לא יכולה יותר....

[שִירָה]

ענתש, את פשוט מתוקה ../images/Emo25.gif

 

[shuly1]

נורא מרגש לקרוא

וכל כך מתאים לכול אחת מאיתנו בהתאם למצבה כי כולנו שם כל אחת והעומק שלה תודה ולך יקרה שולחת חיבוק

 

[Arfilit]

ענתש -

מוכרחה להגיד שתוך כדי שקראתי - נפל לי איזשהו אסימון שעד היום טרם נפל. זה לא שלא ידעתי את הדברים גם קודם - אבל איכשהו המה והאיך שכתבת עשה לי קצת סדר - ותודה. מצטרפת לכל מה שאמרת - ומוסיפה ממי שמתחילה עכשיו לעשות את הצעדים שלה עצמה בשביל עצמה: לקח לי זמן (8 חודשים וחצי) והצעדים הראשונים הם לא גדולים - אבל כמו שכתבתי בשרשור אחר - הצטרפתי אמש לחוג דרמה - וחזרתי עם המון כוחות מחודשים. בסך הכל שעה וחצי - אבל כולה שלי ובשבילי ולא קשורה בשום צורה ודרך לאמהות שלי - שגם ככה ממלאה חלק כל כך עצום שבי, ולזוגיות שלי - שהשנה הזו - מטבע הדברים - לא קלה בה. שעה וחצי שהיא רק אני. נדהמתי בעצמי כמה כיף היה ועם כמה כח חזרתי. נראה לי שעכשיו יהיה לי הרבה יותר קל לשחרר שוב קצת את החבל (לא מצאתי מטאפורה יותר מוצלחת. מתנצלת מראש) - ולהיות יותר קלילה. לא בגלל שאני צריכה "גם", אלא בגלל שמה שאני עושה בשביל עצמי, נותן לי את האנרגיה הדרושה בשביל להיות מסוגלת לתת לצד השני. זה בצעדים קטנים. זה צריך להיות בהסכמה ובהבנה. אפשר לקחת בשביל זה עזרה בכסף לפעמים. אבל ככל שזה מגיע - ככה הכל נהיה ברור יותר ובהיר יותר. ועוד 2 דברים - שלא קשור לדברי ענתש - אחד הדברים הכי מחזקים בעיני בקשר זוגי, זו הידיעה שכל צד יודע - שהוא, וגם הצד השני, יכולים יום אחד לקום וללכת. זו ידיעה חשובה, אשר בעיני יש לנצור אותה. וזה לא נורא לחשוב לפעמים - "אני עוד דקה לא נשארת כאן איתו" א "מה עבר לי בראש כשהתחתנתי איתו? אהבה זה לא מספיק!" וכו' - אבל אני משתדלת ברגעים האלה להיזכר באמת מה עבר לי בראש - מהן כל הסיבות שבגללן בחרתי אותו על פני אחרים, ושבגללן העזתי לעשות איתו את המעשה העצום של להביא ילד לעולם הזה... ועוד אני בודקת - האם הדברים שגורמים לי עכשיו להתפוצץ היו ידועים לי כשבחרתי אותו - אם כן - אז כנראה שאפשר להתגבר - כי הינה, ידעתי, חייתי עם זה, ולמרות זאת החלטתי את מה שהחלטתי. אם ככה - אז צריך רק למצוא את הפתרון הנקודתי.

 

[daldan]

ענתש תודה ../images/Emo140.gif

לפעמים אנחנו גם זקוקות לקצת ניעור...... זה לא אומר שגם הצד השני לא צריך לפקוח את העיניים ולראות לפעמים את הצד שלי, אבל אני מודה שאני די 'טוחנת' לו את השכל בכל הזדמנות על כמה שהוא לא עוזר (קצת קשה לעזור כשמגיעים מהעבודה ב20:00 כשיואב כבר ישן). אולי אני צריכה לבא עם הדברים מכיוון אחר, ומתוך הבנה. נובי, אני כל כך מבינה אותך, זה לא קל, כשהעומס נופל עליך ואת לא מוצאת טיפת הבנה. מלבד מה שנאמר כאן לא נותר לי אלא להזדהות ולמצוא פתרונות.

