אני לא מסכימה
תוכניות החומש היו "טובות" - למי שרואה רק את מטרת התיעוש ולעזאזל התוצאות הנלוות מבחינתו. הקולקטיביזציה, שהיתה חלק מתוכנית החומש הראשונה, נכפתה על האיכרים באלימות ונעשתה בקצב ובצורה כאלה שהביאו, כפי שכתבתי, לרעב שמתו בו מיליונים. ובכל אופי הניהול של תוכניות החומש, ניכר חותמו של אדם שהחליט לתעש את ארצו בכפיה ובקצב הנראה לו. הוא ידע שמרירות כלשהי רוחשת מתחת לפני השטח, ולא הרשה לה לרחוש אפילו. להזכירך, הניצוץ שהצית את גל הטיהורים היה חיסול קירוב. סטלין מצא ברצח קירוב עילה לפתוח במסע הוצאות להורג ומשפטי ראווה נגד "רוצחיו של קירוב". כיום, אחרי שנפתחו ארכיוני הגפא"ו, ברור שסטלין בעצמו אירגן בחשאי את רצח קירוב. עכשיו, מה היה חטאו של קירוב בעיני סטלין? *העובדה שהוא העביר ביקורת על האינטנסיביות והאלימות שבהן בוצעה תוכנית החומש הראשונה.* רואה את הקשר? קירוב לא העביר ביקורת ישירות על סטלין, אבל עצם העובדה שהוא היה פופולרי ועירער על הדרך שבה בוצעו הדברים, גרמה לסטלין להרגיש מאוים מאוד. אדם שמבצע תיעוש בדרך כפויה ואלימה כל כך, יעמוד בסופו של דבר בפני ביקורת. ואז הוא יזדקק לטרור כדי להבטיח את שלטונו, או שייעשה דמוקרטי יותר - מה שהיה בלתי אפשרי במקרה של סטלין, כי *הוא רצה להמשיך בתוכניות החומש באותו קצב ובאותה דורסנות*. הנה שוב הקשר. זה בא ביחד. ביצוע תוכניות רדיקליות כאלה ובמהירות כזאת, יכול להיעשות רק תוך שימוש בטרור קשה. סטלין בחר בדרך הזאת. שים לב, במדינה קפיטליסטית/ליברלית הדברים האלה נעשים בדרך של תחרות חופשים ותמריצים חיוביים. סטלין לא היה יכול לעשות זאת בלי לוותר על השיטה הקומוניסטית. בשנות ה-20 הייתה בבריה"מ מדיניות הנאפ - חופש מוגבל ומתן אפשרות לצבירת רכוש והון עד רמה מאוד מצומצמת. השיטה הזאת היתה אמורה להיות פשרה, לעודד וגם לרסן יוזמה חופשית, אבל בסופו של דבר לא היה כדאי לאנשים להשקיע מעבר לרמה כלשהי. בתוכנית החומש הראשונה סטלין עשה את התפנית והחליט שכולם יקפצו לו. אלה שקפצו, הוא השמיד אותם.