להירגע ...

[Dalia M]

../images/Emo140.gifאוריתי../images/Emo24.gif

וואלה, אני לא מאמינה!!! אפילו עדשות המגע והמשקפיים דומה! ןכן,

עודף המשקל של הבעלים

יוסי הולך לחדר כושר (כשהוא בארץ) 3Xבשבוע אז אין לו מפלי שומןת כי הוא חזק, אבל עודף משקל של לפחות 25% !

ןמה לא! מתי כבר תבואי לחיפה, זוכרת שיש לך שך עוד חבר

אני מתה לפגוש אותך! הרכבות של היום רבות ומהירות וכל מה שאת צריכה לעשות שה להחנות את ה

ברכבת ואני כבר אאסוף אותך מתחנת חוף הכרמל.

נראה לך? מצאתי עוד אחד עם משקפיים

אז יש 2 , כי גם

ןגם

האימייל שלי עוד לא כותב עברית. אלכס, הטכנאי, ענה לי בלילה מה לעשות, אבל......אבד לי המכתב שלו. אכתוב לו שוב, אבל את במילה "לא-יוצלח" שכמוני - אינני יודעת באנגלית ובטח לא ברוסית!!! אךי את יכולה לכתוב רגיל, רק שאת התשובה אשלח לך כאן בפורום!!

גךיה

 

[Dalia M]

א-ו-ר-י-ת

תראי איך יצאה לי החתימה במקום --דליה--

 

[אורית...2]

דליה !!! צילצלת לתמיכה../images/Emo33.gif ???

אני בטוחה שהם יוכלו לעזור !!! מה אכפת לך לצלצל ...לחכות שעה ,עד שעונים ....ואז הם יסדרו לך ...

 

[תמר]

שלום אורית../images/Emo140.gif

אני אשמח באם תשלחי לי את הקובץ הזה. כתובת המייל שלי: [email protected] שיהיה לך יום טוב ותודה מראש שלך ת מ ר

 

[אורית...2]

נשלח...../images/Emo24.gif../images/Emo23.gif../images/Emo140.gif

 

[סיאמית]

אני דווקא באה מכיוון אחר...

וזה לא שאני נגד לאכול בריא פשוט קשה לי מאוד לוותר על אוכלים שהם לא כ"כ בריאים כי אני "פיין שמקערית" ידועה ואוהבת לאכול דברים עשירים וכאלה. וזה לא שלא ניסיתי ובמשך כמעט חצי שנה אמא שלי היתה מאכילה אותי בגרגירים ונבטים ודגנים מלאים לרוב. זה לא עזר לי לטרפצת שלי. מה שכן עזר לי להתמודד וגם הפחית את רמת החרדה שלי (וכך גם שיפר את מצבי הפיזי) היה טיפול פסיכולוגי. "פשוט" מאוד. יש לי פסיכולוגית ניפלאה שמלווה אותי כבר שנים וזה מה שאני הייתי צריכה וככה אני מרגישה שאני" מתחזקת" את עצמי. אז לא היפסקתי לעשן ואני ממשיכה לאכול מה שבא לי אבל אני מפרגנת לעצמי ימים של מנוחה מהכל. כמו שלפני כמה ימים הברזתי מהעבודה ופשוט שוטטתי קצת + פינוק מאמא שלי וההרגשה שלי משתפרת פלאים. אני מאמינה שטיפול טוב ששם דברים בפרופורציות ומלמד אותנו להפריד בין הטרפצת לבין שאר החיים יכול מאוד להועיל. אני שומעת ממך מצוקה ("הגוף שלי לא כמו של כולם") ותחושה של... בידוד? יתכן שמה שאתה צריך זה פסיכולוג/ית.

 

[lior_r]

סיאמית חמודה...

