לגדל ילדים בלי חיתולים

[אשכר ש]

אני עושה את זה די חלקי...

ובלי יותר מדי לקרוא על זה. חייבת להודות שדדוקא לא ממניעים של איכות סביבה ומחיר. אני פשוט לא אוהבת את החיתולים ומשתדלת שיותם יהיה כמה שיותר מאוורר (בקיץ זה היה נפלא). כשהוא רוצה לעשות קקי אני מיד מזהה ולוקחת אותו לכיור (היום כבר מתחילה לשירותים). הוא כמעט לא עושה קקי בחיתול. הוא גם כבר מבין את המילה קקי, כמובן. עם פיפי קצת יותר קשה לי, אבל בד"כ ברגע שאני לוקחת אותו לקקי יש גם פיפי בכיור ובכלל, כמעט תמיד איך שאני מורידה לו את החיתול הוא משתין.

 

[אם פי 3]

הורדת חיתול היא שיטת סימון ידועה

לעשיית פיפי

 

[הקטנה באלפי ישראל]

אתן ממש עושות חשק לנסות....

אבל זה לא דורש להיות בקשר עין תמידי עם התנוק, על מנת להבחין מתי הוא מאותת

 

[ayala26]

בהתחלה כן

אחר כך אפשר אפילו לשמוע מחדר אחר שהוא צריך וכשהוא מתחיל ללכת אז הוא לפעמים בא אלי "ומבקש" אצלנו אני היחידה שלוקחת אותו לשירותים אבל במשך הזמן גם חבר שלי התחיל לזהות את הסימנים שהבן שלנו צריך לשירותים.

 

[צימעס]

מכירות את המצב של פעוט שזוחל/מדדה

עד הרגל של אמא, כדי לעשות עליה את הפיפי?

 

[ayala26]

../images/Emo9.gif

אצלי הוא בא (הולך בעזרת הקירות) ומבקש על הידיים והוא אף פעם לא מבקש על הידיים אלא אם הוא צריך לשירותים.

 

[אום נטע]

לא בהכרח. קשר אוזן גם טוב ../images/Emo13.gif

לפחות אני לרוב כבר יודעת לפי הצלילים שהיא מוציאה גם אם אני לא מסתכלת. גוף אל גוף (במנשא) גם עובד יופי. כן, היישום מצריך שימת לב לתינוק, אך כשמתורגלים זה כבר הופך לטבע שני, בדיוק כמו שאת יודעת מתי הוא רעב.

 

[אתי של ירדן]

כמה שאלות בבקשה

טוב אז כבר 24 שעות יהל די עושה בכיור - על כל ציוץ שלו של אי נוחות אני מנסה לפשפש וזה עובד כמו קסם!!! הוא ממש עושה כשאומרים לו!! היו כמה פספוסי פיפי וקקי אחד אבל חוץ מזה כל הפיפי ועוד 2-3 קקי בכיור! העניין הוא שאני שמה לו חיתול כי אני לחוצה מיותר מדי בלגן של כביסות... (בהתחלה הוא היה בלי חיתול והיו מלא פיספוסים והמון כביסה) ופשוט מורידה לו כשצריך שמתי לב שככל שעבר הזמן והתרגלתי יותר לעניין היו פחות פספוסים והחיתול יבש האם זה כזה נורא שיהיה עם חיתול כל היום? סה"כ הוא נשאר כמעט תמיד יבש... מה ה"נזק" שבחיתול?

 

[ayala26]

