לא מתחום הלוגיקה.

[טלמון סילבר]

לא מתחום הלוגיקה.

אני מתנצל מראש על איכות התרגום.

 

[טלמון סילבר]

תגובה לעצמי, לפני שהשיר של

אוקוג´בה ילך לאיבוד בין הקשקשים והסנפירים, אחרי שכל כך התאמצתי לתרגם אותו כמידת יכולתי. לאף אחת ולאף אחד אין מה לומר על שיר זה? האם המחבר דתי או "כופר"? מה פירוש "ירוק העין"?

 

[preacher]

ירוק עין - קנאי

הקנאה נקראת "המפלצת ירוקת העיניים", נדמה לי שזה משייקספיר. ומצטער על חוסר התגובה, אני לא ממש מתעניין בשירה. אבל בספרות כן. מי שרוצה לקרוא ספרים שנוגעים בנושא דת, אלוהים, אמונה וחוסר אמונה, אני ממליץ על הספרים של ז´וזה סאראמאגו. למרות מה שאמר. בעיקר "הבשורה ע"פ ישו".

 

[טלמון סילבר]

הרושם שלי הוא שלגמרי לא "קנאי",

שהכוונה כאן למשהו אחר, אבל אחכה לתגובות אחרות אם יבואו. הסבר זה גם לא נראה לי מתאים לרוח השיר ולסגנונו הלירי של אוקוג´בה בכלל.

 

[preacher]

הנה משהו שיעזור

 

[טלמון סילבר]

א. מדובר על הקונטקסט, לא על "ירוק"

בכלל, אשר יכול להיות 1000 דברים, כגון: 1. איסלם. 2. איכות הסביבה. 3. ליטא העמצאית. 4. מכבי חיפה. ב. מדוע הכנסתי בכלל שאלה זו לפורום אתיאיזם ודת? הרי לא סתם לשם ניתוח שיר. אגב, אם כבר, אז מה זה יכול להיות "תן לירא סוס"? כדי שיוכל להימלט? או כדי שיהיה לו אטריבוט של אומץ?

 

[הרמפרודיט]

לדעתי? להימלט

בשיר הזה ישנה אפוקליפסה ..."כל עוד כדור הארץ מסתובב" יש כאן משאלה אחרונה של מישהו.

 

[טלמון סילבר]

יתכן שאת צודקת בעניין האפוקליפסה,

אם כי הרושם שלי הוא, שבעומק לבו המחבר מאמין שכדור הארץ יסתובב עוד הרבה זמן, ובעצמו יתפלא שהוא עדיין מסתובב.

 

[הרמפרודיט]

עכשיו קראתי את תגובתך לדר

ומכיוון שאני לא מכירה את המשורר וגם לא את הרקע ממנו בא... כנראה שהרחקתי לכת

איזה מזל שלא התחלתי עם התיאוריות שלי לגבי "ירוק העין"!!!

 

[טלמון סילבר]

תגובתי לדר היתה סובייקטיבית בלבד,

ואני גם רחוק מלהיות מומחה לשירה. כך שבנוגע ל"הרחקתי לכת" את ממש לא צודקת! יתכן ש"התאוריות שלך" יקלעו לכוונת המשורר הרבה יותר מכל "המומחים" לרקע של שירתו. אני חוזר על כך, שאוקוג´בה היה תמיד עצמאי, ובפרט, לא היה מחוייב לשום מסגרת או "רקע".

 

[הרמפרודיט]

אז זה אולי מסביר

מדוע הוא נע ונד בין חוסר באמונה לבין הגעגועים אליה. ומכאן - הבוז העצמי... יתכן ש"ירוק העין" מעיד על זיק של שובבות כמו שאמרת אבל המילה "שלי" עושה את כל השורה הזו למאוד אינטימית, גם אם המילה נאמרה באירוניה. זו סוג של אירוניה בין נאהבים. כמעט כמו פניה של אוהב אל מי שזנח אותו.

 

[טלמון סילבר]

אני לא יודע עד כמה אוקוג´בה מוכר

בארץ (מחוץ לקהל דוברי הרוסית כמובן), אם שיריו תורגמו לעברית. הוא גם תמיד שר אותם בליווי גיטרה, בקול פשוט מאוד ובמנגינות פשוטות מאוד (אומרים שהוא בכלל לא ידע תווים) אבל... מדהימות. גם לדעתם של מוסיקאים.

