לא מבינה
אני באמצע הריון חמישי עם 4 ילדים קטנים בבית ובעלי היום שאל אותי אם זה בסדר שייסע ל4 ימים בסופ"ש הקרוב עם בן דוד שלו ליעד באירופה.. עוד לא סגרו..
אציין כי זו לא פעם ראשונה שהוא נוסע, תמיד פרגנתי לו בשמחה ובלב שלם, אממה, הפעם זה לא הצליח לי...
הגבתי בכעס נורא, ועד עכשיו אני בסערה עם עצמי של "איך הוא בכלל מעלה בקשה כזו כשאני במצב כמו שאני נמצאת.
אציין כי בעלי עצמאי וכל "נטל" הבית והילדים הוא עלי ואני עושה זאת באהבה, אבל בתקופה האחרונה לא טוב לי איתו ועם עצמי, הכוונה בקטע שאני כל הזמן חושדת בו שהוא בוגד, כל הזמן אני חולמת שהוא בוגד ובאופן כללי שהוא הרבה פחות אוהב ונמשך אלי מפעם, פשוט הרגשה כזו של חוסר ביטחון שהובילה אותי לתגובה שהגבתי לגבי הנסיעה , בין אם יש בה ממש או לא..
רציתי לדעת - האם הגזמתי בעיניכם ? אני מוצפת הורמונים וגם ככה קשה לי לאחרונה עם כל מיני דברים אחרים שלא קשורים לזה.. אולי בזמן אחר הייתי מפרגנת בשמחה ?
ללכת עם הלב ולהגיד לו לא או לפרגן בצביעות ?
אני באמת אוהבת ומעריכה אותו לא רוצה להיות "האישה הרעה"... אבל קשה לי הפעם לא יודעת למה..
אני באמצע הריון חמישי עם 4 ילדים קטנים בבית ובעלי היום שאל אותי אם זה בסדר שייסע ל4 ימים בסופ"ש הקרוב עם בן דוד שלו ליעד באירופה.. עוד לא סגרו..
אציין כי זו לא פעם ראשונה שהוא נוסע, תמיד פרגנתי לו בשמחה ובלב שלם, אממה, הפעם זה לא הצליח לי...
הגבתי בכעס נורא, ועד עכשיו אני בסערה עם עצמי של "איך הוא בכלל מעלה בקשה כזו כשאני במצב כמו שאני נמצאת.
אציין כי בעלי עצמאי וכל "נטל" הבית והילדים הוא עלי ואני עושה זאת באהבה, אבל בתקופה האחרונה לא טוב לי איתו ועם עצמי, הכוונה בקטע שאני כל הזמן חושדת בו שהוא בוגד, כל הזמן אני חולמת שהוא בוגד ובאופן כללי שהוא הרבה פחות אוהב ונמשך אלי מפעם, פשוט הרגשה כזו של חוסר ביטחון שהובילה אותי לתגובה שהגבתי לגבי הנסיעה , בין אם יש בה ממש או לא..
רציתי לדעת - האם הגזמתי בעיניכם ? אני מוצפת הורמונים וגם ככה קשה לי לאחרונה עם כל מיני דברים אחרים שלא קשורים לזה.. אולי בזמן אחר הייתי מפרגנת בשמחה ?
ללכת עם הלב ולהגיד לו לא או לפרגן בצביעות ?
אני באמת אוהבת ומעריכה אותו לא רוצה להיות "האישה הרעה"... אבל קשה לי הפעם לא יודעת למה..