אוי נובי, כמה קשה. נשבר הלב מההודעה
שלך. (אני הולכת לשפוך פה את הלב...) אני מסכימה איתך שהדברים (מה שסיפרת) נשמעים בלתי הגיוניים. אבל אני מקווה שלא תכעסי על מה שאני הולכת להגיד, אני אומרת את זה כי הייתי שם. התקופה שהתחילה בערך כשנגה היתה בת חצי שנה (וכבר דרשה המון אנרגיות) ועד שהיא היתה בת שנה וקצת היתה הכי קשה בזוגיות שלנו... אני חושבת שמה שכתבת נורא חד צדדי (ואני לא מצפה ממך לשום דבר אחר במצב הנפשי שלך שמשתקף מזה) אבל לפני שעוזבים בעל, שרק לא מזמן אהבת אותו כל כך שעשית איתו ילדה כזו מתוקה, צריך לראות את הדברים גם מהנעליים שלו ולהפך. עכשיו אני מנחשת פה, ממה שהיה אצלינו, אבל אני רק נותנת לך כיוון איך אפשר להסתכל על הדברים מנקודת המבט שלו (בלי לראות אותך, בכוונה) - הוא בטח לא הולך לשחק כל השבוע, נכון ? גם הוא עובד נורא קשה, גם לו יש פחדים שבגללם הוא משקיע כל כך הרבה בעבודה (למשל שהוא מרגיש עכשיו נורא אחראי לכן, חייב לפרנס, חייב לדאוג לבטחון כלכלי... זה קטע מאד נפוץ אצתל אבאים טריים). גם הוא מגיע הביתה כל יום (או בסוף שבוע ?) קרוע מעייפות ולא מבין מה פתאום את נופלת עליו עם כל מיני דרישות ובקשות - הרגע הוא הגיע, אחרי יום של קריעת תחת ואת רוצה ממנו דברים ? מה את רוצה יותר ממה שהוא כבר עושה בשבילך ובשביל שי ? מה, לא מגיע לו קצת את השקט שלו, את הזמן שלו, את התחביבים הבאמת מועטים שנשארו לו (חדר כושר למשל) שהם גם המקומות היחידים שבו קל לו לפרוק מתח וכעס ופחדים שמתעוררים כל יום בכל אדם נורמאלי שעובד נורא קשה והחיים שלו השתנו. זה בטח גם קשה לו להתמודד עם זה שכל יום הוא בא הביתה לאישה ממורמרת, פרצוף חמוץ. אחרי שהוא עובד כל כך קשה - למה את לא מחייכת אליו אף פעם ? למה את לא מפרגנת לו שילך לחדר כושר וינוח, למה הכל צריך להיות עם רגשות אשמה - אם הוא הולך לחדר כושר אז הוא עושה את זה עם הרגשה רעה שרצית ממנו משהו והוא ברח, אם הוא נח אז הוא מרגיש שזה על חשבונך... ומה את רוצה ממנו עם הלימודים ? לא מספיק שכל השבוע הוא עובד קשה, את סוף השבוע שלו הוא צריך לשרוף על לימודים מעצבנים ואת לא מניחה לו ללמוד, רק רוצה ממנו דברים. די, כמ בן אדם יכול לסחוב על הכתפיים שלו ? כמה ? אני לא ממשיכה, אני מניחה שהבנת את העניין לא ? אני הייתי ככה, פרצוף חמוץ. משהו כמו חצי שנה. והעניין הוא שזה גם סוג של משוב חיובי - ככל שאני הייתי ממורמרת יותר הוא היה ממורמר יותר, לחוץ יותר, רוצה יותר לברוח ופחות להיות במחיצתי ופחות "רוצה את טובתי" ופחות "רוצה להתאמץ בשבילי" וזה כמובן גרם לי להרגיש עוד יותר לבד ועזובה ויחידה ובודדה מול העולם ומאד מאד חמוצה. אין דרך לצאת מהמבוך הזה מלבד לדבר, להפתח ולדבר. אם צריך עזרה מקצועית בשביל זה - גם טוב, לכו וקבלו את העזרה הזו. הדבר הראשון שאתם צריכים לעשות זה לדבר ודחוף ורצוי מאד, לבד. אם אתם יכולים תסתגרו בסוף שבוע בבית ותבקשו מסבתא שתשמור על שי. אם לא, תסתגרו בבית עם שי. תתחילו בזה שתזכרו כמה אתם אוהבים, למה אתם אוהבים, למה עשיתם את שי מלכתחילה. תמשיכו בזה שכל אחד ישטח את כל טענותיו כלפי הצד השני, בצורה הכי גלויה ואכזרית והצד השני יהיה חייב להקשיב בלי להעלב, בלי לכעוס, בלי להפריע באמצע, בלי להתגונן, בלי להכחיש - רק להקשיב, עד הסוף. תתפלאי כמה אחרי הרבה זמן של הקשבה את מתחילה לראות את האמת בדברים, כשאת לא עסוקה בלנסות להתגונן בפניהם. ואחרי שכל אחד מכם ידע מה השני מרגיש ואיפה הנקודות שחייבים לשפר תוכלו להמשיך לשלב הבא - למצוא פתרונות. אצלי זה היה למשל הפרצוף החמוץ שנורא הרתיע אותו וגרם לו להרגיש שבאלו לברוח פשוט. אז למדי כל יום לשים את כל הקושי מאחורי כשהוא מגיע ופשוט להיות באמת שמחה לקראתו, קודם לדבר איתו ולשתף אותו במה שהיה היום - בדברים הטובים, לא הרעים. זה נורא קשה בהתחלה כי המצב לא השתנה, למה שאני אהיה שמחה ? אבל המשוב החיובי כבר התחיל לעבוד וכמה שהייתי שמחה יותר ככה הוא בא מוקדם יותר ועזר לי יותר. מצד שני גם הוא השתדל במקומות שהכי הפריעו לי (שהוא לא היה זמן לבד עם נגה אף פעם כך שגם אני אוכל להיות לבד בשקט שלי באיזה עיסוק שהוא רק שלי פרטי לבדי) ועשה דברים גם אם לא היה לו חשק או זמן, כי הוא זכר כמה זה היה חשוב לי. ולאט לאט התגברנו על זה, ויצאנו מחוזקים יותר ואוהבים יותר ומתקשרים הרבה יותר. היום הוא יודע שאם אני מבקשת לצאת ערב עם החברות שלי - שיתהפך העולם, הוא יבטל הכל ויבוא לשמור על נגה. היום אני יודעת שאני אעשה אותו דבר בשביל שהוא ילך לחוג פעם בשבוע (והוא הולך). זה רק על קצה המזלג. פתרונות נוספים אפשריים אגב הם פשוט עזרה מבחוץ - תסכמו שתקחו למשל בייביסיטר קבוע ליום בשבוע, יום שיהיה רק שלך. אולי אחותך או אחת הסבתות ? תקבעו יום קבוע שלא יהיה מצב שזה יתפספס על פני השבוע. אני מקווה שקלעתי ושלא פגעתי בך עם התיאור המפורט של "מהעיניים שלו", תקריאי לו את זה ותראי אם הוא מזדהה, אני מבטיחה לך שיש במה שאמרתי גרעין של אמת. והמון כח לך
