לא תאמינו מה הרופא אמר לי...

[valeta]

לא תאמינו מה הרופא אמר לי...

סיפרתי לו על רצוני בלידה טבעית והוא הסתכל עליי כעל משוגעת שלא מבינה למה היא נכנסת (תבינו-לידה טבעית, אפילו לא לידת בית). הוא טען שהכאבים כל כך איומים (אני אחסוך מכן את התיאורים) שאין שום סיבה בעולם "במאה ה-21" לסבול אותם. "קחי אפידורל"-זו הייתה עצתו. אני בהלם. הוא דווקא רופא כל כך רגוע בדר"כ, שקול, אופטימי ומאוד רציני (במובן החיובי). ועכשיו כמובן שנכנסתי לסרטים (ממש לא קשה לערער אותי בנושא הזה). עידוד פליז.

 

[רוני של יובל ומאיה]

בקשי נא מהרופא הנכבד שיתאר לך

כיצד *הוא* העביר את כאבי הלידה האיומים והנוראיים. נו, באמת, לא ברור לי כיצד גבר שלא עבר לידה (או אשה שלא עברה לידה, אני לא מפלה

) יכולים לתאר בכאלו תיאורים חיוניים את כאביה. תראי, לידה זה דבר כואב. כל אשה חווה את כאבי הלידה בצורה אחרת. ללידה טבעית (בין אם בבית ובין אם בבית החולים) יש להתכונן ולהכין את עצמך (לדעתי בעיקר מבחינה נפשית) לדרכי ההתמודדות השונות. חשוב לזכור שלידה בשכיבה על הגב ללא יכולת לזוז, לשתות, לאכול, או להביע את עצמך בנשימה או בהוצאת קולות, תהיה קשה וכואבת בהרבה מלידה בה את חופשיה לנוע לכוון בו גופך מפנה אותך, להשתמש במים להרפייה והשכחת הכאב, ולצעוק או לנהום או לנשום או מה שלא יעשה לך טוב. הכאבים בלידה שונים מכאבים של (למשל) רגל שבורה או עוותי מעיים קשים - פשוט בגלל שהם כאבים שמובילים אותך לכוון חיובי וטוב (לעומת הרגל השבורה שאין בה דבר חיובי...). לא יודעת איך להסביר את זה, אבל זה כאב אחר (גם אם בעצמתו הוא חזק). זו דעתי בכל אופן

ואחרון חביב - אני מקווה שאינך מתכוונת לקחת את הרופא הזה איתך ללידה באופן פרטי. את צריכה מישהו שמסוגל לתמוך בהחלטה שלך ללדת טבעי, לא מישהו שמכוון אותך לכוונים שאת לא מעוניינת בהם עוד לפני שהיתה לך ההזדמנות לחוות את זה על בשרך ולהחליט עבור עצמך אם את מסוגלת לעמוד בכאב או לא.

 

[כרמית מ.]

../images/Emo45.gif כל מילה...

 

[גם למבי]

מאמינה לך!

אני בכלל אפילו לא טורחת לשתף את הרופא שלי בתוכניות. אני "משתמשת" במה שהוא טוב בו - נתוח מצב, בדיקות וכו' ודעתו (הטיפוסית לרופאים) לא מעניינת אותי. באחת ההודעות ספרתי איך כמעט חטף שבץ כשעמית אמר שעדיף להגיע לבה"ח בפתיחה של 10 אצבעות. בכלל, עמית אומר שכשהרופא שלנו מתחיל משפט ב: "אנחנו הרופאים אומרים" זה הזמן להפסיק להקשיב לו.

 

[valeta]

אז זהו-שהייתה לו תשובה מאוד

נחרצת בנוגע לכאבים. פשוט לא לחוות אותם ולקחת אפידורל... מאוד קל להפחיד אותי. לא חוויתי אף פעם לידה, ובכלל אני דאגנית מטבעי. דווקא הספר "לידה פעילה" כל כך הרשים אותי, והוא כאילו זרק אותי אחורה. אני לא מתכוונת לקחת אותו ללידה. תודה על העידוד.

 

[עיגולית]

באיזה שבוע את?

