כמובן שיש מצבים כאלו
כשאני רחוקה מבן הזוג אני מרגישה הרבה פעמים לבד, או אפילו בודדה, וזאת למרות שאני לא נוטה לראות את עצמי כטיפוס תלותי במיוחד ביום-יום. (אולי אני כן, וסתם מדחיקה
).
כשהוא היה בקורס בצבא והיה חוזר אחת לשבועיים-שלושה, הרגשתי מאוד בודדה לאורך התקופה.
לא שאני לבד, ולא שאני מעבירה את היום בגעגועים - אני נפגשת עם חברות וחברים, משפחה, לומדת. אבל בכל זאת - אני מרגישה הרבה יותר בודדה. אולי משום שאני מרגישה בנוח איתו כמו שאני לא מרגישה עם אנשים אחרים.
"מה שנשאר בסוף זאת רק השתיקה.
כשהוא רחוק - את לבד."
ולפעמים ה'לבד' הזה מגיע ממש בלי סיבה. אצלי לפעמים זה מגיע בראשית הסתיו - השינויים במזג האוויר משפיעים עליי באופן כל כך חד, אני תמיד מתכנסת בעצמי בתקופה הזו של השנה. יחד עם יום הולדתי, ראש השנה ויום הכיפורים - זו תקופה שאני נוטה להסתגר עם עצמי בתוך המחשבות.
ולפעמים - אני פשוט צריכה להיות לבד. אני לא מכירה דרכים אחרות להירגע, ואני מאוד זקוקה ללבד שלי ולשקט שלי כדי להירגע. כמה דקות לבד, בשקט - ואני חוזרת כמו חדשה.