 

[עדי 5]

טל יקירתי,זה קורה במשפחות הכי טובות

אני כל כך מבינה אותך, את התסכול והייאוש. את ההרגשה שהכל נופל עלייך. אני לא נתתי אולטימטום לבעלי אבל בהחלט צעקתי,כעסתי וקיטרתי על המצב. לדעתי את צריכה לקחת פעמיים בשבוע בייבי סיטר שתטייל עם שי שעה בחוץ,בחוץ בטח היא שקטה וכך את תהני משקט ותוכלי לכתוב הרצאות בלי הפרעה וגם שי תהנה מאויר צח ומגירויים אחרים. חוץ מזה תנסי לקבוע עם חברות ולהתאורר קצת מהריצות אחר שי. שולחת לך חיבוק ומקווה שהצלחת קצת להפחיד את הבעל

 

[אור67]

חיבוק ממני והרבה סבלנות טל.....

 

[מאז]

יקרה, את בטח רואה מהתגובות

שרבות מאיתנו (אני, אני) מתמודדות עם אותה בעיה, בניואנסים שונים. אני מרגישה שגם את מאוד מנסה לשמור על החיים הקודמים, אבל אפילו הגוף שלך מאותת שזה בלתי אפשרי. נשמע לי גם שאת פרפקציוניסטית מאוד גם ביחס לשי. תנסי, למשל, להכין ולאכול ארוחה מסודרת כשאת איתה. בעיני לא חייבים לתת תשומת לב לילד כל הזמן (וזה אפילו מזיק, שוב, בעיני). ואני מסכימה עם מי שכתבה שצעד של ניעור עלול ליצור דווקא תהליך הפוך, של שבירה. חיבוקים.

 

[nubi]

עדכון....

אני לא כל כך מצליחה לדבר איתו. כשהוא שואל אם יש לי פתרון-אני שותקת ומתחילה לבכות. אין לי פתרון למצב הזה. עם כל הכבוד לצד השני, שעובד כל היום, לא לשכוח שגם אני עובדת. עבודה מאוד לא קלה (גם עבודה פיזית, עבודה עם אנשים, בעיקר ילדים). אני נראית כמו צל מהלך. באמת נורא קשה לי.

 

[Arfilit]

יש לי כמה פתרונות:

א. להגדיר תקופת זמן שבמהלכה הוא מחוייב להשקיע בעבודה כי יש לחץ, ולהתחייב שאחר כך תבוא הקלה. אם א' לא אפשרי: ב. לקבוע יום קבוע בשבוע שבו הוא בא הביתה בשעה מתקבלת על הדעת ואת יוצאת לעשות דברים אחרים - בשבילך בלבד! אם גם ב' לא אפשרי: ג. להכניס בייבי סיטר לתמונה. שתבוא לשתיים שלוש פגישות כשאת בבית - ואחר כך שתבוא יום קבוע בשבוע - לשעתיים שלוש - כדי שתוכלי לצאת כמו שאמרתי ב-ב'. ד. לקבוע יום בשבוע שבו אתם עושים משהו בשביל שניכם. זה יכול להיות לראות סרט בבית - אבל ביחד. ה. לסכם שזה לא סוף העולם אם הכלים ישטפו רק פעם ביומיים שלושה ואם הכביסה תמתין לא מקופלת או לא מכובסת לכמה ימים. ו. לשוחח על זה כששניכם יותר רגועים ולחשוב על פתרונןות יצירתיים נוספים - ולהבהיר ציפיות לחיים בכלל. גם אם עכשיו קשה - יתכן שמדובר בתקופה זמנית וזה יעבור. בהצלחה.