זה טבעי לגמרי לחשוש מהכאבים, נראה לי שהוא עזר לך להציף את הפחד שהיה שם בכל מקרה... גבר שאומר לי לקחת אפידורל לא מרשים אותי בכלל, בכלל כשגברים מדברים על לידה (גם אם הם רופאים) כדאי שיבקשו רשות. אבל זה גם לא מפתיע אותי הגישה שלו, זאת הגישה של בית החולים, הם כל כך מתקדמים "במאה ה - 21" , שמבחינתו את יכולה בכלל לקבוע תור לניתוח. כל הקונספט של בית החולים הוא שלידה זה דבר רפואי, ולא טבעי, בכלל הם הרופאים אחראים על הלידה ועל התהליך שלה, ואם לא הם היא תתקדם??? ולצערי, הרבה מאוד נשים מאמינות לגישה הפטריאכלית-מגוחכת הזאת. נראה לי שהרופא הזה יכול לעזור לך להבין איפה את עומדת מול המערכת הזאת, ובכלל להודות לו, על ההבהרה הזאת, כך שאף אחד בפעם הבאה לא יוכל לערער אותך.

 

[שָׂרָה]

בהיריון הראשון

הבטיחו לי כאבים איומים, וגם אמרו שלא ארגיש 'כשלון' אם אשבר ואקח אפידורל, רק שאשמור על ראש פתוח. אני אמרתי להם שמצידי שיכאב לי מפה ועד להודעה החדשה. ושלא תעיזו להכריח אותי להיות על הגב, לא לזוז, לא לשתות ולא לאכול. ובלידה עצמה הכאבים היו נסבלים. פשוט דמיינתי כאבים ההכי איומים שיכלתי לדמיין, ובסוף זה לא כאב עד כדי כך וכך עברתי את הלידה בשלום. זה מזכיר לי כמו שצמים ביום כיפור ורעבים ואיכשהו מעבירים את הזמן עד לזמן שמותר לאכול. חזקי ואמצי. זה באמת לא כל כך נורא!

 

[debby12]

"אין שום סיבה" לא לקחת אפידורל?

אני מניחה איפוא שירום הודו גם נהג על פי אמת המידה המקצועית המחייבת אותו ופרש בפניך גם את הסיכונים והסיבוכים האפשריים - לך ולעובר - מביצוע הרדמה אפידורלית? [אני מניחה שלא - אחרת מאיפה ה"אין סיבה"?]. גם אני לא אוהבת שהוא הצמיד לזה את התיאור "במאה ה-21" - כרוצה לומר שאם אינך מעוניינת באפידורל לכאורה זה הופך אותך אוטומטית לפרימיטיבית/בורה? (ע"ע: "לפזר לך קצת חציר? כי רק פרות יולדות היום בלי אפידורל"), וגם מצמיד טון שיפוטי לבחירה אישית שלך. להזכירך, במאה ה-21 גם נהוג לקחת גלולות למניעת הריון במשך שנים וגם הורמונים להקלת תופעות גיל המעבר. עד ש - אוי שיט - גילו שזה גורם לשלל בעיות בריאות אחרות גרועות יותר כנראה. אבל העיקר שנשים עושות מה שהרופא אומר להן במאה ה-21 כי זה הכי חשוב.... האם הוא גם הזכיר לך שאם תקחי אפידורל זה אומר שתהיי מרותקת למיטה עם רגליים משותקות עם יכולת תנועה מינילית, שכובה על הגב כחיפושית-זבל-הפוכה, ועם אינפוזיה מכאיבה ביד ומוניטור צמוד ודרוך (כדי לקלוט את המצוקה שהאפידורל עלול לגרום). האם הוא הסביר לך שהכאבים שהוא מתאר הם בסיטואציית בית חולים שבה את כבולה למוניטור ולא-תנועתית, וכל שניה נכנס לחדר סניטר אחר לחפש משהו או לשים משהו בארון? (או שמא הוא מבסס את דבריו על מחקר מקיף שכלל לידות חוץ-אשפוזיות?) וכמובן - הכי מסקרן - מאיפה הוא לקח את התיאורים - אין ספק שמחמשת הלידות שעבר

[זה מזכיר לי כתבה שקראתי פעם ב-YNET שבה קבע ד"ר שרגא וקסלר כי: "האורגזמה מהנה במשך ההריון כמו בכל זמן אחר" -- וזה אני מניחה הוא יודע משלל האורגזמות שחווה במהלך הריונותיו - כי קשה לי להניח שנערך על זה מחקר "רפואי" - ואם כן, אני תוהה באילו יחידות הם מדדו והשוו "הנאה מאורגזמה"]. ועכשיו ברצינות רגע. קשה לי קצת לעודד אותך. אם את נכנסת מבחירה למוסד שמנוהל על ידי אנשים כמו הרופא שלך (ואולי גם פחות שקולים ואופטימיים הימנו). זה מה שתשמעי מהם. למה ציפית?