מנסיון שלי לא כל כך מזיק

ככה גם אני עשיתי - עם חיתול שפתחתי ולקחתי לשירותים. זה שונה מילד מחותל שמחליפים לו כל כמה שעות כי בשביל הבן שלי חיתול זה לא שירותים והוא בכל זאת מסמן וגם כשהייתי מחתלת בלילה - הוא היה מתעורר בשביל פיפי ובבוקר החיתול היה תמיד יבש (בגלל זה הפסקתי לחתל בלילה). בקיץ היה חם מדי ורחמתי עליו אז קניתי זוגות תחתונים במקום החיתולים. עכשיו אנחנו לפעמים עם חיתול ולפעמים עם תחתונים. תלוי בו כי הוא לפעמים פשוט נורא עסוק ש"אין לו ראש" לפשפושים (קקי זה סיפור אחר - הוא לא עושה בחיתול!) לכן אני חושבת שזה לא החיתול עצמו שמנוון את הסוגרים לילדים שמחותלים תמיד אלא עצם העובדה שלא "קשובים" לצרכיהם ומרגילים אותם לעשות בחיתול בידיעה שעוד שעה-שעתיים או אם זה ממש מסריח יחליפו לי (עם חיתולים חד פעמיים, חיתולים בד זה שלב בינייים כי הם נשארים רטובים) גם במעון הוא מחותל אבל בדרך כלל מחכה שנגיע הביתה בשביל קקי. קקי לא עושים אצלנו בחיתולים

בשביל השקט הנפשי שלך זה מומלץ. כי אם תהיי לחוצה אז זה לא יצליח בכל מקרה.

 

[אתי של ירדן]

עדכון היום היינו בלי חיתול ולא היו

פיספוסים!! איזה כיף! שמתי לו רק מכנסיים וחולצה וכשהוא מראה סימנים אני מורידה לו את המכנסיים זה שזה עובד מוריד אצלי את רמת הלחץ

 

[דגת הבננה]

שאלת ../images/Emo163.gif- איך יוצאים מהבית

הם לא עושים פיפי על הכסא בטיחות? בעגלה? רצים איתם לשירותים בחנות? גם לי צורם לשים עליה חיתול כל פעם- נראה לי לא נח.

 

[טלימה]

לצאת מהבית

בהתחלה יוצאים מהבית עם חיתול, לפחות בשביל הנסיעה (בטח בשביל הזמן הזה כשיושבים על הספה של מישהו אחר...) די מהר החיתול נשאר לנו על כיסא הבטיחות, רק "ליתר ביטחון". איכשהו בכיסא הבטיחות היו לנו פחות פספוסים, אולי גם כי התייחסנו להבעת אי-הנוחות שלה בכיסא כהבעת צורך בפיפי ואז זה עובד. צריך להיות מוכנים לעצור בדרך. (בגיל חודשיים נסענו לכנס של "באופן" בפארק הלאומי, הגענו לשם עם חיתול יבש. בדרך חזרה נסענו עם בת שנתייים שלא היתה מרוצה מהנסיעה, אז גם לקיטורים של הבת שלי התייחסתי כאי-רצון להיות חגורה, כשעצרנו בדרך גיליתי חיתול רטוב... נחמץ לי הלב על שהקשבתי למישהו אחר וטעיתי לא להקשיב למה שבעצם הבת שלי רצתה) לחנויות אנחנו לא הולכים הרבה. אבל כשהלכנו עכשו בטיול לחו"ל אז כן - חיפשנו שירותים, או שיצאנו החוצה לפשפש בדשא. אבל הרבה יוצא שמחפשים שירותים גם בשבילנו בחנויות, לא?

 

[זהר כרמי]

שאלה למנוסות ובעלות הדעה המגובשת...

בעניין הבלי חיתולים או שיטת הקשב... מה שמפריע לי בזה - מפריע לי המצב שבו כל הזמן תשומת הלב היא על התינוק. אני אישית, מנסיון שני התינוקות שעד כה גידלתי, ממש לא נכון לי להיות עם כל תשומת הלב שלי עליהם כל הזמן, ויותר מכך - לא נכון להם שזה יהיה המצב. עם יואב זה בלט לי במיוחד, אולי כי הוא הבכור ואיתו יותר "חטאתי" בכך ששמתי עליו יתר תשומת לב, פעמים רבות הרגשתי את כתפיו שחות תחת התשומת לב הזו ואיך כשאני משחררת והולכת לענייניי הוא נרגע ומאד נהנה. אז איך עושים מחד שיטת קשב ומאידך לא מתעלקים...? כי סליחה, אבל התהליך שאתן מתארות מרגיש לי אישית ממש...התעלקות... לא מוצאת מילה אחרת, זה מרגיש לי כ"כ טו מאץ'...