 

[lulyK]

ממה שאני מבינה

נובי עובדת עד 22:00 כל יום, כשך שהעזרה שלו צריכה להתבטא בעיקר בבקרים או בסופי שבוע.

 

[nubi]

כבר ניסינו את הנושא של

יום בשבוע. הפלא ופלא-דווקא אז נופל עליו כל הלחץ וכל הדברים שהוא לא הספיק. אני לא רוצה לעשות משהו בשביל שנינו כי אני כל כך כועסת עליו שאני כרגע לא רוצה לצאת איתו. אנחנו כל כך הרבה זמן ביחד ואני פשוט לא מבינה איך הוא יכול להיות כל כך אטום אלי.

 

[ענתש]

הוא שואל את השאלה הלא נכונה

את לא זו שצריכה להביא פתרון כי את לא לבד בבעיה ! מה שאת צריכה להגיד לו זה שאין לך פתרון וגם לא יהיה לך לבדך, הפתרון צריך לבוא מתוך פשרה של שניכם, כל אחד צריך ללכת כמה צעדים לקראת השני/ה. יותר מזה - הוא צריך להבין שאם זה הגיע למצב שאת יכולה להגיד לו "אני הולכת" אז כנראה שלתת פתרון זה הדבר האחרון שצריך כרגע, כי זה רק יעשה שזמנית הכל יראה בסדר ועל כל סבך הרגשות שמתחת תסתמו את הגולל והם ימשיכו לרתוח בפנים. עכשיו לא מוצאים פתרונות, עכשיו מספרים אחד לשניה מה מפריע לכם. הפתרונות יבואו לבד. "יש לך פתרון ?" זו דרך אחרת להגיד "זו בעיה שלך", זו דרך אחרת להגיד "תסתדרי לבד" וזו דרך אחרת להגיד "אני לא רוצה לדבר על זה" ואת יכולה להגיד לו שאני אמרתי ככה...

 

[nubi]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif

שתביני, הייתי מתה שהוא יקח איזה 3 ימים חופש (הוא לא היה בחופש בלידה). אבל יש לו מפקד אידיוט, שבדיוק בצורה הזו הרס לעצמו את הבית ומאוד חבל לי שהבעל שלי הולך בעקבותיו. אז אולי אני לא אעזוב ביום ראשון הזה, אבל מתישהו זה יקרה. הוא כל הזמן רומז שאני צריכה לוותר-על התמחות, על מחקר. אתמול זה היה על העבודה. אז עניתי לו שהוא ישב בבית. בכיתי והלכתי לישון.

 

[1איתן ולהב שלנו]

../images/Emo10.gifרק עכשיו ראיתי

אין לי כ"כ זמן מחשב בימים האחרונים. עצוב לי לקרא מה שכתבת. אחי בקבע,בבסיס סגור,מגיע הבייתה אחת לשבועיים,ויש לו שני ילדים קטנים. לדעתי זה עצוב שילד לא מכיר את אבא שלו. אבל-גיסתי ידעה למה היא נכנסת כשהם התחתנו והביאו ילדים משותפים לעולם. היא נעזרת בבייבי סיטר מידי פעם בערב,כדי לצאת להתאוורר. אולי תנסי,כי זה נניח עוד 200 ש"ח בחודש,ושווה את השפיות.

 

[מאז]

מסכימה עם ענת ורוצה להוסיף

אולי כדאי שתעשו רשימה של מה שאתם צריכים, ומה שאתם רוצים, לעשות, ואז תראו איך מחלקים את המטלות והדרישות, ועל מה מוותרים. ולהשאיר מקום ליצירתיות. למשל: ספורט. גם בעלי רוצה לעשות ספורט. כרגע הוא נוסע לעבודה פעמיים בשבוע באופניים (וככה זה לא לוקח מאיתנו עוד המון זמן שלו, אלא רק קצת). אוטוטו אנחנו עוברים דירה, והוא לא יוכל להמשיך לרכב לעבודה (זה רחוק מדי). בהתחלה הוא דיבר על כושר. אני כמובן התבאסתי (כל כך מעט זמן יש לך בשבילנו גם ככה...). וכרגע אנחנו חושבים על פתרון יצירתי אופציה א' - אופני כושר מול הTV. אופציה ב' - לקנות עגלת ג'וגינג והוא יצא בערב לריצה עם איתי והעגלה. (וככה יהיה לי גם זמן לעצמי). כלומר- ספורט לא שווה בהכרח חדר כושר. ניתן לגוון ככה שיושגו כמה צרכים/מטרות.

