לא רק ברזים ומגבות

[משוטט בדרכים]

לא רק ברזים ומגבות ../images/Emo219.gif

אהלן אנשים, בין אם טיילתם בטורקיה פעם אחת ובין אם חוזרים פעם אחרי פעם, איזה דברים אתם מביאים אתכם בחזרה ? כלומר, חוץ מחוויות וסיפורים שיש הרבה, מה אתם ומביאים בחזרה ונהנים ממנו ? מפות או בדים מאורפה ? מישמישים מיובשים ממלטייה ? מצעים מבורסה ? או אולי ערמונים מסוכרים ? וטחינה ? או דבש ? זאת ההזדמנות לשפוך הכל ולהראות שיש יותר מסתם ברזים ומגבות !

 

[טליה ג]

איזה שרשור מעניין!

אז מה אני מביאה מטורקיה, חוץ מחוויות, זכרונות וצילומים בלי סוף? קודם כל, אני חולה על תכשיטים, ותמיד קונה בטורקיה תכשיטים, מכסף ומזהב. יש בטורקיה תכשיטים יפהפיים שקולעים לטעם שלי. בביקור האחרון שלי באיסטנבול באוקטובר 2005 הסוחרים בבזאר הגדול היו לשם שינוי שקטים ולא קרצייתיים (אולי בגלל צום הרמדאן שחל בדיוק באותה תקופה), כך שחוויית הקנייה הייתה מהנה ביותר, וכמות התכשיטים שקניתי בשוק בהתאם

בתחום הקולינרי אני תמיד קונה רחת לוקום בשוק או בקונדיטוריה, וגם תה תפוחים שאני מאוד אוהבת. בביקור האחרון שלי באיסטנבול קניתי גם תחתיות מסורתיות לכוסות התה, מפוספסות באדום לבן. אני אוהבת לקנות דברים מיוחדים, שלא רואים אצלנו ביומיום. כך למשל קניתי בזמנו ב-Diyarbakır ווסט ארוג עבודת יד, שונה לגמרי מהווסטים המזרחיים שמוכרים אצלנו בנצרת או בכפרים הדרוזיים על הכרמל. ליד חתושש קנינו בזמנו שטיח בוכרי שארגו אנשים יוצאי טורקמניסטן תושבי הכפר הסמוך Boğazkale. בביקור האחרון באיסטנבול קניתי בשוק מחצלת לניגוב רגליים עם תמונה של חתול (החיה האהובה עליי) ועם כיתוב HOŞGELDİNİZ. לפעמים אני סתם קונה מציאות, כמו ארנק יפהפה מסקאי במחיר של 4 YTL או גרביונים חמים לחורף בסמטאות השוק של איסטנבול, היכן שקונים המקומיים וגם המחירים בהתאם. מעילי עור שהישראלים כל כך אוהבים, לא מעניינים אותי במיוחד, מה גם שהם לא יותר זולים בהכרח מאשר בארץ.

 

[tsiporganeden]

