לא מתחום הלוגיקה.

[Alcharzor]

האמת היא ש.....

קשה לי לעלות משהוא בראש לגבי ביטוי "ירוק העין" אני יודע רוסית בצורה סבירה ובאמת יש ביטוי של קנאה ירוקה אבל פה זה לא הולך עם השיר ראיתי גם שימוש בירוק לתיאור יופי אבל המממממ.... הכל יכול להיות אולי אני אשעל מקור מוסמך יותר ממני ואחזיר את התשובה מחר.

 

[טלמון סילבר]

אתה מכיר בוודאי את המשורר ואת השיר

בשפת המקור?

 

[Alcharzor]

האמת היא

שאני מקיר כמה מהשירים שלו אבל לא הצלחתי לזהות את השיר הזה אולי בגלל שאני לא מקיר אותו אולי בגלל שעברית מבלבלת אותי. בכל מקרה מההיסתקלות הראשונית על השיר אפשר להגיד בברור שלא מדובר בקנאה במה מדובר קשה לי להגיד. עד כמה שידוע לי אקודג´בה היה אדם די מעמין(יחסית לאנשים בברה"ם) והשירים שלו די עמוקים ואי אפשר לקחת את הכל בפשטות.

 

[הרמפרודיט]

כל עוד כדור הארץ מסתובב?

 

[טלמון סילבר]

אלחרזור, אני שולח לך את המקור

בהקלדה קירילית ישירה, אם הפוֹנְט ישתבש, אשלח לך ב-HTML (אם תודיע לי, כמובן).

 

[Alcharzor]

תודה על הEMAIL

והנה התשובה של מומחה לענייני אקודג´בה: בציר המפורסם של ישו המבוצע ע"י דיורר,שהוא הציור המקובל של מראה של ישו,מצוייר ישו עם עניים ירוקות ולכן אקודג´בה משתמש בביטוי זה.

 

[Alcharzor]

תיקון....

ציר=ציור

 

[טלמון סילבר]

תודה. זה הסבר ריאלי מאוד למקור

הביטוי, אבל הבחירה דווקא בו רומזת, כך נדמה לי, על גישה מסויימת של המשורר. וכמו שציינה הרמפרודיט, גם המילה "שלי" מוסיפה נופך מיוחד לסה"כ "ירוק העיין שלי".

 

[טלמון סילבר]

אלחרזור, P.S., שאל בבקשה את

המומחה גם על מקור ההקדשה למשורר הצרפתי פרנסואה ויון.

 

[Alcharzor]

לגבי עניין של פרנסואה ויון

יצא פה בלבול קטן וכדי להבהיר אותו אני אתחיל מהתחלה: פרנסואה ויון,לפי המידע שלי , הוא דמות ספרותית שהומצא ע"י סופר צרפתי רומן רולן(ROMEN ROLLAN ) .פרנסואה ויון הוא נגר מאד משכיל ועמוק העושק בפילוסופיה. לעניין השיר -זוהיא תפילה של פרנסואה ויון במחזה עם אותו שם שביצעו בברה"ם ומילים לתפילה זו לצורך המחזה המציא בולת אקוג´בה ולכן זאת לא הקדשה לויון אלה ויון אמור לקרוא את זה במחזה.

 

[טלמון סילבר]

מעניין מאוד! אם כך, הטעו אותי במקצת

 

[גאיוס]

בכל בית פונקציות מובהקות של אלוהים

 

[dar האחת]

בקריאה נוספת אני רואה כאן

גישה צינית לחלוטין כי הסיוע מגיע למי שלא צריך ומה שלא ממש שייך

 

[טלמון סילבר]

הרשו לי להתווכח עם שניכם.

1. הפונקציות האלוהיות אינן מוסתרות. התפילה היא הפשט של הטקסט. אז מה פתאום הבאתי סתם תפילה לפורום הזה? בגלל הביטוי השובב "ירוק העין שלי" (אפילו אם המקור של הביטוי הזה, כמו שציין אלחזור, פרוזאי למדי)! וכמובן, גם כדי שננוח קצת מקשקשים וסנפירים. 2. הטקסט לא קל להבנה. אני לא בטוח שיש כאן ציניות. ביחוד לפי מה שאני מכיר את שירת אוקוג´בה תרתי משמע (כפי שציינתי הוא שר את שיריו בסגנון יחודי, מאוד לירי, אולי קצת מריר, אבל לגמרי לא ציני, לדעתי). אלא אם כן, וגם בזאת אני מסופק, השיר נכתב עבור תפקיד מסויים במחזה מסויים המחייב ציניות. למשל, הנדיב. לאו דווקא בכסף. עוזר ללא הרף לאחרים, לא נשאר לו זמן לעצמו. המחבר (או התפקיד) מבקש בשבילו קצת מנוחה. המאושר כאילו לא זקוק לכסף, אבל מה רע אם יהיה לו קצת? ובכלל המילה "קצת" חוזרת בפירוש או ברמז לאורך השיר. למה זה ציני? ברור שאיש לא חייב להסכים עם כל הרעיונות של השיר. אז מה?