 

[swann]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif

בעיקר הנושא של הסיכונים. Valeta יקרה, אמרת שקראת את לידה פעילה - תחזרי לחלק של הסיכונים במשככי הכאבים - זה מספיק כדי למחוק את מה שהוא אמר ולהבין שהוא מראה לך רק צד אחד של העניין.

 

[גם למבי]

../images/Emo45.gif ומה עם היחס להנקה

בזמנים מודרניים אלו? ונכון שעכשיו מתחילים לדבר בקופות החולים על חשיבות ויתרונות הנקה (דבר שעדיין בגדר "לדבר" - מעט מאוד אחיות טיפת חלב מבינות בהנקה ויכולות באמת לעזור). דור שלם של נשים (האמהות שלנו) שוכנעו ע"י הרפואה שהחלב שלהן אינו בעל ערך תזונתי מספיק ומי שלא עוברת לתחליפים היא משוגעת (פרימיטיבית?) ואפרופו עיצה שקבלתי מיועצת טיפת חלב (בלי שבקשתי) - מוקדש לרוני של יובל ומאיה - לאחר כל הנקה לסחוט לתינוק צמר גפן עם מיים לפה כדי לשטוף את טעם החלב (שלא יחמיץ?)

 

[אמא ל חמישה]

עוד עצה להנקה

כשבני החמישי שוחרר מבי"ח, האחות בתינוקיה אמרה לי שהוא טיפה צהוב ושכדאי שאוסיף לאחר כל הנקה (והיא הדגישה, ביום ובלילה) מטרנה כדי לשטוף את הצהוב. אמרתי כן כן והלכתי הביתה בלי בקבוקים כמובן...

 

[רוני של יובל ומאיה]

../images/Emo3.gif חחחח עיצות מעולות ../images/Emo3.gif

קיבלתן שתיכן... מים שהחלב לא יחמיץ??? האמת, לא פעם ראשונה שאני שומעת על השטות הזו. מעניין אם גם לאמהות מתמ"לת ממליצים אותו הדבר, או שרק תינוקות יונקים זוכים לכזה טיפול

לגבי המטרנה "לשטוף את הצהוב" - יפה שהאחות ידעה למדוד לפי העין מה רמת הבילירובין של התינוק רק מזה שהוא "טיפה צהוב". בשביל דברים כאלה יש בדיקות דם, ויש גם מונחים ומושגים ספציפיים שמשתמשים בהם. אוי, איך אני שונאת שאנשי הצוות הרפואי מתייחסים חאמהות כאילו הן טפשות ומשתמשים במושגים טכניים מדוייקים כמו "לשטוף את הצהוב"

 

[debby12]

נכון - שכחתי הנקה וגם קטטר....

במאה ה-21 הרי גם אין טעם להניק כשיש כאלה תחליפים נפלאים מלאים בשמן דקלים

(חכ למחקרים על הנזקים הבריאותיים - זה ייקח 30 שנה) וגם כמובן שכחתי לשאול אם הוא הסביר לך שאפידורל מחייב הכנסת קטטר לשלפוחית השתן, דבר שזכור לי כאחד הדברים הכי כואבים בלידה שלי. יש גם נשים שזה גורם להן אחר כך לבעיות נוספות באזור - דלקת בדרכי השתן. אני מכירה מישהי שהשתחררה עם קטטר שתן הביתה בגלל בעיות שזה גרם לה.

 

[valeta]

סליחה, אבל למה לא הכניסו לך את

הקטטר כשהיית כבר תחת השפעת האפידורל? למה לתת לך להרגיש אותו?

 

[debby12]

דווקא כן הכניסו אותו אחרי השפעת

האפידורל - לפחות איזה רבע שעה אחרי שהפסקתי להרגיש את הצירים - אבל בכל זאת זה כאב לי מאוד. ואגב - לא בהכנסה עצמה אלא "בפנים" בתוך שלפוחית השתן. אני אסביר: מה שעשו בהתחלה זה להכניס משהו שנקרא משהו כמו "קטטר קבוע" (אל תתפסי אותי במדויק במילה) שהרעיון שלו הוא שיש לו מין בלון קטן בקצה, ואחרי שהוא בפנים מנפחים אותו קצת כדי שיישאר במקומו ולא יגלוש החוצה מהשלפוחית. ואז הוא פשוט מנקז אותה כל הזמן ב"שוטף" (או אם נדייק - במטפטף). ההכנסה לא כאבה. אבל ברגע שניפחו את הבלון הזה כאב לי מאוד - כאב חד ומטריד שלא עוזב (ואני לא מחזיקה מעצמי מפחדת מכאבים במיוחד) אחרי סידרת ויכוחים קצרה מאוד עם המיילדת שגרסה "לא יכול להיות שזה כואב לך" (אולי היא קרובה של הרופא שלך?