אכן שרשור מעניין, לא תאמינו מה סחב בן זוגי

כל הטיול לטורקיה, באחד הפעמים שהיינו שבוע ימים, אז ככה כשהגענו לאיסטנבול ראיתי מצחצחי נעליים, המתקן שלהם מאוד מצא חן בעיני (כאספנית נחושת ודברים עתיקים) ואז עלה על דעתי רעיון, זה יכול להיות גם יפה, גם קישוט וגם......................מתקן לתבלינים. כך קרה שקניתי את המתקן, ועוד את הגדול לא הקטן שיספיק לרוב התבלינים שלי, וכך קרה שרוב הטיול המסכן סחב את המתקן, קרה והמטוס איחר ביותר משעה, ואנחנו עוד היינו בשדה כמה שעות לפני, בסוף הוא התייאש, התיישב על הרצפה והחל צועק מצחצח נעליים, כמה צחקנו. כמובן שמצאתי שם שטיח רקום מאלה שתולים על הקיר כתמונה, קניתי לי זוג עגילים שאותם אני עונדת עד היום, הנכדים שלי נהנים מהם, זה חישוקים ותמיד הם מושכים לי אותם, בטח בטח שאני נותנת להם, שיהנו, אני מורידה את הראש יחד עם המשיכה כך שלא כואב לי. באותה תקופה סיימתי לבנות את הבית שלי, הבאתי מידות וקניתי גם את הוילונות, שבינתיים דהו והחלפתי אותם למשהו יותר עכשווי. אה כן וגם קניתי איזה 10 קילו תאנים, הם שמו לי אותם בתוך קופסאות קרטון ואני פיניתי מזוודה במיוחד בשביל התאנים שגם היא נסחבה איתי כל הנסיעה כי פחדתי שהתאנים יתקווצ'צ'ו. כשהגעתי לארץ עשיתי ריבה מחלק גדול של התאנים ואת השאר אפיתי פאי תאנים אכלנו ככה, והבאתי גם מתנה במקום בומבוניירה. מעיל עור שנלבש רק באירועים ובימים קרים מאוד, המעיל כבד פחד, אבל הוא יפה ולכן תופס מקום בארון, שיהיה. היידה ערב טוב לכולם.

 

[טליה ג]

כמה שוקל מתקן כזה לצחצוח נעליים?

איפה קנית אותו? זה אכן פריט יפהפה לאספנים, ודבר שלא רואים בכלל בארץ. בסמטאות השוק של איסטנבול יש חנויות שמתמחות בציוד למצחצחי נעליים, והנה אחת כזאת, בתמונה המצורפת.

 

[ihtiyar]

הנה שורת מצחצחי נעליים (Boyacılar)

ליד גשר גלטה

 

[חש מזג]

לצח צח שלי לא היה כזה מתקן

 

[טליה ג]

איפה צולמה התמונה?

ראיתי פעם תעודה על שני ילדים בני 11 מכפר במזרח טורקיה שנוסעים לבדם לאיסטנבול כדי להתפרנס מצחצוח נעליים, ומתגוררים באיזו עליית גג של בית ישן. ממש היה קורע לב!

 

[חש מזג]

התמונה צולמה בעיר דואבייאזיט (dogubeyazit)

עיירה נידחת במזרח טורקיה מימנה יוצאים לטרקים להר לאררט. ונמצאת במרחק של 35 ק'מ מהגבול עם אירן.

 

[טליה ג]

גרתי שם במלון

במטרה לבקר בארמון İshak Paşa המדהים. בעיירה עצמה אין שום דבר מיוחד, וכשהיינו שם בדיוק סללו את כל הכבישים במרכז העיר, וכל העיר הייתה מכוסה ענן אבק שחור ומצחין. הגענו לשם מאוד מוקדם כבר בשעות אחה"צ המוקדמות, ואחרי שישבנו קצת עם בעל המלון החביב, שדרך אגב שמח מאוד לפגוש ישראלים, יצאנו להסתובב בעיר. לא היה מה לעשות שם, אז פשוט התיישבנו עם מוכרים בחנויות, שתינו המון תה ופטפטנו, וכשניסינו רק לשם הנימוס להעמיד פנים שאנחנו מתעניינים בסחורה, זה בכלל לא עניין אותם. הם רק רצו לשבת ולפטפט עם תיירים, מצרך נדיר מאוד בעיירתם המנומנמת. בדרך ל-Doğubeyazıt עצרנו באיזה כפר נידח לאכול ארוחת צהריים, אכלנו שם קבאב מצויין עם ירקות במחיר מצחיק - אבל הדבר הכי מוזר היה הרצפה, שהייתה כולה דביקה משאריות אוכל, והסועדים פשוט ניערו את השאריות הלא רצויות על הרצפה באופן גלוי!

 

[Hermione1382]

בזכות אחד כזה בהוג'פשה ושתי לירות גיליתי

לתדהמתי שהנעלים האפורות שלי הן בעצם למרבה הפלא... שחורות...

 

[איילונתצ]

מה אני מביאה מתורכיה

פשמינות וצעיפים ממינים שונים והרבה ספרים בתורכית ומילונים.