קודם כל, נכון, את צודקת -- מה שאני צריך זה פסיכולוגית, הקטע האירוני שאני נמצא אצל אחת כזו כבר חצי שנה... כנראה שהיא לא מספיק טובה כמו שלך... בכל מקרה, אני לא מרגיש כלל "בידוד", סה"כ הבעיה, היא שאני "צעיר" במחלה הזו, ולכן אולי לוקח ללב כל דבר רע שקורה לגוף שלי (אולי קשה מדי...) לדעתי,סה"כ, אני מתמודד די טוב, וגם עם ההתקפונצ´יק העכשווי אני אתמודד. מה שלא עוזר זה מחלת חום שמלווה את הכל, מה שמנע מחילקביץ לתת לי היום סטרואידים (אולי בשבוע הבא..). צריך להוריד את החום בצורה דרסטית נאמר לי " כל חלקיק מעלה מעל המותר מאד משפיע על המיאלין". בכל מקרה, ושלא תביני מדבריי משהו לא נכון, כי אני מת על כל מה שאת כותבת וחושב שאת אחלה, אבל לאדם שלא היה אצל פסיכולוג מימיו, ויש לו במוח את הסטריאוטיפ ש"כל מי שהולך לפסיכולוג הוא דפוק" דברייך יכלו לפגוע. אני לא נפגעתי, אני חושב שהפסיכולוגית (הקודמת, מייד עם האבחנה) הייתה מעולה ותמיד, תמיד, אזכור אותה לטובה. להיפך גם אני הייתי ממליץ כמוך לעשות את הצעד של ללכת לפסיכולגית. אולי אני קצת מתוסכל שהטיפול לא ממריא , לא יודע. (אני לא ממש יכול להחליף, בגלל אילוצים תקציביים...). מה שאני כן גאה בו - הפסקתי לעשן לתמיד, וכבר שבוע לא נגעתי , או אפילו הרגשתי צורך לגעת בסיגריה... היום בטח אני אלך לסטימצקי לחפש את כל הספרים המעניינים שדוברו לעיל. אז זהו, אני שולח לך

וגם לכל האחרות רק טוב

ליאור

 

[nonaa]

דרך קלה להשיג ספרים ...../images/Emo63.gif

שני ספרים עליהם שמעתי לאחרונה המלצות באינטרנט, רכשתי דרך אתר שנקרא בקבוק. http://bakbook.co.il/bookstore/bookstore.asp פשוט חיפשתי את השם ומצאתי שם ישר והזמנתי. אם אני לא טועה, אז אתה חיפאי, ויש להם אפשרות להביא את הספרים למרכז חורב ואז גם אין שום תשלום של דמי משלוח ... (את הספר "ריפוי ספונטני" קניתי כך ...). בכל מקרה, שיהיה לך רק טוב

 

[סיאמית]

יקירי...

אתה צודק אבל לא לכולם הייתי אומרת את מה שאמרתי לך וגם לך, ד"א, הצעתי בעדינות אופציה ולא יותר. בכל מיקרה, אני רואה שאתה כבר בטיפול ואולי אתה צריך להחליף מטפל/ת אם הטיפול לא "ממריא" כדבריך. כמובן שלא הייתה לי כוונה לפגוע!!! אני הראשונה שיודעת שטיפול פסיכולוגי הוא דבר כל כך נפוץ היום רוב האנשים לא יראו בהצעה שכזו שום פגיעה בכבודם....

 

[סיאמית]

נימחקה לי ההודעה??? חוצפה!!!

היסיתי להמליץ לך על משהו אחר...

טוב, אז עוד פעם. מזל שעשיתי "קופי" כי הייתה לי תחושה שהאינטרנט הולך להתנתק לי... אז ככה: וזה לא שאני נגד לאכול בריא פשוט קשה לי מאוד לוותר על אוכלים שהם לא כ"כ בריאים כי אני "פיין שמקערית" ידועה ואוהבת לאכול דברים עשירים וכאלה. וזה לא שלא ניסיתי ובמשך כמעט חצי שנה אמא שלי היתה מאכילה אותי בגרגירים ונבטים ודגנים מלאים לרוב. זה לא עזר לי לטרפצת שלי. מה שכן עזר לי להתמודד וגם הפחית את רמת החרדה שלי (וכך גם שיפר את מצבי הפיזי) היה טיפול פסיכולוגי. "פשוט" מאוד. יש לי פסיכולוגית ניפלאה שמלווה אותי כבר שנים וזה מה שאני הייתי צריכה וככה אני מרגישה שאני" מתחזקת" את עצמי. אז לא היפסקתי לעשן ואני ממשיכה לאכול מה שבא לי אבל אני מפרגנת לעצמי ימים של מנוחה מהכל. כמו שלפני כמה ימים הברזתי מהעבודה ופשוט שוטטתי קצת + פינוק מאמא שלי וההרגשה שלי משתפרת פלאים. אני מאמינה שטיפול טוב ששם דברים בפרופורציות ומלמד אותנו להפריד בין הטרפצת לבין שאר החיים יכול מאוד להועיל. אני שומעת ממך מצוקה ("הגוף שלי לא כמו של כולם") ותחושה של... בידוד? יתכן שמה שאתה צריך זה פסיכולוג/ית.

 

[סיאמית]

אויי... היא בכלל לא נימחקה ../images/Emo9.gif

טוב, אז אני אתכופף שתעבור הפאדיחה....

