזהו וטוב להן כמו שהן וזהו. ואפילו אם קיים איזשהו פחד - מי אמר שתמיד חייבים להתמודד ולהילחם עם כל פחד? לפעמים אפשר פשוט להימנע ממה שמפחיד או כואב ולחיות מצוין. אם מישהו מרגיש שהוא סובל ממצב מסוים, אז שווה לנסות לטפל ולהתמודד. אך אם מישהו מרגיש שיותר טוב לו כמו שהוא, מבלי להכניס לחייו דרמות שאינן חיוניות - זה לגיטימי לגמרי וטוב ונכון לאותו האדם.

 

[יסמין@]

כל מילה!

 

[חייכנית2]

הי אנג'לינה

לא דיברתי על פחד כתוצר של חברה אלא על תחושה אישית אינדיבידואלית של פחד/חוסר נוחות.
אני חוזרת ואומרת,כשמאומץ פותח תיק ומגלה שם אמת על נסיבות היווצרותו ומסירתו- זו אמת שאי אפשר אחר כך להפעיל עליה שום
מחיקה. העובדות יכולות להיות מאד קשות.ואלה עובדות לגבי המקור של האדם.לגבי שורש זהותו.
לא מסכימה לדברייך האחרונים שמי שגדל מגיל צעיר עם הידיעה שהוא מאומץ "את הכלים לפתיחת התיק הוא כבר קיבל".
מדיניות גידול מאומצים מאד השתנתה בחמש עשרה השנים האחרונות והיום רב רובם של המאומצים גדלים עם הידיעה שהם מאומצים
ממש מראשית האימוץ,מגיל רך מאד.אבל עצם הידיעה שהעבר הוא עבר מורכב לא "נותנת כלים". אני דווקא סבורה שככל שמאומץ גדל ,תחושותיו לגבי הנטישה שלו נעשות יותר כואבות וסבוכות כשלא משנה באיזה מפחה מיטיבה ונהדרת הוא גדל.יש אנשים שבוער בנשמתם להגיע לחקר האמת ויש אנשים שלא בטוחים שעם האמת הזאת על עצמם ירצו לחיות מרגע הגילוי ולתמיד ואת שתי העמדות בעיני חובה לכבד.
בכלל יש אינפלציה של הביטוי "לקבל כלים".זה לא רק כלים,זה מבנה אישיות,מידת שבריריות,יכולת להטמיע אל העצמי עובדות קשות וכו.