 

[טליה ג]

מילון טורקי דווקא קניתי בלונדון

כשביקרתי בטורקיה לראשונה עוד לא ידעתי לאיזה דיבוק טורקיה תהפוך עבורי, והסתפקתי בשיחון המסכן המצורף למדריך של יעקב רוזמרין. כמה חודשים מאוחר יותר קניתי מילון כיס של ברליץ בסטימצקי, ורק באביב 2000, כמעט שנתיים לאחר הביקור הראשון שלי בטורקיה, קניתי בלונדון מילון טורקי/אנגלי-אנגלי/טורקי עב כרס, שבו בהחלט אפשר למצוא כל מלה וכל ביטוי.

 

[משוטט בדרכים]

מטורקיה ועד לנינגרד ../images/Emo100.gif

היי טליה, איזה רשימה מעניינת. איזה רחת לוקום את קונה ? עם פיסטוקים ? באיזה צבע ? ותכשיטים - יש כל כך הרבה חנויות בכל מקום...כמה את מתמקחת ? ואיזה תכשיטים את קונה ? והשטיח הבוכרי - כמה זמן לקח לקנות אותו ? זה היה 'טקס' שלם ?

 

[משוטט בדרכים]

אה...

ושכחתי להוסיף תרגום לכותרת שנתתי - המעיל שדיברת עליו הזכיר לי שחבר נסע לא מזמן לסנט פטרסבורג וחזר עם מעיל פרווה (לא אמיתית) מחמם מאוד, שהוא מצא בזול מאוד. כשהוא הסתכל על התווית - הוא מצא MADE IN TURKEY...

 

[טליה ג]

רחת לוקום מכל הסוגים

עם פיסטוקים ובלעדיהם. בקונדיטוריה במרסין קניתי לוקום חלומי בטעם תפוז, ובדיארבקיר קניתי לוקום שוקולד - אחד הלוקומים הכי טעימים שאכלתי מימי! הוא הגיע בצורת נחשים ארוכים מגולגלים, כשהקונה מסמן למוכר איזה אורך הוא רוצה והיכן לחתוך! אני מאוד אוהבת לקנות טבעות זהב עם אבנים בטורקיה, כי שם יש מבחר ענק של טבעות עדינות שמתאימות לידיים קטנות כמו שלי, ומצד שני נראות מרשימות ונשיות ולא כמו טבעות לילדות בנות 8. בקשר למחיר, הזהב מאוד התייקר בכל העולם, וכבר אי אפשר להשיג אותו במחירי מציאה גם בטורקיה, אז אני משווה פחות או יותר למחירים בארץ, ועושה את השיקול עד איזה סכום אני מוכנה לשלם. כמובן שאני מתמקחת המון, עד שאני מרגישה שהגעתי לגבול, ויותר מזה כבר יהיה קשה להוריד. מבחינת המחיר כבר אין יתרון כמעט לקנות זהב בטורקיה כפי שהיה בעבר, אבל עיצובים עדינים ואלגנטיים כמו בטורקיה אין לצערי בארץ. תכשיטי כסף אני גם קונה, אם הם מיוחדים ושונים. בשוק הרמדאן הלילי בחצר מסגד פאתיח קניתי "טבעת הסולטן", שזה צמיד משולב עם טבעת, מכסף טהור. השטיח הבוכרי מ-Boğazkale היה השטיח היחיד שקניתי אי פעם בטורקיה. בדרך כלל אני חולפת במהירות על פני חנויות שטיחים, כי ברגע שהמוכר מתעלק עליך, כבר אי אפשר לברוח, אבל השטיח הבוכרי היה כל כך יפה, מיוחד ומרשים, ואני מתה על הצבע הבורדו העמוק שמאפיין את השטיחים הבוכריים. כן, זה היה טקס שלם, ארוך ומייגע, עם הרבה התמקחות ועם הרבה כוסות תה בדרך. אם אני לא טועה, שילמנו עבורו אז (מדובר בשנת 1998) 600 מארקים גרמניים. אבל אין ספק שהשטיח הוכיח את עצמו, וגם היום אחרי כמעט 9 שנים הוא נראה כמו חדש, לא איבד מצבעו, לא התבלה, ואפילו כשהחתול שלנו פיוטר ז"ל הקיא עליו מספר פעמים, הצלחנו לנקות אותו לגמרי וללא מאמץ.