 

[Dalia M]

../images/Emo13.gif../images/Emo141.gifאני שיניתי רק נושא אחד../images/Emo127.gif

היי ליאור, הסטרס יכול לגרום לתופעות דמויות אמ.אס. נסיוני האישי הוא שלא מזון, מנוחה ומחשבות למיניהן הם המשפיעים. אתן לך דוגמא: אני מרבה לשתות

וגם

ו

. אלה דברים רעים, נכון? בתקופה מסוימת נסיתי להמעיט בהנאותי הקטנות האלה, ולא חשתי כל שיפור בענין המחלה. מספר ההיתקפים שהיו לי והמרווח ביניהן היה ממש זהה. כך גם עשיתי בזמן הריוני למרות שאמרו שתצא תינוקת קטנה! [בגיל 14 כבר היתה 1.75 מ´]. מאז אני מקבל זריקות רביף - פחתו מאוד ההיתקפים. מה בכל זאת שיניתי

את התייחסותי למה חשוב ולמה לא חשוב בחיים: הפסקתי לכעוס, להיעלב ולהתרגז; במילים אחרות - שיניתי את מה שחשוב לי באמת ומה שלא חשוב לי, ואני מתייחסת רקלחשוב לי. ועוד דבר: עושה לי טוב להתעמל

תרגיש טוב עם עצמך, ליאור ותקבל את העולם כמו שהוא

דליה

 

[סיאמית]

רק היום קראתי את מה שכתבת

אני פוגשת יותר ויותר נשים שעישנו במהלך הריונן (מי יותר ומי פחות) וזה מפחית מרגשות האשמה שלי על כך שכל כך קשה לי להפסיק לעשן ואני חוטאת בעודי בהריון... בנוגע לטרפצת, בזמנו, אמא שלי ממש ניסתה להכריח את צ´אפמן להגיד לי שהעישון שלי רע מאוד לטרפצת והוא נורא התפתל כי למעשה עישון הוא רע מאוד, נקודה. אבל לא קשור לטרשת.... ואז ניכנסה חילקביץ´ וכשאמא שלי ביאושה ניסתה לסחוט ממנה קצת סימפטיה, היא (חילקביץ´) הודתה בחצי פה שגם היא מעשנת

 

[bali]

זה קורה לכל אחד שעובר טלטלה רצינית

בגוף. אצלי זה גם קרה, השינוי בהרגלים, רק אחרי שכמעט התמוטטתי. הלחץ לתפקד כרגיל בא דווקא מאמא שלי, שקשה היה לה לקבל שהבת שלה, באמצע כתה י"א, אוטוטו בגרויות, פתאום לא יכולה לכתוב, או ללכת, או לקרוא או להתרכז יותר מדי. היא הפעילה עליי לחץ עצום "לתפקד". אני בעצמי הבנתי שאין קונצים ושאני חייבת ללמוד להקשיב לצרכים של הגוף שלי כשהייתי עם חברים של המשפחה ביום הזכרון לבן שלהם, ולא רציתי לספר להם על המצב שלי כי גם ככה היה להם עצוב, והלכתי המון באותו יום עד שכבר לא יכלתי לעמוד על הרגליים וביקשתי מאחי שיבוא לקחת אותי כי אין לי כוח לזוז. מאז אני לא עושה את השטות הזאת, ואני שומרת על עצמי. זה קשה אבל חייבים לעשות את זה אם רוצים לתפקד טוב. כמו כן, בעניין הלימודים, בגלל שקיבלתי את העובדה שצריך לקחת את הלימודים בקלות ובקצב קצת יותר איטי, אני דווקא מספיקה הרבה. אני לא מעמיסה על עצמי יותר מדי וככה מגיעה לתוצאות טובות. לצערי, השינויים האלה באים רק כשמשהו מטלטל קורה. אם למשל מתאמצים הרבה ואז מתמוטטים קצת, זה סימן שצריך להאט את הקצב. מרגישים את זה על הגוף. אז אולי, לפני שתחווה התמוטטויות כאלה, תנסה בטיפין טיפין להפחית קצת עומס ולחצים. אם תשמור על עצמך הרווח יהיה פחות התבטאויות של המחלה ויותר איכות חיים טובה. ההרגשה של להיות "לא כמו כולם" עשתה גם לי רע, אבל למדתי להפוך את זה למשהו חיובי יותר. אז יש דברים שלא טוב לי לעשות. אז מה? לכל אחד יש דברים שלא טוב לו או לה לעשות, ואצלי זה XYZ, וזה בגלל הטרפצת (השאלתי את הביטוי שלנו פה), ואצל מישהו אחר יש מגבלות אחרות בגלל בעיות אחרות. העיקר זה הבריאות ואיכות החיים. אז המאמץ שווה את זה. מחזיקה לך אצבעות של תמיכה...