 

[dar האחת]

כל הכבוד על המאמץ

לי קשה להחליט אם המשורר כופר או מאמין. יש בקשות שאני מזדהה עמם יש בקשות שאני לא הייתי מבקשת אם הייתי מאמינה בו. למה לספק את רודף ולמה למי שכבר מאושר לתת לו דוקא כסף זה עלול לפגום באושרו אלא אם כן זה בהפוך על הפוך ויש כאן ביקורת צינית על אלוהינו מלך העולם

 

[dar האחת]

זו תגובה לטלמון סילבר שיצאה מהקשרה

בשרשור. מה קורה כאן למיקומן של התגובות?

 

[טלמון סילבר]

אם זו היתה תגובה ל"תגובה לעצמי..."

אז היא השתרשרה בדיוק במקום הנכון.

 

[טלמון סילבר]

נכון ציין אלחזור, שלא תמיד קל להבין

את כוונותיו של אוקוג´בה. למי שלא מכיר את שירתו ואת הרקע שלה: אוקוג´בה "צמח" בתקופת "ההפשרה" בימי חרושצ´וב, קרא משיריו בתקופת הפתיחות היחסית של סוף שנות ה-50, יותר נכון שר אותם בליווי גיטרה, באולם הטכניון במוסקבה. הוא מעולם לא היה אופוזיציונר, ועם זאת הצליח לשמור על עצמאות מוחלטת + סגנונו הלירי הייחודי. כמובן לא הצלחתי בתרגום להעביר את המוסיקליות של השיר, את הליריות העדינה שלו. הוא מזכיר בדיוק את הכלל הידוע, שהמאושר לא זקוק לכסף, ולמרות זאת אומר ברַכּוּת שגם קצת כסף לא יזיק לו, כמו קצת מנוחה לנדיב. עם זאת ברור שלא חייבים להסכים לכל מה שהוא אומר או חושב. אולי זו גם לא מטרתו, אלא פשוט לעורר הרהור. אלחזור גם צודק, שלאורך כל השנים שהדת היתה בברה"מ מחוץ לאופנה, אוקוג´בה העצמאי היה יכול להיות יחסית דתי. ולפי עניות דעתי, הכוונה של "ירוק העיין שלי" הייתה לרמוז על יחסיוּת זו, שלא יקחו יותר מדי ברצינות את הדתיוּת שלו, שיש בו זיק שובב.

 

[טלמון סילבר]

זו היתה כמובן תגובה לDAR "כל הכבוד"

 

[הרמפרודיט]

לא כופר ולא מאמין...

אני מרגישה אכזבה גדולה בשיר הזה... ובקשה לקרב את הקץ. נראה לי שהוא אחרי האמונה. אבל ללא ציניות. פשוט עייפות שבאה מתוך מסקנה אישית שלו, שאין אלוהים אבל ישנו עדיין קושי גדול בפרידה אמיתית ממנו. מה שמעניין הוא ההפרדה שהוא עושה בין הדמויות הסטריאוטיפיות (חכם, ירא, מאושר, נדיב) לבין עצמו. את עצמו הוא לא מגדיר ולא מבקש עבור עצמו דבר מסויים... רק לא להשכח. הוא כועס על הניכור והבדידות, (כמו קהל על היציע, בחושך... מול דמויות שהן ברורות ממנו עצמו) ועדיין יש לו רצון גדול להאמין... תחינה לנס ממי שחדל להאמין בו ובעצם הוא מבקש מאלוהים להמשיך את מה ש"עשה" עד עכשיו (כלום) ובכך הוא יכול "לדחות" את השמדת השרידים של אמונתו ממנה קשה לו להיפרד לגמרי. כך שהלעג העיקרי מופנה לדעתי כלפי עצמו וכלפי הצורך שלו להאמין. הוא לועג לאנושיות בה קולל.

 

[טלמון סילבר]

הרושם הסובייקטיבי לחלוטין שלי הוא,

שהיסוד האירוני-היתולי גובר על גורם האכזבה והיאוש. למשל הביטויים "ובעצמו לא מאמין שהוא עדיין מסתובב" ו..."ירוק העין"! הייתי יכול להתאמץ ולתרגם שיר נוסף כלשהו מאת אותו מחבר, אבל זו תהיה חריגה מנושא הפורום. אשתדל גם לשאול מישהו, אם ידוע מה מקור הקדשת השיר למשורר הצרפתי פרנסואה ויוֹן.

 

[הרמפרודיט]

אתה לא תאמין! אבל התאפקתי

לשאול מי זה פרנסואה ויון לו הוא מקדיש את השיר!