חרסינה משורינת
New member
אתה אומר
שההכללה של נתי על קבלת השונה וחוסר שקיפות לצרכיו נכונים .
אתה אומר שהסבל שלו אמיתי,
אתה אפילו מסכים שאנחנו לא שם ,
ואפילו הסכמת עם ארי שלומר לאחד - ומה לגבי ההפך ? הפרט אל הכלל
שיש בזה משהו גם לא מציאותי, במידת מה לפחות
שבמידה מסוימת האדם שחווה את זה (הקורבן בלשונך ובלשונו של ארי)
לא צריך לתקן את המעוות או יכול לו .
עכשיו לא נתי ביטל את תקפות חייך ואושרך,
אפילו את אריה אפשר לצטט שהבהיר שלא כך (אם תרצה אצטט)
אז כשאתה אומר לו "אל תהיה קורבן" , צריך להבין שהעולם ככה ...
וכן נכון אמרת להיות נאמן לעצמך והכל
איך כל זה לא נשמע לך כמו ביטול של הכאב והחוויה שלו ?
איך כל זה לא סותר לדברים שאמרת בדיוק?
ועזוב אותי מפרמטרים אחרים לגבי האישיות שלך , מה שאתה או ניסיון חייך -
לא רלבנטי , לא יודעת, לא מתקיפה. אני שואלת בפשטות -
מה בין -
החברה לא מקבלת את הפרט> הנורמות והתפיסות שלה לא קשובים ושקופים לצרכיו >סבל של הפרט (נתי) > חידוד : מסכים עם זה שאי אפשר לדבר על "אושרו של הפרט" כמשנה את כל החברה = נהיה ריאלסטים
+לא ביטלו את אושרך*2 (נתי, אריה)
יוצא מכאן ש... "אל תהיה קורבן, תלמד להתגמש ולצאת מהעקשנות שלך (דרישות וצווי החברה שמלכתחילה כובלים)?
כאן, אף אחד לא דיבר על מצב אידאלי, כן יש אנשים שונים ובגדול כולנו חרא באותה מידה שכולנו גם אנשים טובים . וואלה יופי, אחרי שפתרנו את זה -
מה פה ההיגיון במילים האלה? לא מבינה.
בכל אופן , לפחות לתחושתי מה שחשתי מאריה שהוא יותר קוהרנטי גם אם תאמר - זה לא פרקטי בעליל וזו הגזמה דרך חייו. נניח ולקחנו אותם כהדגמה לא כתקיפה על בחירותיו (עם זה אני בטוחה שלא תהיה לו בעיה, מהכרותי עמו). לא מבינה.
אתה לא מבין באמת שבמשפט הזה שלפחות מבחינתי (יכול להיות הבנה) לא מקיים קוהרנטיות יש משהו ב"אל תהיה קורבן וקח אחריות" ממש המון חוסר פרופורציה ולא אומר יהירות כי אני יודעת שאתה לא יהיר, אבל ממש חוסר חיבור למה שאמרת מקודם? אתה לא מרגיש שזה מבטל את המקום של אחר בשם הסיפור שלך? נתי לא התיימר לקבוע לכל אחד ואחד הוא אמר את התחושה האישית שלו מהתבוננות שאתה אפילו נראה שכך מסכים לה לפחות לפי מה שאספתי מהמילים שלך לאריה.
שההכללה של נתי על קבלת השונה וחוסר שקיפות לצרכיו נכונים .
אתה אומר שהסבל שלו אמיתי,
אתה אפילו מסכים שאנחנו לא שם ,
ואפילו הסכמת עם ארי שלומר לאחד - ומה לגבי ההפך ? הפרט אל הכלל
שיש בזה משהו גם לא מציאותי, במידת מה לפחות
שבמידה מסוימת האדם שחווה את זה (הקורבן בלשונך ובלשונו של ארי)
לא צריך לתקן את המעוות או יכול לו .
עכשיו לא נתי ביטל את תקפות חייך ואושרך,
אפילו את אריה אפשר לצטט שהבהיר שלא כך (אם תרצה אצטט)
אז כשאתה אומר לו "אל תהיה קורבן" , צריך להבין שהעולם ככה ...
וכן נכון אמרת להיות נאמן לעצמך והכל
איך כל זה לא נשמע לך כמו ביטול של הכאב והחוויה שלו ?
איך כל זה לא סותר לדברים שאמרת בדיוק?
ועזוב אותי מפרמטרים אחרים לגבי האישיות שלך , מה שאתה או ניסיון חייך -
לא רלבנטי , לא יודעת, לא מתקיפה. אני שואלת בפשטות -
מה בין -
החברה לא מקבלת את הפרט> הנורמות והתפיסות שלה לא קשובים ושקופים לצרכיו >סבל של הפרט (נתי) > חידוד : מסכים עם זה שאי אפשר לדבר על "אושרו של הפרט" כמשנה את כל החברה = נהיה ריאלסטים
+לא ביטלו את אושרך*2 (נתי, אריה)
יוצא מכאן ש... "אל תהיה קורבן, תלמד להתגמש ולצאת מהעקשנות שלך (דרישות וצווי החברה שמלכתחילה כובלים)?
כאן, אף אחד לא דיבר על מצב אידאלי, כן יש אנשים שונים ובגדול כולנו חרא באותה מידה שכולנו גם אנשים טובים . וואלה יופי, אחרי שפתרנו את זה -
מה פה ההיגיון במילים האלה? לא מבינה.
בכל אופן , לפחות לתחושתי מה שחשתי מאריה שהוא יותר קוהרנטי גם אם תאמר - זה לא פרקטי בעליל וזו הגזמה דרך חייו. נניח ולקחנו אותם כהדגמה לא כתקיפה על בחירותיו (עם זה אני בטוחה שלא תהיה לו בעיה, מהכרותי עמו). לא מבינה.
אתה לא מבין באמת שבמשפט הזה שלפחות מבחינתי (יכול להיות הבנה) לא מקיים קוהרנטיות יש משהו ב"אל תהיה קורבן וקח אחריות" ממש המון חוסר פרופורציה ולא אומר יהירות כי אני יודעת שאתה לא יהיר, אבל ממש חוסר חיבור למה שאמרת מקודם? אתה לא מרגיש שזה מבטל את המקום של אחר בשם הסיפור שלך? נתי לא התיימר לקבוע לכל אחד ואחד הוא אמר את התחושה האישית שלו מהתבוננות שאתה אפילו נראה שכך מסכים לה לפחות לפי מה שאספתי מהמילים שלך לאריה.