ענבל

 

[@diver]

אפשר

ליאור אני שירתתי בצבא ולקחתי את "המשחק" הזה בחיילים בכל הרצינות "ביטחון המולדת" וכאלה ..... כל כך ברצינות עד שזכיתי כמה פעמים בתואר חייל מצטיין ובטיסות בשמי הארץ וגם "זכיתי" בטרפצת החביבה שלדעתי באה הגלל הסטרס שהייתי שרוי בו לעיתים תכופות ..... הרי "ביטחון ושלמות המולדת" היו על הכף.... החלטתי לא להתרגז ולא להיכנס לסטרס יותר ולהשתחרר מהשירות (סה"כ 11 שנות שירות) וברוך השם (TFU*3) מיום שחרורי אין לי ולו שום טרפצת ושום בטיח כי עמדתי על כך שלא אהיה בסטרס ולא להתרגז כי באזרחות כולה הנזק יכול להיות כספי (אין שום ביטחון המולדת על הכף) וזהו....... זה ניתן לרכישה כל העניין עם ההתנהגות...... מאחל לך גם לשלוט על הסטרס ... זה אפשרי !!! אגב הייתי מעשן בטירוף .....ותנחש...הפסקתי לעשן לפני כחמש שנים ..... בלי זריקות ובלי דקירות.....זה אפשרי......עובדה...... ותחשוב על זה האח הגדול קובי

 

[@diver]

הרגעה עצמית

קודם כל אני מרגיע את עצמי על הסיפורים לעי"ל לא הסברתי בכלל מה אני עושה כדי להוריד את הסטרס.....איזו כסילות אז אני לוקח מדליה ואנסה להסביר איך זה קרה לי איך התהליך התחיל זה די ברור להבין ... היו התקפות של ראיה כפולה ותחושת נימול וכל הדברים הנחמדים... החלטתי לשנות והחלטתי להשתחרר מהצבא. השינוי עשה לי רק טוב...התחלתי לצלול בים... לקרוא {הכל} ולחשוב חיובי... וזה עזר לי (אני אישית גם אוהב אדם) זה גם עוזר החלטתי במודע לא להתרגז (הייתי רגזן) צריך בשביל זה ריכוז חזק ולהיות במודעות כל הזמן ולזכור לא להתרגז ובאמת לא להתרגז ולא להכנס לסטרס... דוגמא לשינוי...כשהייתי קטן קפצתי לבריכת מים רדודים ודפקתי קצת את הראש ומאז היה לי פחד לקפוץ לבריכות/ים עד שיום אחד בספארי צלילה בסיני קפצתי מהיכטה לים כי שיכנעתי את עצמי שהמים עמוקים ואין רצפה לדפוק את הראש בה והבעייה נפתרה ....בצורה לוגית יש לי גם בן ובת ואני אוהב אותם מאד מאד מאד וזה גם דבר שמחזק אותי ותורם לבריאות שלי (כשהם מנסים להרגיז אותי אני פשוט מצחקק ונותן לזה לחלוף לי מעל הראש) בסה"כ פעולות התנהגותיות שרכשתי עם הזמן צריך רק להתרכז ולהתמקד בזה בהתחלה לזמנים קצרים ולאט לאט להאריך את זמני הריכוז .. מסובך ?????? לא כל כך ואי אפשר בלי המלצה לספר ... אז ...מחר אזיל דמעה מאת ליליאן רוט הסרט לא שיקף ולו במעט את העוצמות שבספר.... אגב למדתי ממנו המון בהצלחה האח הגדול קובי

 

[שלומית9]

קובי

אני חדשה כאן בפורום ולא כ"כ מכירה את החברים. רציתי לשאול אותך למה התכוונת שאין לך יותר טרפצת? כמה זמן לא היו לך התקפים? האם אתה מזריק? מתי גילו לך את הטרפצת?.... אני מקווה שלא "התקפתי" אותך ביותר מידי שאלות, פשוט מה שכתבת נשמע לי מאוד מענין. בכל אופן המקרה שלך נשמע מאוד מעודד. גם אני מאמינה שנטרול הסטרס הוא חלק מהעניין (אך כמובן שלפעמים קשה לעמוד בזה).