). היא הסכימה לעבור לקטטר רגיל זמני חד פעמי. כלומר בלי בלון בקצה - סתם מין קנה פלסטיק ארוך ודק. החיסרון שלו הוא שהיה אם ככה צריך להכניס אותו שוב ולהוציא נגיד כל חצי שעה או שעה כדי לנקז - דבר שדורש מהמיילדת יותר עבודה (ובינינו - גם יותר אחריות - כי אם לא מנקזים השלפוחית עלולה להתפוצץ - ואת הרי משותקת שם לגמרי). דווקא אני נשבעת בכל היקר שלי שלא התעקשתי סתם כדי לעשות "דווקא" אלא פשוט כי הקטטר עם מהבלון גרם לי ייסורי תופת. וכך יצאה עוד סיבה לצוות לשנוא אותי... <דבי מועמדת מובילה בתחרות היולדת-השנואה-ביותר-על-הצוות-ב"ליס" לשנת 2004> נ.ב. אחר כך בחדר ההתאשוששות כמעט התפקעה לי השלפוחית - ואני לא צוחקת. אבל לא היה שם אפחד לעזור עם קטטר או מה. בן זוגי האהוב הושיב אותי על סיר לילה, פתחנו כל ברז בחדר וקיווינו לטוב. אחרי 10 דקות בערך הצלחתי לעשות כמות שדרשה 2 סירים. והסירים בבית חולים לא קטנים [להזכיר - האינפוזיה ביד ממשיכה להזרים נוזלים חופשי. אם את לא מצליחה להשתין זה אשקרה מסוכן}

 

[valeta]

דבי מה זאת הלידה הזו? אני כל פעם

בהלם מחדש ממה שעבר עלייך. זה פשוט נורא. וכן-אני משוכנעת שיש כאלה בליס שעוד זוכרים אותך...

 

[debby12]

דווקא זה לא היה מאוד טראומתי

יחסית לדברים אחרים שם. באמת שלא - ולא התכוונתי להפחיד. תראי, כאב זה דבר מאוד אינדיבידואלי - אני מניחה שלרוב הנשים הקטטר הקבוע הזה עם הבלון באמת לא מכאיב. אפילו פסיכית-שכמוני לא מניחה שמענים שם בכוונה. בנעוריי סבלתי הרבה מדלקות בשלפוחית השתן -אז אולי יש לי פשוט רגישות אישית שם הרבה מעל הממוצע, אולי רקמה צלקתית מהדלקות החוזרות [זה לא משהו שיוצא לך לבדוק בחיים הנורמליים]. איך מרים קוץ היתה כותבת? "ואמא שלי היתה אומרת - איך זה תמיד ש*לך* קורים כל הניסים והנפלאות

" אני גם יכולה להבין שהמיילדת לא התלהבה מהצורך "לנקז" כל חצי שעה מחדש, וגם אולי הוטרדה מהחשש שתשכח חלילה ואז יבולע לה וגם לי (אני מניחה שהפרוטוקול הוא קטטר קבוע - אז ה-special order שלי הכריח אותה לסטות מהפרוטוקול דבר שמפחיד אותן, וקשה לי להאשים אותן). הקטטר הזמני אגב לא הכאיב בכלל - לא הרגשתי אותו. לגבי הסיפור של הסוף - הוא ממש לא נדיר. שמעתי מעוד הרבה חברות על "בלגנים" שהיו להן אחר כך עם קשיים בהטלת שתן בגלל הקטטר/אפידורל בהקשר של לידה. בדרך מדובר בקושי וכאבים של יום יומיים. בל נשכח שבכל זאת את גם אחרי "מכה בשס"י" כך שאי אפשר להאשים את הקטטר באופן בלעדי בבלגן שנגרם לאזור. תשאלי חברות שילדו (לא חייב פסיכיות מפורום "לידות בית" - אפילו יולדות מן היישוב...)

 

[valeta]

אין לי כידוע ניסיון, אבל בהחלט

קראתי תיאורים בעיתיים בנוגע לקטטר (אני אפילו זוכרת קשיים במתן שתן אצל אישה קרובה אליי שעברה ניתוח גניקולוגי "רגיל" במהלכו הוכנס קטטר). העניין הוא שהרופאים לא אומרים את כל זה. למה? למה הם כל כך בעד אפידורל? הרי הסיבוכים הפוטנציאליים לא מוכחשים על ידם. אגב, מה זה מכה בשס"י?