 

[tonti]

אז זהו,

שכמו שבהנקה את לא כל הזמן מסתכלת עליו, מתמרכזת בו, כדי לדעת שהוא רעב, כך גם הפשפושים. הסימנים כ"כ ברורים תוך זמן קצר, שזה חלק מהשגרה. כמו שאת מזהה עייפות, רעב, וכאלה, אותו דבר. אני זוכרת אותה בגיל פצפון ממש קוראת לי מחדר אחר. ממש קוראת. כלומר עושה קולות של לא מרוצה. באתי ופשפשתי אותה. כמו שהייתי באה אם היא היתה בוכה. אני פשוט זוכרת את הפעם הראשונה שהיא ממש קראה לי כשהיא לא היתה עלי. זה היה מטורף בעיני כי זה היה בגיל שהיא לא ירדה ממני בכלל, אז את מבינה כמה פיצ היא היתה.

 

[אתי של ירדן]

נראה לי שבהתחלה בשביל להכיר את הסימ

סימנים אז צריך קצת "להתעלק" כלומר להקשיב ולנסות ללמוד - אני כרגע די קרציה ומפשפשת על כל ציוץ (מה שדווקא מניב המון פיפי!) אבל מאמינה שעם הזמן זה יבוא טבעי - לזהות את הסימנים לפיפי וקקי מבלי להכנס לתינוק לוריד

 

[זהר כרמי]

הבנתי קצת יותר, תודה !

עוד לא התגבשתי על זה. אני לא יודעת אם זה מתאים לי כי אני גם ככה מתקשה לחלק קשב, מתקשה ב"להיות" - חוטאת הרבה ב"לעשות", חסרת סבלנות, מתעלקת לעיתים, משחררת מדי לעיתים, אחרי לידות יש לי דכאונות ובכלל - חוץ מביקורת עצמית מופרזת יש לי גם הרבה תלונות הבוקר...

 

[צימעס]

זו הזדמנות ללמוד "להיות" ../images/Emo6.gif

 

[צימעס]

צריך 100% נוכחות. לא 100% קשב.

הקשב של "בלי חיתולים" צריך "לרוץ ברקע". זה טריקי, ונורא קשה לכוונון. זה קורה עם הנסיון. קחי שתי דוגמאות: - במנשא גב היה לה רק פספוס אחד, וזה היה בתנאים לא אפשריים (אירוע רועש מאוד עם אנשים שלא הרגשתי אתם בנוח). היא היתה תמיד רוגעה במנשא, כשהיתה מתפתלת מעט הורדתי, פשפשתי, העמסתי, ודי. - היתה פעם שאני זוכרת (ובטח מאה שלא) - ישבתי עם הילדים, ושרנו שירים של איזה דיסק. הקטנה עלי, רגועה לגמרי, לא מקבלת שום יחס. פתאום לא שקטה, זזה. פיפי. בינגו. הטענה של "חונקת את הילד" דומה לטענה שנשמעת נגד כל ההומסקולרים - "שחררו את הילד". אז אני עם הילדים שלי 24 שעות, ויכולה לשבת אדישה לגמרי, לדבר עם חברה, כשהילדים מטפסים על דברים בגבול היכולת שלהם. אני בטוחה לגמרי שכשיצטרכו עזרה, הם יבקשו. להבדיל, יכולה אמא עובדת עם ילד בגן, בשעות שהיא כן נמצאת אתו, לא לזוז לו מהוריד מכל מיני שיקולים של בטיחות או רצון להשקיע בילד.

 

[אתי של ירדן]

גם לי יש שאלה - במנשא (תינוכיס)

יהל ממש נרדם בו אבל בכל זאת היה שם פיספוס של פיפי... איך זה? לא שמתי לב לשום רעשים של חוסר נוחות... זה קורה לפעמים גם כשהוא ישן לא במנשא - פתאום יש פיפי בקטעים כאלו אני מרגישה שאם אני לא בוהה ביהל 100 אחוז מהזמן - יהיו פספוסים...

 

[אום נטע]

שחררי ...

פיספוסים יהיו גם יהיו. צריך לקבל אותם בשוויון נפש ולא להתרגש. בימים שיש אותם יותר מידי עדיף לגבות עם חיתול (אפשר את זה כבל מקרה, אבל אז הקשב יורד).