 

[Hermione1382]

מקום לרחת לקום מהמם באיסטנבול

מצאתי את הקונדיטוריה זאת לפי המלצה במדריך של הלונלי פלנט לטורקיה: Ali Muhiddin Haci Bekir יש הטוענים שבקונדיטוריה זו הומצא הרחת לקום - ובכל מקרה הרחת לקום שלהם ממש טעים וניתן לקנותו לפי משקל וגם באריזות מוכנות (אני קניתי באריזות מוכנות וזה היה ממש טעים - הרבה יותר מכל הרחת לקום שההורים שלי ואחי תמיד הביאו מדיוטי פרי שמצופים בקוקוס ודברים מגעולים כאלה) הכתובת: Seyhulislam Hayri Efendi Caddesi הרחוב ממוקם ברובע אמיננו ממש ממש ליד מסגד ייני. יש שם שתי חנויות קטנות סמוכות זו לזו שמרכיבות את הקונדיטוריה המקורית של אלי מוהידין אשר עדיין מונוהולות על ידי צאצאיו. ישנה עוד חנות על Istiklal Caddesi שהיא קצת יורת מודרנית אבל נראה שיש בה פחות מבחר אם תרצו לקנות במשקל

 

[טליה ג]

ואו! תודה רבה על המידע!

מה שברור, צריך להתרחק מהאריזות המוכנות של הלוקום שקונים בחנויות לתיירים. זה לא לוקום, אלא גושים דוחים של ג'לטין עם טונות של אבקת סוכר!

 

[אליכ בליכ בום]

אני קניתי רחת לוקום

ב-Istiklal Caddesi חנות ממש מצויינת. אני כל כך אוהב את החנויות של הממתקים התורכיים. זה פשוט חגיגה לעיניים, יש הכול בשפע... אני זוכר שקניתי רחת לוקום בארבע קופסאות סגורות, כל קופסה בטעם אחר... אני מוכרח לציין כי חששתי קצת כשקניתי רחת לוקום בקופסה, מכיוון שבפעמים הקודמות, שבני משפחתי הגיעו מתורכיה והביאו עמם רחת לוקום מקופסה - טעמו לא היה משהו... למרבה ההפתעה הרחת לוקום שקניתי היה מצויין, כל כך טעים.... דרך אגב יהודי עיראק גם כן נוהגים לעשות רחת לוקום, אבל לטעמי הרחת לוקום התורכי הרבה יותר טעים....

 

[כרתים המקורית]

מה הבאתי מטורקיה

שלום לכולם באחד מטיולי בחו"ל היתה לי חניית ביניים באיסטנבול, היינו אמורים לחכות בשדה התעופה 9 שעות, החלטנו לצאת וטייל ולחזורלפני הטיסה, עשינו סיבוב באיסטנבול עם מונית ששכרנו אחרי מיקוח, היה נדמה סוף חודש פברואר, מזג אויר היה ביבי, ממש מקים, כמובן קפצנו למסגד הכחול ולאתרים על ידו, ואחר כך לאיסטקקל לחנות של הלקומים הנהדרים, לא הייתה בעייה מכבדים אשראי, אך פתאום אני רואה את מוכרי הבייגלה בדוכני הזכוכית . מה עושים כסף תורכי אין לי, ורק שטרות של מאה דולר? פתאום מצאתי שטר אחד של דולר, תמותו קיבלתי 10 ביילגה. ( ש להם שם מיוחד כמדומני, חזרתי איתם לארץ, ואימי אמרה שזו הייתה המתנה הכי טובה וטעימה שהבאתי לה.

 

[טליה ג]

הבייגלך האלה נקראים simit

והם אכן מצויינים! אבל חשוב מאוד לדעת להתמקח על המחיר, בעיקר עם הילדים שמוכרים אותם ברחוב. הם כאלה תחמנים ונוכלים קטנים, ומראש אומרים לתייר מחיר מופקע.