 

[lulyK]

תשמעי, יש הרבה פתרונות,

אבל כרגע לפחות, נראה לי שאף אחד מכם לא במצב להגיע אליהם. אולי צריך לקחת קצת אוויר, ואלי צריך מישהו מבחוץ שיתווך. כשאני רותחת כמו שאת רותחת, הדבר האחרון שאני יכולה לעשות זה לראות את הצד השני. אבל הפיתוי הזה לעשות צעד אחד חד שיפתור את כל הבעיות.... כולנו יודעות שזה לא יפתור כלום.

 

[ילדונט]

אני לא מוצאת את הזמן לענות

אפילו לאאת הזמן שראוי לחשוב על תשובה, אבל שולחת לך המון

ואם עוד קפה איתי ועם שחר יעזור, אנחנו מאד מאד נשמח.

 

[1במיה]

אני כל כך מזדהה איתך../images/Emo4.gif ואין לי שום

דבר שינחם אותך - במקרה זה הפתגם צרת רבים חצי נחמה לא תופס... אני אמא ל-2 בעלי הולך לעב' בשעה 6 חוזר ב10 אני עובדת ואני גם סטודנטית ואין לי עזרה מאף אחד... וכמה שאני רבה איתו כלום לא משתנה כאילו הן לא הבנות שלו באמצע השבוע... הכל נופל עלי. יום אחרי שהשתחררתי מבה"ח כבר לקחתי את הגדולה לגן כי אין מישהו אחר.. העצה הכי טובה שאני יכולה לתת לך זה שכשאת חייבת את השקט שלך תביאי ביביסיטר וצאי מהבית אני לפעמים מרגישה שאני מקבלת התמוטטות ב 4 קירות ולפעמים איך שהוא מגיע לא משנה השעה אני לוקחת את עצמי ובורחת לחברה.

 

[1במיה]

תוספת: בד"כ כל אחד רואה רק את הצד

של עצמו אני מכסחת את בעלי והוא טוען שהוא אפילו פיפי לא יכול לעשות ושלי יש את האופציה לטייל עם הבנות ללכת לקניון לקשקש עם חברות בעב' וכו.. ושהוא כל היום על הרגליים (הוא עצמאי בעבודה נורא דורשת) ואני טוענת שהוא בוחר להעמיד בסדר העדיפויות את העב' ולא אותנו... כפי ששמת לב המעגליות הזאת לא מפסיקה אז עוד עצה תוציאי את עצמך מהמעגל של מה אני עושה, מה הוא עושה.. תתמקדי קודם באיך תעשי את ליותר טוב בשבילך תתדאגי לעצמך!! יכול להיות שאף פעם הוא לא יבוא צעד לקראתך ויצא מגדרו לעזור לך אז תנסי למצוא אלטרנטיבות. אומנם זה לא פיר ולא כך זה צריך להיות אבל לפעמים זה מה יש.

 

[זוג חדש]

הרבה לעזור אני לא יכולה

אפילו שבעלי גם בקבע, אני עדיין לא מתמודדת עם בעיות קשות כאלו. וכולי תקווה שאני גם א אצטרך. מה שאני כן יכולה זה לשלוח לך

ים רבים לעידוד לאהבה ולפרגון. מקווה שתחליטו ביחד לעשות את הצעד הנכון לכם ולקטנה. שולחת שוב המון המון אהבה אליך.