 

[הרמפרודיט]

מסכימה עם טלמון

גם אני רואה מרירות ולאו דווקא ציניות. השיר מלא סתירות שאחת הבולטות בהן היא הפניה שלו לאלוהים "דָּבָר מִמְּךָ לא נִבְצָר, אֲנִי מַאֲמִין בִּתְבוּנָתְךָ" מצד אחד, אבל מצד שני הוא שולח לו "הצעות ייעול"... ולשיר הזה יש מקום בפורום לפחות כפי שאני רואה אותו. יש בו סוג של שילוב מיוסר (ופרדון על הדרמטיות... כן?) של חוסר אמונה וקיום של אמונה באל אליו הוא פונה באינטימיות. אני יכולה להבין זאת היטב. (ולמטה בשרשור הבאתי מידע שמצאתי ברשת על פרנסואה ויון, משורר צרפתי בשר ודם ולא דמות במחזה, אשר נולד ב-1431! היתה לי תחושה שחייב היה להיות אדם כזה... אז יגעתי ומצאתי... ובאותה הזדמנות גם האמנתי!!!

)

 

[הרמפרודיט]

זה מוזר מאוד... מה שאתה אומר

כי אני מצאתי עליו חומר כתוב ברשת! בבקשה! ורק כדי להקל עליכם... העתקתי את הקטע שמתיחס לו: ---------------------------------- אך נדמה שהשירה הצרפתית היא גם זו שבה נכתבו השירים ה"מודרניים" הראשונים, מבחינת הצליל והתוכן כאחד. הכוונה לשירתו של פרנסואה ויוֹן (נולד ב-1431), אותה שירה אימתנית, ריאליסטית, יחידה ומיוחדת, שכולה מורשת ימי-הביניים וכולה בשׂורה של זמננו. ויון הִרבה לשיר על "גבָרוֹת של ימים עבָרו" - שֵם הבלדה המפורסמת ביותר שלו, עם הפזמון שהפך לפתגם, "אַיֵּה הֵם שִׁלְגֵי אֶשְׁתָּקַד?" - באחד השירים הללו, הקרוי "תלונות אשתו היפה של חָרַש כלי-הנשק" (Les Regrets de la Belle Heaulmiere). הגיבורה מתארת בשיר הזה את כמישת גופהּ היפֶה-לְפָנים, והתיאור ההיפר-ריאליסטי הזה מזעזע בנימת התוגה שלו. נדמה שמעולם קודם לכן לא הופיע בשירה הגוף בפלסטיות הבוטה שלו. זהו, בעצם, תיאור הזִקנה - אשת חָרַש כלי-הנשק מספרת על מצבה היום תוך אִזכור יופיה הקדום, יותר מאשר הגוף לשמו - אך תוך כדי כך מושג חזון בעל עוצמה מדהימה, מעין חזון העצמות היבשות שלא תחיינה. אכן, שיר זה, הדתי עד עומקו, אינו שיר של מי ששׂמֵח על גופו, אלא מי שגופו משמש לו מזכרת עוון. הפמיניזם יידע להסביר מדוע בפיה של אשה הושמה הקינה הזאת על הגוף, אך כל אדם יחוש את התחושה הפיזית-בעליל שהוא מעורר. -----------------------------------

 

[Alcharzor]

המממ אני לא יודע

יכול להיות שזהוא מחזה דמיוני על איש שהיה באמת או משהוא כזה אני רק העברתי את מה שהעבירו לי אז אני לא יכול להתווקח.

 

[טלמון סילבר]

אולי המחזה היה על

קוֹלָא בְּרוּנְיוֹן?

 

[הרמפרודיט]

לרומן רולן פתרונים... בכל מקרה

אני מודה שהדיון הזה הוא כמשב רוח רענן המבדר ברכות את סנפירי היגעים...

 

[L7]

בכל זאת השיר דתי

ההתמוגגות של אתאיסטים מוצהרים משיר דתי - מובנת אלוהים נמצא עמוק בתודעה בהסטוריה באומנות כמו אותו חלק של המוח המכיל אינסטינקטים קדומים והחפירה בו מעוררת איזושהי חמימות של עבר פשוט