 

[@diver]

עידוד

הלו שלומית שכתבתי ש"אין לי טרפצת" התכוונתי שמיום שחרורי מהצבא - ניטרלתי את עצמי מסטרס ומהתרגזויות שלדעתי הם הרעה החולה בטרפצת - ולכן אין ולא היה לי שום סימן ולו הקל שבקלים להתקפים המאפיינית טרשת נפוצה .....עד כדי כך שהתחלתי להטיל ספק בקיום המחלה אצלי....... אגב ...אני מאובחן מאז 1985 מגיל 25 . היום אני מרגיש כאחד האדם ואפילו קניתי בית ובו 2 קומות (דופלקס) "בלי מעלית" לפני כמה שנים עד כדי כך אני השתכנעתי "שגברתי" על הטרפצת ומצאתי את התרופה בשבילי ... (3*tfoo) . האח הגדול קובי ספרי קצת על הטרפצת המכוון שלך

 

[שלומית9]

אכן מעודד

הי קובי, מצטערת על התשובה המאוחרת.... כפי שכתבתי בפניה הראשונה שלי בפורום, הכרתי את הטרפצת דרך בעלי. הוא אובחן בטרפצת עוד לפני שהתחתנו. האמת היא שהוא אובחן ממש רק בשנים האחרונות לאחר שקצב ההתקפים עלה (בהתחלה היה לו התקף רק אחד ל-3 שנים ובתקופה הזאת לא היה ברור באופן וודאי שמדובר בטרפצת, אח"כ זה התגבר להתקף בשנה, ועכשיו טפו. טפו. טפו. כבר לא היה לו התקף שנתיים וחצי, אני מקווה שזה בזכות האוונקס ולא מיקרי). אפשר לומר שמצבו נהדר, ולכן כתבתי בפנייתי שהדרך שלו להתמודד עם הטרפצת היא פשוט להדחיק ולהתעלם (משתדלים לא לדבר על זה, רק אם צריך...).למעט המעגל המשפחתי הקרוב, אף אחד לא יודע מזה....אני מכבדת את רצונו למרות שאני דווקא בדיעה שכן צריך לשתף מעט חברים, הקרובים בלבד. הסיפור שלך אכן מאוד מאוד מעודד כי זה מחזק בי את התקווה שהמצב יכול להמשיך להיות טוב גם עוד הרבה שנים נוספות. גם אני ובעלי מתעניינים בבית פרטי (שתי קומות) ומעניין שמעולם לא חשבתי על זה שנזדקק למעלית... המחשבה שזה גורם שצריך להביא בחשבון אף פעם לא עלתה במוחי...... אני מקווה שגם לא נזדקק. שאלתי את חברי הפורום ואשאל גם אותך (מאחר והבנתי שאתה מייחס לסטרס ולמצב נפשי חשיבות רבה בהתנהלות הטרפצת)- האם לדעתך יש קשר בין התקפי חרדה לטרפצת? כלומר האם התקפי חרדה עלולים לעורר גם התקפי טרשת או האם התקפי חרדה הם סוג של התקפי טרשת או שלדעתך בכלל אין קשר בין חרדה לטרשת? יש לי שאלה נוספת- האם אובחנת בטרפצת במהלך השירות הצבאי שלך (בקבע?)ואיך התייחס הצבא לנושא? מצטערת ש"הפגזתי" אותך בשאלות זה פשוט מאוד מעניין אותי.

 

[lior_r]

לאח הגדול...

אתה יודע, כשאני קורא את ההודעה שלך אני מגלה דמיון רב בינינו. גם הסיפור שלי עם הטרפצת התחיל בצבא, כשהתגייסתי עם פרופיל 97... בכל מקרה, קובי, אתה יותר מבוגר ממני, ואין כמו נסיון חיים בעניינים האלה. אני מת שסיפור החיים שלי יהיה דומה לשלך, כי ההתחלה מאד דומה, וההמשך שלך הרבה יותר טוב... אני מעריך מאד את מה שאמרת על הריכוז והמשמעת העצמית, יש לי גם אופי שמתעצבן מדברים די בקלות, ואני רוצה לשנות את זה. קצת קשה לי להבין איך בדיוק מתחילים. אמרת שצריכים להתמקד ולהתרכז... אני בהחלט מאמין שאני מסוגל להמון, אני צריך רק הכוונה. איך מישהו חכם אמר פעם: "אין דבר העומד בפני כח הרצון" בינתיים תודה על ההמלצה לספר, קניתי מסטימצקי היום את הספר "אהבה רפואה וניסים" והספר שהמלצת יהיה הבא בתור... אז זהו, אני מאחל לך רק טוב ליאור