 

[debby12]

מכה בשסי זה סלנג ציני שלי

שסי זה הכינוי בעברית לשילדה של רכב. כשקונים רכב משומש חשוב מאוד לבדוק שהוא לא עבר תאונה שגרמה לו ל"מכה בשסי" כלומר פגיעה-מכה-עיוות בשילדה של הרכב (נגיד - אם האוטו עלה על אבן גדולה במהירות גבוהה - סביר שזה פגע בשילדה שנמצאת מתחת לנהג נגיד ועיקם אותה - וזה מחליש אותה ופוגם בערך האוטו) עשיתי טעות כשהוספתי שם מרכאות כי זה לא ראשי תיבות בעצם. אז בהשאלה -- לידה וגינלית היא בכל זאת קצת "מכה בשסי" כי איזור השילדה התחתון שלך חוטף איזה זבנג קטן. כתבתי את דעתי למה הם כל כך בעד אפידורל בקישור הזה. החינוך שלהם הוא שהם שם כדי לתת מענה - אז אפידורל הוא "מענה לכאב". ת'אמת - אם לא תקחי אפידורל אז למה בעצם צריך אותם שם? הם גם מעדיפים אותך שקטה ומסוממת מסיבות מערכתיות - הן לא יכולים להכיל את הכאב ורוצים שקט באוזניים. ועכשיו אני רוצה לומר משהו מאוזן טיפה - שלא ייצא שאני קיצונית לגמרי. תראי, אפידורל איננו בהכרח "שורש כל הרע". אצל המון נשים הוא בערך כל המהות של הלידה (שבכלל לא מעניינת אותן כחוויה אישית). וכמו שאת רואה - גם הרופאים באותו הראש. חשוב לזכור שיש לו הרבה סיכונים (לרבות הגדלת הסיכוי להגיע לניתוח קיסרי) ושהוא פשוט נוטל ממך המון מהעוצמה שחווית לידה יכולה לטמון בחובה. כל אחת עושה את השיקולים שלה בעצמה. חבל רק שהרופאים, כמו הרופא שלך, שוכחים שזו בחירה *עצמאית* של היולדת אם היא מעוניינת באפידורל, ולא מדובר באיזו המצאה מושלמת שרק "פרות ופרימיטיביות יולדות בלעדיה" (אמירות שמקנות מימד שיפוטי-מתנשא להחלטה לגיטימית שלא לעבור את ההליך הזה). ואגב, לדעתי לדבר ככה על אפידורל בלי ליידע את המטופלת בסיכונים האפשריים שלו זו פשוט רשלנות מקצועית [כן - הסיכונים יהיו מודפסים בכתב צפוף שידחפו לך ליד בשלב שבו יכאב לך ולא תוכלי להתרכז בכלום-- אבל משום מה אף פעם לא מחלקים את הדף הזה מראש. ולכן לא מדובר לדעתי ב"הסכמה מדעת"]

 

[valeta]

אני מסכימה עם דברייך

בגלל זה אני הולכת על לידה טבעית. אני מקווה שכוחי יעמוד לי. פשוט כל כך הופתעתי מהרופא. דווקא בגלל שהוא בדרך כלל כל כך חיובי ומאוזן (למשל הוא מאוד מעודד לידה וגינלית וממש לא היסטרי בנושא בדיקות וכו'). אני חושבת שחלק מהפחד הנורא מהלידה (מה שאת קוראת הלידה כחוויה לא אישית) קשור גם בסיפורים הקשים של האמהות שלנו, שבאמת, רובן, ילדו בתנאים מחפירים (יחס מתנשא ופטרוני של צוות בית החולים, עשו בהן כל מיני דברים שהן אפילו לא יודעות עד הסוף מה, השכיבה הממושכת על הגב (וללא משככי כאבים כי לא באמת היה משהו חוץ מפטידין ועוד). מעניין שלמרות הכל אני לא נתקלת אצלן בפתיחות כלפי לידה מסוג אחר (אולי רק אצלי זה ככה). כשאני מעלה את הנושא הן חושבות שעדיף להיעזר במשככי כאבים ולא לסבול. אולי כי אצלן לא היה בכלל נושא התנועתיות, החלפת התנוחות, אביזרים שמקילים. מעניין מה אני אגיד אחרי... ואגב-אם הסיפור על היולדת, הפרה והחציר הוא לא אגדה אורבנית, אז אני במקומה הייתי כותבת מכתב תלונה חריף ביותר ולא עוזבת את זה. אפילו הייתי שוקלת לעניין בנושא עיתונאי (למשל את רן רזניק מ"הארץ"). זו אמירה כל כך לא תקינה וכל כך שערורייתית ויש בה חציית גבולות ברורה. ממש עלה לי הדם לראש כשקראתי את זה.